חג שמח לכולם

שני 4004

New member
חג שמח לכולם

סבא שלי היקר בן ה 88 לקה במחלת האלצהיימר ,נמצא בבית אבות הוא הפסיק לאכול , וירד המון במשקל

בבית אבות דיברו איתי על פיום הקיבה ..

השאלה שלי האם זה מסוכן ,האם יכול להגרם לו נזק???

לסבא יש המון מחלות רקע מלבד האלצהיימר ,

חולה לב ,בר ניתוח מעקפים, 2 אירוע cva ,סכרתי ,

אשמח לקרוא דעתכם בנושא..

חג פסח שמחחחחחח
 

ענתי44

New member
שלום שני

פיום קיבה זהו הליך רפואי יחסית קל, של הכנסת צינורית הזנה לקיבה. דרך הצינורית ניתן להאכיל. בניגוד לזונדה שזה אותו הדבר דרך האף, לזמן קצר הצינורית, המוכרת בשם פאג, היא לזמן בלתי מוגבל. התייחסנו פה בפורום לנושא פאג ואת יכולה לקרוא בארכיון. יש מחלוקת בקשר לפיום קיבה. חלק מהמשפחות סבור שזה הליך פולשני להארכת חיים שסתם גורם סבל. חלק מאמינים שזהו הליך שיעזור, למרות הכל ליקירם . כל החלטה היא הנכונה. גם עם אמא שלי עברנו את הסיוט הזה.
אני ממליצה לכם להכנס לגוגל ולחפש מאמרים על פיום קיבה כדי להבין בדיוק מה זה, איך נעשה וכן תופעות ואם יש סיבוכים, לשאול משפחות שליקירם שמו פאג.
לברר בבית אבות אם סבא מסרב לאכול או יש לו קשיי בליעה, לברר אם הם ניסו דרכים אחרות לפני שהלכו על פאג. לשאול אותם האם יש אלטרנטיבה לפאג? מה הסיכונים? האם המחלות הנוספות שיש לסבא עלולות לגרום ליותר סיבוכים האם חולה אלצהיימרעלול להתנגד לצינורית ולנסות לקרוע אותה? . אני אפילו הלכתי לרופא מומחה לאלצהיימר באופן פרטי לחוות דעת שנייה. ורק אז כשאתם יודעים את כל הצדדים של ההליך הזה תוכלו להחליט האם להסכים או לסרב. מדובר בהחלטה לא פשוטה. מבחינתי ההחלטה הכי קשה שעשיתי בחיי.
נחזיקה לכם אצבעות ואם יש לך שאלות נוספות, על פיום קיבה או בנושא אחר, אנחנו כאן לרשותך. מחזקת אותך ואשרי שלסבא יש נכדה כמוך.
 

שני 4004

New member
גורל אכזר הכאב המר

קראתי רבות על הפאג , באמת החלטה קשה מאוד החשש שלי שסבא לא יעמוד בזב עקב מצבו הפיזי שמאוד חלש.
אני לא יכולה לראות אותו עם זונדה זה כואב לו , הוא מושך את הצינורית כל הזמן ,הוא שותה כוס ש אנשור, חתיכת דג שהכנתי לו וזהו לכל היום.
רזה מאוד ,ותשוש כל כך .
לצערי או לצערי בנוגע להחלטה של פיום הקיבה
אינני אפטורופוס ,אלא אימי ,שהיא ביתו
בצער רב ,אביה כלל לא מעניין אותה ,היא יודעת על החבלה
לא רוצה לבקר,לא רוצה לשמוע ,טוענת שהוא זקן וזהו , ותם זמנו
יש לציין שהיא חולה נוטלת כדורים פסיכיאטריים
עכשיו השאלה איך בית המשפט לא מבקש הערכה פסיכאטרית,איך אף אחד לא שם לב לכך ???
רשלנות משפטית ורפואית

