בהחלט לא קל
כשאמא היתה חודשיים בבית אבות כי הייתי חולה. הבאנו אותה הביתה בחג. זה יצא ליל סדר לפני שנתיים. והלב שלי נקרע שהיה צריך להחזיר אותה בסיום הסדר. אבל אין מה לעשות ולמרות המחנק בגרון והלב הדואב, זה חלק ממהחלטה להעביר אותה לבית חדש, בטוח עבורה שמטפל בצרכיה. וזה החשוב. נוריתה, נכון אשתקד צעדה אליך בכוחות עצמה, אבל לפחות היא עדיין פה, איתך. ועדיין מתחת למעטה האלצהיימר שעוטף אותה היא שמחה בדרכה .