חג שמח לכולכן-

[טלגל]

חג שמח לכולכן-

סיפרתי כבר על ילד חדש אצלי בגן שהגיע מהבית והוא לא מכיר מסגרת של גן, זה לא נורא אם הוא היה מתנהג בהתאם לגילו, אבל הוא לא מתקשר איתנו במילים אלא רק מצביע, לא מתחבר לילדים בגלל בעיית שפה וכן לא נראה שהוא מבין הוראות מילוליות פשוטות. אני כמובן לא מכירה היטב את ההורים, אבל נראה לי שהילד באיחור התפתחותי והוא זקוק לאבחון מיידי ולעזרה. אני מאד מתפלאה שבטיפת חלב לא ייעצו להורים על הילד.(הם לא מסרו שום דבר). אבל עוד לא ביררתי על העבר שלו. דיאנה איך את מציעה שאיידע אותם לגבי מצבו? הילד יהיה בן שלוש בדצמבר.

 

[Diana M]

מפגש ראשון עם קשיים

שלום טלגל יקרה, ושנה טובה לך. פעמים רבות גננות הן אלה אשר מפגישות לראשונה את ההורים עם הקשיים של ילדם. בדרך כלל ההורים חשים כי משהו אינו כשורה, אך כל זמן שאין הבחנה על ידי גורם חיצוני קיימים מנגנונים אשר מסייעים להורים להדחיק את החששות הקיימים. כמובן שאין הדבר נכון לגבי כל ההורים וישנם גם כאלה אשר מבחינים ראשונים את בקשיים ולמרות שהם נתקלים בביטול של גורמים חיצוניים כמו רופאים, קרובי משפחה ועוד, מתעקשים בכל זאת על ברור ואיבחון. הגננות פעמים רבות הן אלה אשר מבשרות לראשונה כי קיים קושי. זו סיטואציה קשה ורגישה מאוד. לעיתים ההורים יגיבו בכעס כלפי הגננת , יבטלו את מה שהיא אומרת ויאשימו אותה באי מקצועיות בטענה שלו היא עשתה את עבדותה כנדרש לא היתה שום בעיה או בטענה שאין בסמכותה בכלל לאתר קשיים. אין לקחת מצבים כאלה באופן אישי ולהפגע מהם. יש להבין כי עצם הקבלה כי קיים קושי הוא שלב קשה מאוד גם כאשר מדובר בקשיים קלים כביכול. לדעתי הגננת אינה צריכה להיות "בודדה במערכה" , במידה וקיימת בגן פסיכולוגית חינוכית , הייתי משתפת אותה בתהליך. שתצפה בילד שתתרשם ותקיימו את השיחה יחד. במידה ואין פסיכולוגית ויש גורם אחר כמו יועצת או מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת וכד´ ניתן להעזר גם בהן. במצבים בהם אין אף אחד נוסף, וזה ברוב המקרים המצב בתתי חובה. כדאי להזמין את ההורים ולתאר להם את המצב. לא לתת אבחנות או דיאגנוזות. אלא פשוט לתאר את המצב כפי שתארת כאן ולשאול את האמא כיצד הדברים בבית. מאוד יתכן כי המצב בבית שונה. אין זה אומר כי אין בעיה אך זה אומר כי יקשה יותר על ההורים לקבל קיומה של בעיה אפשרית בגן. ואז להמליץ על פניה להתפתחות הילד. אולי באמת אין בעיה ואולי יש קושי שרצוי לטפל בו וכן רצוי לומר שגם את היית רוצה לקבל הדרכה מגורם מוסמך מה לעשות על מנת לסייע לילד להתקדם. יתכן כי הילד כבר מטופל ובמקרה כזה אני מקווה כי ההורים יסכימו לחתום על וויתור סודיות על מנת שתוכלי לקבל מידע. ולסיום חשד שלי, האם לדעתך יתכן כי מדובר בבעיית שמיעה? לפני ההפניה להתפתחות הילד או במקביל הייתי ממליצה לפנות גם לרופא משפחה לצורך ביצוע בדיקות ראיה ושמיעה שגרתיות. אנא ספרי כיצד הדברים מתפתחים בהצלחה!