אני רוצה לשתף כאן את מה שגילתי אתמול ..
בייום שבת הגעתי לבית האבות וככה תאום הפשלתי לו את השרוולים ולתדהמתי גילתי שטף דם גדול ונפיחות במרפק, דבר כזה זעזע אותי
היד עקומה נראית שבורה..
הרופא הזמין אמבולנס נסעתי איתו ביחד לבית החולים שם ערכו בדיקות וצילומים ללא שבר, אך רמזו לי לבדוק את סבא כל הזמן ..
בבית האבות טוענים שלא ידעו על נפילה ,מאז חשכו עייני
לא מסוגלת לישון ולחשוב שאולי היכו אותו ,
ניסתי לדבר איתו שאלתי אותו לשלומו כמובן שהוא עונה הכל בסדר,
הוא לא מודע , רק את שמי הוא יודע ...וכל יום הוא אומר לי אני כל כך אוהב אותך..
אני היחידה שמגיע לבקרו בכל יום ויום ,כבר על סף התמטטות
מה שמעצבן ומפוצץ אותי שבבית האבות לא מתרגשים מהתמונה שצילמתי שקשה לצפייה..
למי פונים ??
אני עכשיו רוצה להוציא אותו משם ולהביא אותו לבית אבות הקרוב לבית מגוריי..
מאז יום שבת אין לי יום ולא לילה.
 
מניסיון, שטף דם לא בהכרח מעיד על מכות או

נפילה. בגיל הזה העור רגיש מאד ואם הוא לוקח כדורים לדילול דם, אפילו אספירין, זה קורה הרבה. מספיק שהחזיקו אותו במרפק כדי להובילו או להקימו מהמיטה וזה יכול לקרות.
העברה מבית אבות אחד למשנהו יכולה לבלבל אותו יותר. תשקלי זאת היטב.
לגבי הפג/זונדה. עם כל הקושי בדבר והמשמעויות, אני קיבלתי החלטה לא לאפשר התערבות פולשנית כזו לאמא שלי. גם ככה חייהם לא חיים עם האלצהיימר, למה לענות אותם יותר? להרוויח עוד כמה חודשי חיים שאינם חיים? אני בטוחה שלו יכולת לשאול אותו זה מה שהיה אומר לך. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת אבל מבחינתי, זה לטובת אמא. הנחתי בצד את הצרכים האגואיסטיים שלי והקושי שלי להיפרד ממנה. אני בטוחה שזה לטובתה.
מכאן, שכל הנושא הזה הוא החלטה מאד אישית שלך עם עצמך.
 

שני 4004

New member
שלום לך סבתא רותרות

השטף דם והמרפק נפוך , ייתכן ואולי הוא נפל, אבל תסכימי איתי שאנחנו צריכים לקבל דיווח על אשר ארע ...

העובדים הסודנים שם לא ממש עדינים, וסבא שלי נפגע ביד שמאל כתוצאה מאירוע מוחי , יכול להיות שבעת ההלבשה זה נעשה בכוח ,והוא נפגע.
סבא שלי אדם רגיש וטוב לב ,ונוח לבריות .
מגיע לו את הטוב ואני אלחם עליו בחרוף נפש להשאירו בחיים
הוא גידל אותי ועכשיו אני גומלת לו .
אני קראתי על פיום הקיבה מקווה שנעבור זאת בשלום , כי הזונדה מעצבנת אותי בכל בוקר מחדש .
כל יום עלינו לומר תודה לקדוש ברוך הוא .
אם כל הסבל , ומצבו הקשה ..

אני חושבת על עצמי שאהיה בגילו ארצה לחיות עם כל הצינורות שבעולם

העיקר לחיות , נכון זה חיים ללא חיים ,אבל חיים פעם אחת ..
מאוד מקווה שילדיי שיהיו לי לא יקחו אותי לבית אבות אלא יסעדו אותי עד יומי האחרון ..

אבא ואמא זה דבר קדוש ואנו כילדיהם מחוייבים לדאוג להם עד כמה שניתן .
 
את עוד צעירה ומדברת בסיסמאות. העיקר לחיות?

את בטוחה שהוא היה רוצה לחיות כך? מבטיחה לך שגם את בגילו לא תרצי לחיות עם כל "הצינורות שבעולם". אני לפחות השבעתי את ילדי שאם אגיע למצב של אמי שלא יאריכו את חיי בצורה מלאכותית ועם התערבות פולשנית.
אני מאד מעריכה את הקשר העז שלך לסבא ואת הרצון לסייע לו ולדאוג לו. האמיני לי שכל מי שבפורום הזה רצה לסעוד את יקיריו בבית עד יומם האחרון. הבעיה היא שלפעמים זה לא אפשרי אז לבוא ולהטיף פה מוסר? מי שמך?
ברגע שעירבת את הקדוש ברוך הוא בסיפור ברור לי שהיגיון לא יעזור כאן.
שיהיה בהצלחה.
 

