חג שמח לכל חברי הפורום ולינק לכתבה

[אילן סביר]

חג שמח לכל חברי הפורום ולינק לכתבה

ובהזדמנות זו, מי שמעוניין/ת בדיונים סביב המצב ב"עשיה ובתעשיה" בתחום התיאטרון לילדים ולנוער בארץ, מוזמן/ת לקרוא את הכתבה של "דה מרקר" בנושא.

 

[דבי זריהם]

חג שמח . תודה רבה רבה ..אכן כתבה מעניינת.

בהקשר לסל תרבות ,הם לא באים יותר להצגות המותאמות רק לגנים. הם באים לראות את ההצגה רק בבתי ספר ובמרכז. [רמת גן, תל אביב] מה עושים אלו הגרים בדרום או בצפון......?

חג שמח דבי

 

[אילן סביר]

אכן בעיה. חברי ועדות הרפרטואר של סל תרבות

עובדים בהתנדבות ולכן אי אפשר לחייב אותם לנסיעות ארוכות. אצלינו התקיימו כבר כמה הצגות של אמנים מהפרפיריה עבור חברי הועדה של סל תרבות ארצי. חלק מתפקידו של המרכז לתיאטרון בובות הוא לסייע לאמני בובות גם בתחום הזה. אילן

 

[דבי זריהם]

אני הסכמתי לשלוח מונית הלוך ושוב אך לשוא.

 

[גליתוי]

תודה על ההפניה לכתבה

בהחלט מעוררת מחשבה. כלכלית אין הרבה לאן לשאוף! חשבתי על נושא המסרים שעולה כעניין דוגמטי ואנטי אמנותי, לא התחברתי לאמירה.אני אוהבת לעסוק בנושאים מתוך עולמם של הילדים המעוררים מחשבה והזדהות אשמח לשמוע עוד דעות בעניין. חג שמח! גלית

 

[רועי 25 האחד]

זה מאוד עצוב ועלוב מצד משרד החינוך ובכלל.

אני לא מבין למה לא נותנים יותר תקציב לתיאטרון הילדים? למה כל ההצגות חייבות להיות כל כך חינוכיות ועם כוונה ללמד? אני לא מבין למה לא מטפחים את התיאטרון והתרבות האמיתית בארץ.... אני מסכים על זה שעולות הרבה חלטורות ושטויות בארץ- שאני לא מבין מי נתן להן אישור לעלות. לא מזמן הייתי עם אחותי בהצגה "קופיקו" זה פשוט ביזיון באמצע ההצגה אחותי השתעממה אז קמנו ויצאנו. יש המון במאים איכותיים בארץ. אני באמת לא מבין למה הם עיוורים ולמה לא מקדמים באמת הצגות טובות ולמה הילד צריך לסבול - חוץ מלימודים הוא צריך ערך מוסף אחר שיחסוף אותו למשהו אחר, לעולמות אחרים, לדברים שהוא לא ראה ולא חווה אף פעם ואולי גם לא יחסף ויחווה- זה עצוה, זה עלוב וזה בושה.

 

[Hanit30]

אכן כתבה מעניינת ...

כתבה המאפשרת להדיוטות כמוני הצצה לתחום, וכנראה גם ממחישה את המתרחש בו ... בשורה תחתונה, הכתבה הותירה בי תחושה (מוטעית אולי) של "גולם הקם על יוצרו", או, במילים אחרות: התעשייה הפכה סמן ימני לעשייה ... במקום שתהא פועל יוצא שלה ... עולות בכתבה שאלות רבות וחשובות, סביב: תכנים ומקורות להם, בעיות תקצוב ושינוע, תרבות הרייטינג, "אינפלציה" בהצגות (תאטראות ?), שפוט והערכה של הצגות, ועוד. אבל, משום מה חסרה לי התייחסות ל"יד מכוונת" - לשוטר תנועה העושה סדר בצומת פקוקה במכוניות, והרושם שנוצר הוא, שפשוט אין יד מכוונת ... וזה מתחבר לי עם תגובתו הקודמת של אילן, שב 2-3 משפטים נגע בלב הבעיה, בדייקנות של קרן לייזר ... התוצאה, בחלל הקיים, מערכת החינוך (הלקוח הגדול ביותר בתחום התאטרון בפרט, ותאטרוני ילדים בפרט), ואם אדייק אליבא דה-כתבה, המורה שפרה (או איך שלא יקראו לה), היא שקובעת את עתידם המקצועי של העוסקים בתחום באופן כללי, ומה יאכלו מחר בארוחת בוקר באופן ספציפי. עצוב ... חבל ... הדילמה בין התמקצעות לבין ניהול קיימת בכל תחום. ונכון שיש קושי לשלב בין השניים, כי עוגת המשאבים היא סופית, וכל חלוקה שלא תהא, מקטינה את העוגה השלמה ... ובכל זאת, בתחומים אחרים הבינו, שאם רוצים לחיות (לא רק לשרוד), יש לעשות ויתור כלשהו. דהיינו, עיסוק בניהול. והמפתיע, שתמיד נמצאים אותם אלה שמוכנים לקפוץ על העגלה, ואינם חשים ששלמו את מחיר הויתור ... להיפך, יש מקרים שזו אפילו העדפה שלהם. מה שאומר, צריך רק למצוא אותם ... ושוב, איני עוסקת בתחום. יכול להיות שהדרייב של אמנים שונה. ולכן הפסקה האחרונה אינה רלבנטית כלל ... מנגד, אולי חומר למחשבה ... חג שמח. חנית.

