חג שמח..לכולם?

[זריחה 2]

לו היתה בהוסטל..איילה

היה לי הרבה יותר קל, לו היתה צעירה יותר,יכולתי לקחת אחריות, בגילה (31),היא קובעת,מתי,למה וכמה..היא שמחליטה להתבודד בחגים...ובכלל. עכשיו אצלה יחסית, "תקופה רגועה",ולכן גם אני כזאת,ולכן בתוך הרוגע אני מרשה לתחושות לצוף.... את צודקת,צריך לשרוד,להמשיך בחיים..ושלא יהיה יותר גרוע. חיבוק מזריחה.

 

[זריחה 2]

חג שמח..לכולם?

משערת לי שכולם מבלים ומאושרים בחג, האמנם?........ לא יודעת,מזה 8 שנים שלא נגרמות לי הנאות מהתכנסות משפחתית מורחבת סביב השולחן, קשה לי, קשה לי להנות כשהיא אינה נמצאת איתנו, מביטה אל הסובבים אותי, משפחה מקסימה, ובכל שנה מוסיפים כיסא או שניים, בכל שנה זוגיות חדשה...ותנוקות. כל כך קשה .. כמו דקירה בלב,כמו צביטה ממושכת, כבר הפסיקו לשאול.."היכן היא?".. היא בוחרת שלא להגיע.. השנה בחרתי שלא ללכת,כמו תמיד צילצלתי וביקשתי, "בואי אלי", הבטחתי לה שנהיה לבד, "רק שלושתינו, יהיה נחמד".. והיא ," ברגע טוב" שלה..הבטיחה לבוא, כשצילצלתי בצהרי ערב החג היתה נטולת אנרגיות,היא לא תגיע... נשארתי בבית,חיכיתי,קיוויתי...... אני מאמינה שישנם עוד כמוני..חלפו כל כך הרבה שנים, הסובבים לי אומרים.."את חייבת להמשיך בחייך"..קשה לי לשמוח,..אומרים כי הזמן מרפא,, האמנם?

 

[ד קובי]

זריחה יקירה ../images/Emo201.gif

כשאחד מבני הבית לא נמצא זה בהחלט קשה אבל עדיין אפשר להתנחם בזה שיודעים שהוא חוגג במקום אחר. חישבי על זה שיש משפחות שמרגישות ריקנות כאשר קרוב נפטר איך הם מרגישים. וזה בדיוק שלושה ימים לפני ערב החג דוד שלי נפטר תארי לעצמך את שמחת החג שלנו מהולה בעצב? נכון שכואב נכון שמציק הזמן מרפא כך אומרים, אבל הפעם אני מסכים עם הסובבים החיים נמשכים... היי חזקה יקירתי

 

[זריחה 2]

קובי יקר...משתתפת בצערכם

אכן קשה יותר כשקרוב משפחה נפטר, וכמובן שהחיים חייבים להמשך, הגיגי החג שלי מלאי זכרונות, אתה יודע, כשהכל היה בסדר, כמה אהבנו את מפגשי מחג,כמה התגאנו בה,עת עמדה על כסא,שרה משירי החג,הקריאה ברכות,היתה מסמר הערב, כמה תכניות לעתיד,חלומות....שלא יתגשמו לעולם, הלוואי והיתה חוגגת במקום אחר, היא מעדיפה את דירתה השכורה, הרחק מן ההמון,להיות לבד..מרגישה כנטע זר, לכן קשה לי לשמוח,לכן אינני אוהבת חגים... אני יודעת שכולם צודקים,אולם לפעמים התחושות והכאב חזקים ממני.. תודה.. [ חיבוק }

 

[ד קובי]

תודה זריחה יקרה ../images/Emo24.gif

[URL='http://']‏הלוואי ונדע ימים יפים ומאושרים ושתתחדש עלינו שנה טובה[/URL] מבין את הקושי שלך ובהחלט זה צובט בלב...

 

[הצד האפל של הירח1]

זריחה יקרה

קשה, קשה בחגים כל המשפחתיות הזו והרגשות הצפים. היא מעדיפה את הדירה השכורה שלהכי היא מרגישה נטע זר? אולי כי היא לא מעוניינת להתמודד עם ה"חגיגיות" וההמולה של כולם שהמשיכו בחייהם ורק היא אי שם מאחור. ואם כן אולי יעזור אם אתם תחגגו איתה בשקט ואפילו לקצת זמן. לבוא לבקר, לתת חיבוק ולתת הרגשה של שנה חדשה. כל עוד יש סיבה למסיבה רצוי וכדאי לנצל. ואולי אולי זה מה שיפתח פתח בשבילה כן קצת לצאת מהקונכיה לאט לאט.. לא במפגשי חג גדולים אלא בקטנה הרבה אושר לשנה החדשה ובריאות - זה תמיד העיקר.

 

[זריחה 2]

תודה לך

אני מבינה שהיא אינה מעוניינת להכנס לחגיגיות,לכן אינני הולכת לחגוג עם בני משפחתי,אני רוצה מאד שתרגיש בנוח רק עם אחותה ואיתי, קשה לי לחגוג כשאני יודעת שהיא נמצאת לבדה בערב החג,לכן ,אני כל הזמן מנסה בעדינות מבלי ללחוץ להזמין אותה... בני המשפחה המורחבת שלי "מוותרים" לי על שאינני איתם,הם מאוכזבים ,אבל מבינים..(או לפחות מנסים) באותה מידה שאני עצובה ומאוכזבת שהיא לא איתי בחג, למרות שאני מנסה להבין ולכבד את רצונותיה..