ענתי44

New member
ערך החיים

שלום סבתא רותחת. אני, שמטפלת באמא כשמונה שנים, ושהתנגדתי בזמנו לפיום קיבה לאמא שלי, לא יכולה להשביע את ילדיי כמוך שלא להאריך את חיי, אם אחלה, צפוי לי גיהנום עלי אדמות של חיי קשישה בודדה וערירית, שהשלטונות ישלחו לבית אבות, מאלו שכעולים לחדשות ולא בשל נדיבות הלב. אותי לא יבואו לבקר, או לשמור שלא יפגעו בי ובכבודי. ולכן אני מקווה שאמות לפני . וגם אני מאמינה שאין להאריך חיים.
אבל, למה לשלול משני את דעותיה? למה שלא לתת כבוד לכל תפיסת עולם באשר היא, ולתת לכל משפחה או אדם להחליט עלפי מה שהם מאמינים שצריך לעשות? את שואלת אותה מי שמך? ומי שם אותך?
ולמה לכתוב שהגיל הצעיר מדבר בשמה בססמאות? את מכירה אותה? לי היא נשמעת בחורה נבונה ואוהבת ובוגרת מאוד מגילה. ואני כמוך לא מכירה אותה אישית.
אני מכירה אנשים רבים בגיל מתקדם שחושבים כמוה. ואני מכירה כמה אנשים בגיל שני שחושבים כמוך, אז מה עלי לומר להם, שהם מדברים בססמאות בגלל שהם צעירים ושיגדלו יבינו שהחיים חשובים מהכל?
אחד הדברים היפים בפורום זה שכל אחד חושב אחרת וזה בסדר, גם אם אחרים חולקים עליהם.
 
ענתי, ראשית אני סבתא רות-רות וממש לא רותחת.

מובן שכל אחד חושב אחרת וכמו כל אחד, אני הבעתי את דעתי שלצערי נשענת על ניסיון רב יותר. חוץ מאמא, חולת האלצהיימר שעם כל הבלבול יש לה רגעי צלילות בהן היא מבקשת נפשה למות ואומרת זאת בריש גלי, בעלי נפטר לא מזמן מסרטן במוח. בסופו של תהליך, התופעות היו דומות לאלה של דמנציה קשה, כולל אלימות וכל מה שאנחנו מכירים. אלה לא היו חיים רק סבל. טיפלתי בו לבד בבית, עד נשימתו האחרונה ואני יודעת כי אם רק היה יכול להביע את עצמו היה מבקש שהסיוט ייגמר מוקדם יותר.
אשר ל"מי שמך". שני כתבה משפט שמאד חרה לי. "מאוד מקווה שילדיי שיהיו לי לא יקחו אותי לבית אבות אלא יסעדו אותי עד יומי האחרון " כאילו מי ששם את יקירו בבית אבות עשה לו עוול והיא באה להוכיח אותנו על כך. יש פה מספיק חברים בפורום שעמדו מול הדילמה הזו ויודעים שלפעמים אין ברירה ובסופו של דבר זה אפילו הפיתרון הטוב יותר כשטובת ההורה מול עינינו.
כשאדם נכנס לפורום כזה להתייעץ, הוא צריך להיות מוכן לשמוע גם דעות מנוגדות ואז להסיק את מסקנותיו הוא. אינני מכירה אותה והתייחסתי רק למה שהיא כתבה ומובן מאליו שהיא תחליט לפי אמונותיה והשקפת עולמה, גם אם לדעתי זו נובעת מגילה הצעיר וחוסר ניסיונה.
 

