המשפט הוא מתוך השיר המוזכר למעלה
אריק אינשטיין מוכן לקחת סיכון
"לקראת שמץ סיכוי
לסוף דמיוני מאושר והזוי"
אומרים שללא סיכון אין סיכוי
איזה סיכון כל אחד מאתנו מוכן לקחת כדי לשפר את חייו ?
אבל משום מה העובדה הזאת שאין טעם להילחם בתחושות אלא לקבל אותן כפי שהן וכמובן לשנות את ההתיחסות לבעיה עם כל מה שכרוך בכך לא בדיוק פותר את הבעיה הזאת . להתידד עם החרדה מזכיר לי משום מה את מה שמכונה "תסמונת שטוקהולם.
לגבי סיכוי כנגד סיכון , אני לרוב לוקח סיכונים בהנחה שזה שווה לי לטווח ארוך ועד היום נראה שצדקתי , אשתי תמיד צוחקת על זה שאני מזכיר לה לוליין שהולך על חבל דק , אז נכון שלפעמים נופלים וחוטפים אבל כל זמן שהמאזן הסופי הוא חיובי זה סימן שצדקתי , ככה זה היה לפחות עד עכשיו והמאזן הסופי יהיה כמובן אחרי הקדיש שיגידו עלי אלא שאז זה באמת כבר לא יעניין אותי. החיים מצחיקים לפעמים וככה אני רואה את זה. בסופו של דבר הכל שטויות והבל הבלים .
חג שמח לכולם
לקבל את החרדה לא אומר להשלים אתה
אלא להפסיק לפחד ממנה ובכך לעקר ממנה את הכוח
למה הדבר דומה?
ילד שנתון להצקות מצד ילד אחר
בכל פעם שהוא יגיב בפחד
הילד המציק ימשיך בהצקות שלו ואף יגביר אותן
כי זו המטרה של המציק להפחיד,
מתי יחול שינוי ?
ברגע שהקורבן ישנה את התגובה שלו:
1. יעמוד מול המציק בלי פחד,
2. יגיב באדישות להצקות,
המציק לא ימצא עוד טעם בהצקות
ויש סיכוי סביר שיחדל מהן.