חג שמח ושקט

קלייטון.ש

Well-known member
בחג הזה אני לא אצטרף למשפחה ולא אבלה עם הנכדים.
נכנסתי קצת לטראומה כשנודע לי שהיישוב הוכרז שטח צבאי סגור, ואני לא בבית. אז עכשיו אני לא מעז להתרחק מפה פן יקרה עוד משהו משמעותי בהעדרותי ואני אפסיד.
פלישת כוחות חיזבאללה, טנקים ברחובות, דברים כאלה. לא לוקח את הסיכון שאני אפסיד את זה.
בצד של השכנים לא קמה השנה סוכה כמו כל שנה.
עד עכשיו כל פעם שדיברתי איתם, גם עם האשה כשהיא באה מפעם לפעם לבקר לבדוק את הבית שלה, אמרתי להם לא קורה פה כלום, תחזרו.
הם עזבו את הוילה מיד עם פרוץ המלחמה וכל השנה גרו בנהריה בדירת חדר וחצי. אמרתי להם איך אפשר לגור בחדר וחצי במקום בוילה.
עכשיו השכן מספר לי שהם עוזבים את החדר ושכרו בית יותר רציני באיזור יותר טוב של נהריה. אז איפה הם ואיפה לחזור.
אבל חידשו את חוזה השכירות פה, וגם שני הדיירים האחרים חידשו אפילו שלא גרים כבר שנה.
זה יפה בעיני, הכרזה שלא מוותרים על הבית אפילו שבאופן זמני לא גרים בו.
אני גר באופן פיזי והם באופן כספי והתחייבות נפשית, אבל העיקרון זהה.
לא עוזבים את הבית אלא נלחמים עליו ומשלמים על זה את המחיר, כל אחד מה שהוא מסוגל.
במשפחה אני זוכה עכשיו לתמיכה מלאה. כולנו בסה"כ באותו צד של הפוליטיקה ועל העיקרון הזה מסכימים.
 

קלייטון.ש

Well-known member
היום לא מכנים את העוזבים עריקים?
ע"ע צ'יץ' ודבריו על מי שחיפשו מקום בטוח יותר, כי יריעות הניילון לא עזרו.
הצבא אמר לעזוב, ראש המועצה אומר לעזוב, כל הזמן פיצוצים וקולות ירי ואזעקות.
יש פה סופר אחד שצריך לעשות שמיניות בשביל להשיג אספקה, ועוד החנות של האלכוהול והטוטו שפתוחה וזהו. ובית המרקחת אולי, פעם אחרונה שעברתי היה סגור אולי יש לו שעות מסוימות.
אין תחבורה ציבורית, אין מוסדות חינוך, קופת חולים פתוחה חלקית, הבנק סגור, הדואר סגור.
גם בימים רגילים היישוב הזה לא משהו. עכשיו ממש קשה לחיות פה.
לא מאשים אף אחד שהתפנה.
 
למעלה