ענתי44

New member
סליחה סבתא רות

זה קורה למי שמתעקש לכתוב ללא משקפי הקריאה....
ראשית, צר לי על מות בעלך, ובדרך כזו נוראית.
רות, שני בסך הכל בהתרגשות רבה הסבירה את אמונתה לגבי הסוגיה. היא לא כתבה ואני מאמינה שלא חושבת שדעתה היא מחייבת הכלל. ואני אפילו חושבת שהיא נסערת כי הביקורים במחלקה הסיעודית בבית אבות מזעזעות כל נפש.
גם אני מטפלת באמא שלי. ולמרות מצבי שלי אני מתעקשת לא להעביר את אמא לבית אבות או להביא עובדת זרה. אני מאמינה שמקומה של אמא בבית ובמרכז יום. אבל יודעת שייתכנו מצבים שיצריכו שינוי, מעבר לבית אבות או הפסקת מרכז יום והבאת עובדת.
אמרה בזמנו דרורה, שהיתה פעילה בפורום שאין פתרון טוב, יש פתרון פחות רע. וכולנו כאן עושים המון למען היקרים לנו וכל פתרון הוא הנכון עבור יקירנו ברגע נתון.
בקשר לגיל הצעיר. זה נכון שבצעירות האדם יותר דיכוטומי ונלהב באמונתו ושהחיים, שהם הבית ספר הכי טוב, אנשים מתמתנים ומשנים דעות. אבל במקרה זה, אני מאמינה שלמרות שהחיים ילמדו אותה שיעורים רבים, זוהי אמונתה והיא שתשאר לה. היא שהסבא הנפלא שלה עזר בגידולה ובגידול אחיה, כשלאמא היו קשיים, רוצה לתת את המירב לסבא שלה.
אצלנו הדור הצעיר חלקו מאמין ככה וחלקו אחרת. כל אדם ואמונתו.
ולך רות יקרה אני מאחלת מקרב לב הרבה נחת מהילדים והנכדים.
 
תודה ענת. כסמויה בפורום אני מכירה את סיפורך

ומאד מעריכה אותך על כוחות הנפש.
שימי לב, כתבתי לשני שאני מאד מאד מעריכה את יחסה לסבא ואת התחושה שהיא צריכה להחזיר לו על יחסו אליה. זה בהחלט לא מובן מאליו ועל זה תבורך. השאלה שאני העליתי היא האם טובת הסבא היא להאריך בצורה פולשנית חיים שאינם חיים, בשל היותו חולה אלצהיימר. אני הבעתי את דעתי בנידון אך כמו שאמרת, כל אחד באמונתו יחיה.
 
בין אמונה למציאות ולמעשים

האמת היא שלא כל חולי אלצהיימר רוצים למות, נהפוך הוא, המוות מפחיד אותם יותר בשל חוסר
יכולת אינטלקטואלית להשלים עם מותם, בין הדכאונות, יצר החיים הופך ראשוני, יותר משל אדם "פיקח".
איך נדע אם המסקנה היא של החולה או מקורביו ? - אם הוא עדיין מתקשר פשוט נשאל אותו:
האם אתה רוצה לחיות או למות.
ישנם אלפי חולים מונשמים ומוזנים כולל ראש ממשלתנו לשעבר אריק שרון, האם כולם טועים?
לכל המתיימרים לטעון שלא היו מעוניינים לחיות או להאריך את חייהם במצב דומה -
רצוי שיציגו מסמך חתום ללא חזרה של אגודת לילך לאי הארכת חיים/טיפול פולשני במצב דמנטי
והשאלה אם במצב דמנטי מתחיל או מתקדם ?
מאוד מסוכן המשפט חייהם אינם חיים, כי קו הגבול מטשטש בהארה והכרה מתחלפת של החולה.
 
אכן אני ובעלי ז"ל חתמנו מראש על מסמך לילך.

וכמובן שהכוונה היא למצב דמנטי מתקדם בו החיים אינם חיים, לפחות במושגים שלי ושל סביבתי הקרובה. חולה דמנטי שחי עם מחשבות שווא, כל היום בוכה מחרדה בשל הזיותיו, סובל לא פחות מחולה סרטן עם כאבי תופת. אלה חיים מסוייטים. אבל אני לא רוצה להתווכח - כל אחד ודעתו.
 

שני 4004

New member
לחרגולית ירוקה

דברייך נכונים, כולם רוצים לחיות...

חג שמח לך
 

שני 4004

New member
שלום לך סבתא רותרות

אם חלילה נפגעת מדבריי אז קבלי את ההתנצלות שלי ..
אני בטוחה מאוד שזה חלילה לא להענות אותם רק חושבת שכל עוד ניתן להאריך את חייהם בכל דרך זה מצווה גדולה ובטוחה שגם הם היו רוצים בזה
חיים ומוות תלוים בקדוש ברוך הוא , ולא בנו .
לנו נתן את הכלים ואת התבונה .
אני לא חושבת שזה נובבע מצורך אגואיסיטי אני רוצה להאריך את חיי סבי .
כי אני יודעת שהוא רוצה בזה,סבא שלי מדבר האמנם לא ממש לעניין אבל הוא מבין וזה קורה לפעמים ,סבא רוצה לחיות .
אני סעדתי את אבא שלי שנפטר ממחלת הסרטן עד שלושה ימים לפני מותו ,האמנם זאת מחלה אחרת אבל לדעתי גם אדם שהוא סובל נורא עדיין רוצה לחיות .
חיים פעם אחת ולא פעמיים ..
אני מאוד מצפה ומקווה שיילדי יסעדו אותי עד יומי האחרון ולא משנה איך תהיי זיקנתי ..
אז שיהיה לך חג שמח וכמובן מחילה אם דבריי פגעו בך ..
 

