אני אתחיל:
סינגלי בכורה אהובים:
Porishead - Numb
מדהים. בכלל, אלבום הבכורה של פורטיסהד, Dummy, הוא אחת מיצירות הבכורה המרשימות ביותר בהיסטוריה המוזיקלית, יריית פתיחה מטורפת לקריירה מדהימה ועקבית רצופת יצירות מופת.
כבר בסינגל הראשון הזה ניכרים כישרון הסימפול המדהים וצורת ההגשה המכשפת של בת' גיבונס ההורסת.
https://www.youtube.com/watch?v=M6rJn_TEu5Y
Arctic Monkeys - I Bet You Look Good on the Dancefloor
עוד סינגל בכורה בריטי מדהים מאלבום בכורה בריטי מדהים שלדעתי הלהקה לא הצליחה להתעלות עליו עד היום (למרות שהם המשיכו לקריירה נפלאה מאז, רצופת יציאות מעולות ונוטפת כישרון, אבל לדעתי - לפחות בינתיים -
פשוט אין על אלבום הבכורה שלהם).
הסינגל הזה אורז בתוכו את כל מה שכל כך טוב בלהקה האדירה הזאת - הטקסטים המרירים-מתוקים שמעלים חיוך על הפנים, אנרגיית הנעורים הפסיכית והברק של רוח צעירה ובועטת, הנגינה המדהימה (אפשר לדבר על התופים שניה?!) והפוטנציאל להתמכרות קשה ומהנה.
https://www.youtube.com/watch?v=uQNyTo4k_TA
Azealia Banks - 212
ומשהו עכשווי יותר (יחסית) - אזליה בנקס פשוט התפוצצה עלינו בסינגל הבכורה הזה.
השיר הזה זורק אותי ישר לשנה א' של התואר הראשון - לא היה כמעט יום שלא צעדתי לאוניברסיטה עם השיר הזה באוזניות (כחלק מפלייליסט די קבוע שכלל אז גם את סנטיגולד, ה-XX, פרודיג'י, פיצ'ס, יה יה יה'ס, מייג'ור לייזר, טייגר לאב, טרי פויזן ושאר דברים כיפיים לפתוח איתם את היום).
אז תודה לך אזליה שהיית חלק מהפסקול של תקופה משמעותית ומוצלחת בחיי!
https://www.youtube.com/watch?v=i3Jv9fNPjgk
ואלבום בכורה אחד:
The XX - XX
נו, חלקכם יכלו בטח לנחש שזו תהיה הבחירה שלי.
מה אפשר להגיד על הדבר הזה? לא רק שמדובר באחד מאלבומי הבכורה המרשימים בהיסטוריה (שזכה בצדק בפרס המרקיורי), זה גם אלבום בכורה של חבר'ה בני עשרים! רביעיית ילדים לונדוניים מוכשרים ומדויקים כל כך, שהרימו כאן הפקה גאונית נוטפת סקסיות, אלגנטיות, אינטלגנציה, יצירתיות, אומץ ואהבה.
למי שלא יודע - דיפלו היה אמור להפיק להם את האלבום הזה. הוא התחיל לעבוד איתם על זה, אבל הם הבינו שהאלבום שהוא עומד להפיק להם יהיה פשוט
לא הם.
והם הוציאו בסופו של דבר, בהפקתו של ילד הפלא ג'יימי XX (למרות שמבחינה יצירתית זה פרי משותף של כולם, אבל למיטב הבנתי הוא המנצח על כל הדבר הזה), את האלבום שהוא
הכי הם שרק אפשר (ולדעתי זה גם אלבום מהפכני, שחזה במובן מסוים הרבה מהמינימליזם ששולט במוזיקה העכשווית והרבה מהדברים שבאו בעקבותיו כמו ג'יימס בלייק, לורד, דרייק - וכן, הוא השפיע גם על גדולים כמו קאנייה ווסט וביונסה).
מבחינה אישית אני יכול להגיד על האלבום הזה שני דברים:
1. חרשתי לו על הצורה. הוא ליווה אותי בכל מקום - בנסיעות, בטיסות, בעבודה, בבית, בלימודים, בהתרחשויות הזויות, בלילות משוגעים - פשוט לא הנחתי לו.
2. הוא שינה אותי.