 

[בשבושונית]

זריחה לא כולנו חגגנו את ערב החג

גם אצלילא היתה ארוחת חג הילדים שלי לא היו בבית תומר היה אצל אחיו בתל אביב ואני עבדתי כי היתי חיבת לעבוד ככה זה שמישהו עובד בתחו ם הרפואה אתמול נסעתי במיוחד להביא את תומר מתל אביב לשומרון מאחיו ומה אני יגיד לך גם אותיא ף אחד לא שאל היכן אני עושה את החג ולא הזמין אותי ולא בגלל שאני עובדת ויותר מיזה הילדים שלי לא עשו כלום אף אחד מהמישפחה של האבא שלהם לא הזמין אותם הם סתם ישבו בבית הזמינו לעצמם פיצות וראו טלויזיה ולא הרגישו רע עם עצמם לא היה חסר שגם אני לא מביאה את תומר הביתה לחג עקב התקפים אפלפטים חזקים וחוסר איזון נפשי שהוא נימצא הדבר היחידי שגרם לילקחת אותו הביתה זה בגלל שאחיו נרנר לי כול הזמן שאין מצב למרות הכול לוקחים אותו הביתה לחג והינה הוא בביתלא מרגיש טוב בכלל ואין רגע שאני לא שוקלת להחזיר אותו בחזרה אני חושבת שעדין לא עשיתיאת זה בגלל המקום המרוחק שאני גרה מהמקום שבו הוא נימצא לפעמים הכי טוב להשאיר אותם היכן שהם אם הם לא מרגישים טוב וזה עדיף מאשר שכול הבית דרוך כמו אצלי זה הקושי בחיים שיש לנו אחד מיבני הבית חולה נפש המחלה לא מיתחשבת בחגים ושמחות לא בחולה ולא בבני מישפחתו את חיבית יקרתי לא לקרוס בימים כאלה ולהרגיש עצובה ונכון כול מה שאומרים לך שאר בני המישפחה את חיבת להמשיך לחיות לחייך ולשמוח הזמן לא מרפא שום דבר הזמן מלמד אותנו לחיות עם כול הקושי של המחלה של הילדים שלנו אנחכנו הופכים עם השנים להיות סתגלנים למחלה והחיים שלנו סובבים ומנותבים סביב הילד החולה שלנו מאחלת לך בפרוס השנה החדשה המון אושר לך ולכול בני ביתך ובמיוחד לבת שלך שתמיד היה לך חיוך על הפנים ולשא תדעי כאב לעולם

 

[זריחה 2]

תודה בשבושונית

מאחלת לכולנו חגים שמחים יותר,ומי יודע?..נסים ונפלאות לא יזיקו גם....

 

[בשבושונית]

חמודה את בזכותך העלתי חיוך

עם כול הטרוף שיש לי כאן בבית מאתמול וזה ימשך עד יום ראשון הלואי והיו לנו ולכול מישפחת פגועי הנפש בעולם איזה נס קטן

 

[לולי90]

אצלנו

אני בעלי ושתי בנות-רק אנחנו בחג-מנותקים משאר המשפחה-חגגנו ארבעתינו וכבר שלושה ימים אני איתה בבית.לא נוסעים לשום מקום-קטנה יוצאת כל ערב -גם בעלי היום הלך להורים שלו-אני והיא-כל הזמן ביחד(אני חייבת להיות איתה באותו חדר) ואני רק מתפללת שגם מחר יעבור טוב...לא פותחים טלויזיה בסלון(בעלי רואה בחדר שינה)-אז אני משתדלת לקרוא הרבה-כל היום אני משתדלת להעסיק אותה ולעזור לי בהכנת אוכל-לפחות בזה היא מתעניינת....עושה הרבה עבודות בית-זה היא מרשה לי...ככה עובר אלי חג-בלי לצאת החוצה ובתפילות שהימים יעברו רגוע..

 

[בשבושונית]

אצלי מיתפללת שיגע כבר הערב

שאני אוכל להחזיר את תומר עוד היום בערב לא מחכה עד מחר כי אל מאמינה שנעבור אותו בשלום בקושי עברתי את אתמול בשלום ואת היום עוד מישתדלת לסחוב כמה שיותר עד שיגיע הערב קשה איתם וקשה עוד יותר בילעדיהם

 

[יש פתח לתקוה]

לי היה חג מאד נחמד...

ארוך, אבל נחמד... בעלי, לא תאמינו.... נסע לקבר של הרבי נחמן מברסלב, באומן, באוקראינה. השיג כסף לכרטיס ונסע! נשארתי עם הילדים, ושכנים הזמינו אותנו לארוחות. אמנם הבן הגדול קצת "חיפש את עצמו" וטיפס על הקירות מרב שיעמום, שיגע לכולנו את השכל. אבל גם עזר לי.... אני הלכתי עם הקטנים לשמוע תקיעות שופר ונהנתי מהחופש ומלהיות בבית. אין כמו בבית

!