סנורקה12

New member
אפוטרופסות

שלום שני, הצטערתי לשמוע על סבא שלך ורציתי להגיד שמוזר לי מאד שאמך, במצבה, היא אפוטרופסית שלו. אני בטוחה שזה לא תקין. אפוטרופוס הוא לא מינוי אוטומטי, ומי שאינו כשיר ולא ממלא את התפקיד שלו לא אמור להחזיק בו. אני במקומך הייתי פונה לאפוטרופוס הכללי או לרווחה ובודקת את זה.
 

שני 4004

New member
היי סנורקה 12

הצלחתי לשכנע בעזרת המשפחה וחברים לשכנע את אימי ,שהיא צריכה לעזור לי שלסבא יהיה טוב ושיהיה במקום ראוי לו.

סבא שלי היה בעברו מרצה באסטרונומיה אדם חכם ונאור ואני היום רואה אותו מחוק , מבולבל , נקרע לי הלב בכל ביקור בבית אבות

אני מגיע לבקרו בכל יום לפני העבודה או אחריי העבודה , אני עושה מה שאני יכולה כדי לשמור עליו בחיים ..

אני חייבת לו המון , כי הוא הסבא היקר והצדיק גידל אותי ואת אחיי ..

לא הייתי רוצה אפטרופוס חיצוני ,מעדיפה שזה יישאר כך לעת עתה..

כעת אני עושה את כל המאמצים להעביו לבית אבות הקרוב לאזור מגוריי ..

תודה רבה על תשובתך
 

ענתי44

New member
את בחורה מדהימה, יישר כח

אם את קראת על פיום קיבה ומודעת לכל ההשלכות, לטוב ולרע, אז לכי על זה.
ובהחלט מגיע לסבא שלך הטוב ביותר.
בקשר למעבר מבית אבות לאחר, למרות שיהיה לו קשהומבולבל לפחות בתקופה הראשונה, את עושה נכון. ולא רק כי מגיע לסבא לחיות במקום הכי טוב שאפשר אלא אפילו עבורך. זה קרוב אליך ולכן שיקול נכון.
בקשר לאפוטרופוס, ממליצה לך להתייעץ עם עו"ד של עמותת עמדא. אולי הכי טוב, במצב המשפחתי שתיארת שאת תהיי אפוטרופוס על סבא, כי אמא שלך, לאור מצבה, לא האדם הנכון.
 

שני 4004

New member
תודה רבה ענתי 44

על התגובה..
אני גומלת לסבא באהבה ככל שאני יכולה ,בשבוע הבא אני אחפש לו בית אבות ראוי וטוב , מאוד מקווה שאמצא .
אני בטוחה שאגרום לו רק טוב בעת הכנסת הפאג לקיבה, עדיף מהזונדה
היום שבאתי הבחנתי שסבא פשוט שלף את הזונדה מהאף,וחשבתי שלא ישימו לו יותר אלא ייתנו לו צאנס לאכול ,אך לדאבוני הרב האח בבית אבות
אמר לי שבשעה 16:30 מכניסים לו שוב
אז האכלתי אותו מעדן שוקולד וחתיכת עוגה ומיץ סחוט טרי שהכנתי
ואז שהאח בא לשים לו את הזונדה הלכתי .
מקווה מאוד שהוא חושב שזה לטובתו ,ולא חלילה פוגעים בו בזדון .
אני כואבת את כאבו ..
היום הוא פקח את עיניו ואמר "את יודעת אני אוהב אותך מאוד"
הרופאה שעברה התרגשה עצרה התרגשה והמשיכה ללכת לדרכה
חייבת לסבי היקר את חיי הוא גידל אותי ,ועכשיו תורי לסעוד אותו בזקנתו .

מאחלת לכל באי הפורום חג שמח ונפלא שכולנו נזדקן בכבוד ובצורה הכי נאותה שרק אפשר ...
 
למעלה