חדרי שיחה
חדרי שיחה
מתיישבת עם העיתון של יום שישי, שמש בחוץ, מעלעלת בדפים, מזמן הפסיקה לקרוא כל מילה, מה כבר חדש יותר ממה שהיה לפני שנה? כולם נהרגים, כולם צווחים, כולם כואבים ועולם כמנהגו נוהג. ``היטלר מת, סטאלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם.. ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם`` החיים.. זו הקלאסיקה שבקלאסיקה. מעלעלת, ופתאום מושכת את תשומת ליבה כתבה. חדרי שיחה, אינטרנט, אנשים, מיקרו קוסמוס - עולם אמיתי. והיא חושבת- איך אמיתי? עולם שלא קיים? הטלפון מצלצל, וכמו מתוך הזמנה... בל? מתוקה, מה נשמע? -``תקשיבי תקשיבי`` אין לה זמן לפתיחות נדושות. ``דיברתי עם מישהו מקסים.. הוא.. הוא מקסים, הוא מתוק, הוא מבין, הוא בוגר, הוא באמת מקסים``. הו, הגיעו ימי הגאולה. *``איפה נתקלת במישהו כל כך מושלם??`` -``את לא תאמיני... ב..בנט... בצ`אט`` *``במה???`` -``בצ`אט, חדרי שיחות כאלו, את יושבת בבית ואת מחוברת לכל העולם, את כותבת וכל מי שנמצא שם רואה.. והוא כתב לי חזרה.. דיברנו שעות.. והוא מקסים, באמת מקסים`` *``בל.. חמודה..`` משתדלת מאוד לא להרוס לה את מצב הרוח`` מתוקה.. את לא מכירה אותו.. לכתוב זו לא בעיה.. את לא יכולה לדעת מי האדם מאחורי המילה`` -``טוב, טוב`` היא מאבדת סבלנות ``אני אעדכן אותך.. רק שתדעי.. גם מאי באותה הסירה.. וגם היא חושבת שזה נפלא!`` חוזרת לגינה, לעיתון, לאותה הכתבה. תוהה.. מה יש לאנשים שהם נמשכים לעולם שלא קיים? נכנסת הביתה, מדליקה את המחשב, מחפשת את אותם חדרים- ``חדרי שיחה``. הכל רץ כל כך מהר, שורות שורות, המון מילים, זה נכנס וזה יוצא.. ופתאום הודעה פרטית, ועוד אחת.. היא מנסה, כותבת, מסבירים לה, מדריכים אותה. עוברת בין החדרים, משוטטת, מנסה להבין את סוד הקסם. כבר שלושה ימים שהיא נכנסת לאותם ```` ועדיין לא הבינה. מישהו מקלל אותה, היא שואלת ``למה?`` מנסה לדבר אל ליבו, להבין מה עשתה.. מישהו אחר נכנס.. הוא מגן עליה.. השורות רצות והיא עדיין תוהה. על מה ולמה? מה עשתה? ואיפה פה הקסם?? מבקשת שיפסיקו.. תמימה.. היא יוצאת מהחדר, אולי, אם לא תהיה שם יאבדו את הסיבה.. חוזרת אחרי שעה, שניהם עדיין שם. ההוא מקלל וההוא מגן עליה. הם מבחינים בכניסתה, שותקים לרגע, המסך דומם, והיא כותבת ``תודה``. ``חייב ללכת`` כותב הבחור שהגן עליה ``את תמימה... מתוקה...`` נכנסת שוב, אחרי יומיים, שלושה, חייבת להבין על מה המהומה. והוא שם- אותו בחור שהגן עליה. הם מתכתבים, היא שוב אומרת תודה. שעות שהיא כבר מול המסך. הם מתכתבים על דא והא ועל החיים בעיקר.. הוא מצחיק אותה. כבר חודשיים שהם מתכתבים. עוד יום, והיא שוב נכנסת. עוד לא הבינה את סוד הקסם. היא תמיד הייתה כזו- מנסה להבין אנשים, מנסה לעמוד מאחורי מניעים. והיא כבר יודעת שזה קורה לה.. יותר מידי, מכל דבר, זה לא טוב, אבל היא לא מוותרת.. היא לא תלך.. עד שתבין את סוד הקסם. והוא שם, תמיד, ``בשבילה``. שוב היא מתחברת, שוב הוא שם, ופתאום.. הודעה פרטית.. הוא עלה ``למשרדה``.. מבקש לעבור חדר, הוא רוצה לדבר איתה.. לבד. לבד?? הרי הוא יודע שהיא לא מוכנה, כבר דיברו על זה, אמרה שהיא לא מאמינה בהכרות שכזו. בכלל, גם פגישות עיוורות זה לא בשבילה, הוא הסכים, עם כל מילה, אז מה הוא עושה עכשיו ``במשרדה``? *``אוקיי לאיזה חדר לעבור?