חג שמח ושאלת חגיגה

[BrightEye]

תודה

 

[BrightEye]

לגבי השאלה ששאלת היא אפילו יותר מורכבת

נניח שלי זה בכלל לא חשוב ואפילו כבד ומעצבן, אבל לילדים זה חשוב...
או אפילו אם לילדים מספיקה רק המשפחה המצומצמת ממש ויותר כייף להם ככה, אבל זה פוגע באופן כל שהוא במחותנים.
מתאימה לי מאוד הפורמט שכתבת- שנה אצלי כל הילדים והנכדים ושנה הם ילכו למחותנים.
זה גם כייף, וגם לא מלחיץ.
איך באמת הגיבו המחותנים הקרובים שלך להצהרה שלך על השינוי?

 

[BrightEye]

חג שמח ושאלת חגיגה

טוב, אז המשפחה גדלה והתרחב לתת משפחה, והשנה יש גם נכד קטן וחמוד שלא מתאים להתקע איתו בפקקים של ליל הסדר, אז ויתרנו על הביחד.
וחוץ מזה בגלל העומס של החיים שגדל פתאום (כי אני רוצה לעזור וזו נסיעה של שעה לכל כיוון), החלטתי שאני לא רוצה/מסוגלת בכלל לארח בחג ואנחנו מצומצמים מאוד.
אני מנסה לחשוב איך זה יהיה בשנים הבאות כשהוא יהיה ילדון קטון, וכמובן שיהיה יותר חשוב להעניק לו את החוויה הזו של החג, ומצד שני העומס מכל הבחינות לא יפחת, ולארח תמיד כבד לי רגשית.
מצד שלישי המחשבה שהשרביט עבר אלינו (ואל המשפחה השמחותנת) שצריכים למלא תפקידים של "גדולים"...
מעניין אותי לשמוע, איך אתם מתמודדים עם השינוי במשפחה?

 

[נושיתי האחת]

חג שמח ושבת שלום. בשעה טובה. שאלה שעדיין לא

יכולה לענות לך. עדיין אין נכדים/דות.

 

[BrightEye]

כמה בכלל נראה חשוב לקיים את המסורת הזו?

כמה היית משקיעה בזה? (תאורטית)
אתמול עשינו בעקרון את הסדר (מקוצר כהרגלינו) קצת קוראים בהגדה צוחקים עם הבדיחות שלנו. היה נעים מאוד, טעים. והכי טוב- בסיום הארוחה, התפזרנו לנו, נחנו מכובד האוכל והיה ממש כייף.
כל הארוחה הזו כפי שמקובל לעשות אותה (עם מוזמנים בכמות כזו או אחרת) היא כבדה מכל כך הרבה בחינות.

 

[נושיתי האחת]

לדעתי, המסורת של קריאה בהגדה היא חשובה כי

העיסוק ביציאת מצרים הוא למעשה יום העצמאות של העם היהודי על כל זרמיו וגווניו ועדותיו. המתכונת, באמת לא משנה, התכנסות המונית או מצומצמת. שכל משפחה תציין את הארוע במתכונת שנראית לה. אצלי אנחנו הרבה פעמים חוגגים רק המשפחה הגרעינית ואין לי ולאישי שיחיה, שום בעיה עם זה.
אגב, אם שנה אחת לא יצא לי להיות בליל הסדר מסיבה זו או אחרת, לא אתרגש מזה. חגגתי פעמים רבות את הסדר וסביר להניח שעוד אחגוג. לא צריך לדעתי להקפיד על כל ההגדה. העיקר רוח הדברים.

 

[אחותו של שקספיר]

ת'אמת? לא הבנתי את השאלה

אבל באתי להגיד מזל טוב.

 

[BrightEye]

השאלה היתה למעשה על העומס הגובר

אני בטוחה שלא לכל אחד זה עמוס (כי כל אחד עושה ולוקח דברים אחרת), אבל אני שומעת הרבה סבתות שעושות לא מעט והיום אני רואה שזה לא פשוט.
יש את אלו בפנסיה שלפחות מבחינת עבודה אין בעיה. יש כאלו שגרים קרוב, אז אין את הנסיעה והעזרה יותר נגישה.
אצלנו אני עובדת והנסיעה לא מרחק "קפיצה" ובעומס זה עוד יותר.
אמרתי לבן זוגי שהרגשתי שה"כוס שלי" מלאה לגמרי וממש "נשפכו" החוצה ממנה דברים שעשיתי ועכשיו לא מתאימים לי, לדוגמא ארוח חג "מעמיס" כמו פסח לא התאים לי בכלל השנה, ו"נשפך" החוצה ממה שאני רוצה לעשות...
ואני תוהה מה יקרה בהמשך כי מן הסתם נרצה לארח את "שואל הקושיות" והוריו יחד עם הצד השני של המשפחה באיזשהו פסח....
(מקווה שיותר מובן ותודה )

 

[הייתיאביבקיץ]

אני מציעה שתבקשי עזרה

אני חושבת שהילדים שלך ישמחו להתארח אצלך. החוויה חשובה גם להם. חבל לוותר על חוויה משפחתית נעימה בגלל "לא נעים לבקש עזרה"

אני מאד שמחתי כשההורים שלי התחילו להסביר במה הם צריכים עזרה.