 

[אילן סביר]

חנית, לעניין הניתוח שלך את הכתבה.

אני מוריד את הכובע. התגובה מעניינת יותר מהכתבה עצמה. אכן, הגולם קל על יוצרו. ה"תעשיה" מזמן גברה על "העשייה". אני מכיר רק מפיקה אחת, ולא ננקוב בשמות, שאומרת בקול רם. "אני רוצה להתפרנס, אני מתחנפת למערכת החינוך", ואני מעריך אותה על זה. אני לא מאלה (וזו תשובתי גם לרועי) שמלינים על מערכת החינוך. למערכת, כמערכת, ולמורים, כפרטים במערכת יש את הראיה שלהם, התפיסה שלהם והצרכים שלהם. אם רוצים להוביל שינוי - צריך להצטיין, לא להתכייין.

 

[Hanit30]

תודה, ועוד ...

אני מתרשמת שיש כאן פוטנציאל אדיר להזניק את התחום אל-על ... - אמנים עם להט עשייה ... - מסגרות הכשרה, שמזרימות תקופתית אמנים חדשים, המביאים עימם משב רוח מרענן לתחום ... - קהל יעד קבוע, לפחות כל זמן שמשרד החינוך מחייב סל תרבות ובו הצגה לילדים.. ועדיין, אם רוצים להוביל שינוי, צריך להתארגן. אין ברירה ... קראתי לזה "יד מכוונת" או שוטר תנועה ... צריך גוף שינהל את העסק ... וכל העוסקים בתחום יהיו חברים בו, ללא אבחנה בין אם הם שייכים לסקטור המתוקצב, או, לסקטור הפרטי. ולא, אין הכוונה לגוף מונופוליסטי ... לשיטתי, רק גוף מאוחד יוכל לנהל משא ומתן ענייני עם משרד החינוך (הלקוח הגדול), כאשר כל אחד מהצדדים מביא עימו לדיון את "התורה" שלו - ואז יש סיכוי לאיזון בין "עשייה לתעשייה". הרע במיעוטו ... אבל חשוב מזה, רק ארגון גדול (ולכן גם חזק) יאלץ את משרד החינוך לקבוע קריטריונים ברורים לבחירת הצגות (להבנתי לא קיימים היום), לתמחרן (את ההצגות) באופן ריאלי, ולדאוג לשינוען עד אחרון הילדים בפריפריה ... או אז, ימתח קו זינוק שיאפשר הזדמנות שווה למתמודדים, וימריאו אל-על המצטיינים ... רעיון נוסף, אם גוף כזה יחבור למשרד יחסי צבור, למשל, יש לו סיכוי להגדיל את קהל היעד מ-1 מטר ל-2 מטר .. וכן הלאה .... השמים הם הגבול ... לילה טוב.

 

[תיאטרון מעין]

קראתי בשמחה למרות הקשיים..

כמקורבת לתיאטרון הקרון, הכתבה מאד נוגעת לי, אני קודם כל שמחה שיש עיסוק תקשורתי בנושא, כי זה כבר מעיד על סוג של פריחה בתחום. למרות הדילמות והבעיות הרבות המתלוות לתיאטרון הילדים,כלכלתו ותכניו. ודבר נוסף שמשמח אותי הוא הדלת הפתוחה שהתיאטראות הלא קונבנציונליים, כמו "תיאטרון הקרון" ו"המדיטק"(בשאיפה) מאפשרים ליוצרים. הפתיחות ליוצרים היא פעולה שכולם זוכים לפרותיה וזה דבר שלא קיים ברוב התיאטראות.