 

[טלגל]

המון תודות, אני אשוחח עם ההורים

ואספר כיצד זה מתקדם. נדמה לי שאין בעית שמיעה, אך אשים לב לזה יותר כדי להיות בטוחה. באמת אני חושבת שיהיה קשה להורים לקבל, כיון שלפי ההורים מדובר בילד מפותח ביותר שיודע אנגלית (כמה מילים ספורות שצריך דמיון רב כדי להבין שזו אנגלית...)וכאמור הם לא דיווחו על שום בעיה. שוב תודה

 

[sibi]

כל הכבוד על העין הבוחנת וכמה הערות

כאמא לילד עם בעית שפה המטופל במספר מסגרות אני יכולה להעריך מאוד את יכולת ההבחנה שלך ואת החשיות של שיתוף פעולה מצד הגננת (ולנו יש הרבה). אחת התופעות הקיימות אצל קטנטנים שלא מדברים (מהנדיון שלי) היא שהם "יודעים" שלא יבינו אותם ולכן משתמשים במחוות ולא במעט היכולת מילולית שיש להם. הגננת של הבן שלי למשל לא ידעה הרבה זמן על דברים שהוא יודע (כגון צבעים) כי הוא לא ניסה עליה את אוסף הצלילים שמיצגים צבעים ב"שפה שלו". לעומת זאת בבית הוא מפטפט בלי הרף - בשפה שרק הוא ואנחנו מבינים. יכול להיות שהילד מטופל וההורים לא מצאו לנכון לשתף אותך - מה שלדעתי הוא טעות ואת צריכה להציע להם שיתוף פעולה. מצד שני, יכול להיות שהם מתקשרים איתו (בשפה משלו) ולא מרגישים שיש בעיה, או שהם חושבים שזה מהלך הדברים התקין... נראה לי שצריך להתעניין אצלם (בעדינות) האם גם בבית הוא שותק, או שהוא מדבר - ואיך. אשר להבחנה שלך אם הילד שומע - בגילאים האלה קשה לראות הפרעת שמיעה קלה שמשפיעה בעיקר על הבנת דיבור ועדיף להציע בדיקת שמיעה. הבנה של הוראות אפשר לנדות אם את מקפידה רק לדבר, בלי תנועות עזר ורמזים - ילדים הם מאוד חכמים, ומבינים מתנועת יד או מבט מה אנחנו רוצים מהם. כשאנחנו פנים לילד קטן או מישהו שלא מבין, אנחנו מלווים את הדברים במחוות (מראים על החפץ וכ"ו) והילד לכאורה מבין "מה שאמרנו לו". יצא ארוך, אבל רציתי להאיר לך כמה אפשרויות נוספות.

 

[טלגל]

תודה על התגובות שלך ושל האורחת

(לדיאנה כבר הודיתי), אני לא גננת צעירה ואני בתור אם יודעת כמה חשוב להעביר מידע ברגישות כדי שהורה יוכל לקבלה ולפעול איתה הלאה. בהחלט שאבקש מההורים לעשות קודם כל את כל הבעיות הפיזיות הרגילות, אבל מניסיוני אני בטוחה שיש פה בעיה, ואין לי ספק שהסבת תשומת-לב ההורים לכך תועיל ותעזור לקידום הילד. אני בהחלט מחכה שניכנס לשגרה כדי שההורים יתחילו לסמוך עליי ואני אקשור איתם קשר מספיק חזק ואמון. בכל מקרה (וזה לאורחת) אף פעם לא שוחחתי עם הורים של ילד אחד על ילד אחר, ואני בחיים לא מערבת הורים בבעיות של אחרים. אלא כל אחד אחראי לשלו וזה מספיק קשה. שבת-שלום לכולנו