וזה גם כולל לתאם מה יקרה עם הילדים. לבקש שייקחו אותם לגן משחקים, להבהיר את חוקי הבית (אצל ההורים שלי, למשל, כשיש ארוע רב משפחתי, יש רק חדר אחד שבו מותר לשחק בצעצועים. אסור להוציא משם צעצועים לשאר חדרי הבית, כי הבלגן יהיה גדול מדי).

 

[BrightEye]

אין כאן ענין של "לא נעים לבקש עזרה"

אני לא מבשלת לבד, ותמיד מביאים האורחים, ואין ילדים שמפריעים, זה אני באופן כללי שלא אוהבת את הבלאגאן שלפני הסדר, את הדברים ש"צריך" להכין.
כשהיו לי פחות דברים על הראש (לי ולא לאחר...) הסתדרתי עם זה, עכשיו זה יותר מדי.
תהיתי מה ארגיש בהמשך.

 

[משתפרת]

בהנחה שלא מדובר על מחמירים בכשרות

מכירה כאלה שסומכים רק על מה שהכינו בעצמם בביתם, אז בהנחה שאתם לא כאלה-
כשמדובר באירוח המוני מחלקים משימות. דגים וסלטים למשפחה אחת, צלי לאחרת, את המרק עדיף שתכיני בעצמך כי זה פחות נוח להסיע, קינוח / עוגה מישהו אחר. אם תצטרכי להכין שולחן ערוך יפה, כל המצרכים של קערת הסדר ועוד 3-4 תבשילים (מרק, כופתאות, תוספת ירק ותוספת עמילנית) זה לא כל כך נורא.
אני נאה דורשת אך לא נאה מקיימת. בד"כ מכינה כמעט הכל בעצמי, הצמחונים במוזמנים מביאים מרק צמחוני ומנה ראשונה צמחונית (כי הם גם לא אוכלים דגים) ויש מי שמביא סלט פירות. כל השאר (סלטים, דגים, מרק, כופתאות, בשרים, תוספת ירק מבושל, אורז, עוגות, קערת הפסח וכו'- עלי).

 

[BrightEye]

הבעיה היא לא פיסית אלא רגשית

 

[משתפרת]

מקווה שהענין הרגשי יפתר

נכדים הם מגנט רציני. מקווה שהכמיהה לראות את הנכד / נכדה אצלך תהווה גורם ממריץ שיעזור לך בהתארגנות לארוחה חגיגית גדולה.

 

[BrightEye]

ממש לא צריכה גורם ממריץ, זה בכלל לא הסיפור

מעניין שאני ממש לא מצליחה להעביר את הבעיה.
&nbsp

 

[משתפרת]

התכוונתי לתמריץ נפשי, אבל עזבי...

 

[BrightEye]

כמו שכתבתי, זו בדיוק הסיבה לבעיה

 

[אחותו של שקספיר]

כל אחד רק מנקודת מבטו

לי-חשוב המפגש המשפחתי עם כל או רוב הצאצאים .
מזה שנים אחרי שאיבדנו את ההורים שלנו משני הצדדים בגיל יותר מוקדם ,החלטנו שאנחנו עורכים את ארוחות החג "שלנו" בבית עם כל הצאצאים.
למזלנו גם בנות הזוג הצטרפו.
אנחנו מאד "מוותרים" להורים של בנות הזוג בכל מיני הזדמנויות אחרות
אבל 2 ערבי חג- זה אצלנו.

בגלל המרחק הגיאוגרפי גם גורר לינה ובילוי של עוד יממה כמשפחה לחלקנו לפחות.
ופעמיים בשנה- נתמודד.
בישול ? לא עושה מזה עניין, אז כנראה שזה עובר לי בקלות.
(בכלל יש היסחפות רבתיי במספר המנות וכמויות האוכל שיספיקו עד יום העצמאות).
וגם יש לי סו שפים ביממה האחרונה.
בקיצור -לא סיפור.

ואין לי מושג איך זה כשיש עולל קטן בבית...אבל עוד אדע פעם(בקרוב).

 

[BrightEye]

כנראה שלא הצלחתי להסביר בכל זאת...

 

[מימי מייאו 1]

אנחנו מהנוסעים, כי זה חלק מההקרבה בשביל לעשות

ערבי חג כמשפחה

 

[BrightEye]

תודה