`` -``תפתחי חדר אני אחרייך`` ``תראי`` הוא כותב לה כששניהם בחדר לבד, ``אני לא יודע מה בדיוק אני רוצה להגיד, אני יודע שאת לא בעד הכרות דרך הנט, מי כמוך יודעת שגם לא אני, אני לא משתחצן, פשוט.. אין לי בעיה בתחום הזה בחיים האמיתיים, אף פעם לא נתתי את הטלפון שלי פה, ולא האמנתי שאתן.. אבל.. אבל אני מרגיש.. אני לא יודע בדיוק מה.. כשאני נכנס לפה אני ישר מחפש אותך, כשאת לא פה.. זה... כשאני רואה פתאום את השם שלך, צץ, אני.. מאושר.. הנה היא הגיעה.. כיף לי לדבר איתך. אני יודע שכל זה נשמע לך מוזר, גם אני לא בדיוק מבין את עצמי.. לא האמנתי שזה יקרה לי, לא חשבתי בכלל שזה קיים. אבל אני פה ואני מרגיש.. הייתי חייב לשתף אותך.. לעשות את הצעד.. תעשי עם זה מה שאת רוצה..`` מס` הטלפון שלו מופיע על המסך, והיא נבהלת.. מה עכשיו?? ``אני מצטערת`` היא כותבת לו, ויוצאת.. הוא מקסים, היא חושבת, הוא מצחיק אותה, הוא חכם והוא כל כך פשוט, כל כך אמיתי. והיא? היא יודעת שזה לא בשבילה, אף פעם לא חיפשה שם הכרות, לא מאמינה בזה.. האדם הכי מקסים בעולם.. ועדיין.. גיבובי מילים שהופכות למשפטים.. חיוך פה, רצינות שם. זה לא האדם.. זה רק מה שהוא משדר, מאחורי מסך.. על מי היא עובדת?? גם היא מרגישה. לא יודעת למה, לא יודעת מה.. אבל גם היא מרגישה.. כן, כשהיא נכנסת היא מחפשת את שמו, על מי היא עובדת אם לא על עצמה? היא נכנסת לאותו החדר שוב, מחפשת את שמו, כותבת לו הודעה פרטית. היא לא יודעת כל כך מה היא מרגישה.. אבל כן, היא מרגישה. וזה דבילי כל כך.. כבר חודשיים שהם מתכתבים, אפילו את שמו היא לא יודעת.. והוא? הוא באותה הסירה. הם ממשיכים להתכתב- כאילו כלום לא קרה, שוב דא, שוב הא. והיא ממשיכה להרגיש, מתחילה להתגעגע כשהוא לא שם.. מתחילה לבוז לעצמה. והוא לא לוחץ, רק זורק מידי פעם איזו הערה, גם הוא חושב שזה דבילי, גם הוא מרגיש.. ולא מבין מה.. עוד חודשיים עוברים, כבר ארבעה חודשים שהם מאחורי מסך. שופכים רגשות, תהיות, דעות, על כל דבר... ושוב המס` שלו, בחלל המסך. היא לא צריכה שירשום לה את אותו המס` היא כבר רשמה אותו.. בפעם הראשונה.. הלב מאיץ למאתיים ארבעים.. בסך הכל טלפון, למה לעשות עניין? היא מרימה את האפרכסת.. מחייגת.
חדרי שיחה
מתיישבת עם העיתון של יום שישי, שמש בחוץ, מעלעלת בדפים, מזמן הפסיקה לקרוא כל מילה, מה כבר חדש יותר ממה שהיה לפני שנה? כולם נהרגים, כולם צווחים, כולם כואבים ועולם כמנהגו נוהג. ``היטלר מת, סטאלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם.. ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם`` החיים.. זו הקלאסיקה שבקלאסיקה. מעלעלת, ופתאום מושכת את תשומת ליבה כתבה. חדרי שיחה, אינטרנט, אנשים, מיקרו קוסמוס - עולם אמיתי. והיא חושבת- איך אמיתי? עולם שלא קיים? הטלפון מצלצל, וכמו מתוך הזמנה... בל? מתוקה, מה נשמע? -``תקשיבי תקשיבי`` אין לה זמן לפתיחות נדושות. ``דיברתי עם מישהו מקסים.. הוא.. הוא מקסים, הוא מתוק, הוא מבין, הוא בוגר, הוא באמת מקסים``. הו, הגיעו ימי הגאולה. *``איפה נתקלת במישהו כל כך מושלם??`` -``את לא תאמיני... ב..בנט... בצ`אט`` *``במה???`` -``בצ`אט, חדרי שיחות כאלו, את יושבת בבית ואת מחוברת לכל העולם, את כותבת וכל מי שנמצא שם רואה.. והוא כתב לי חזרה.. דיברנו שעות.. והוא מקסים, באמת מקסים`` *``בל.. חמודה..`` משתדלת מאוד לא להרוס לה את מצב הרוח`` מתוקה.. את לא מכירה אותו.. לכתוב זו לא בעיה.. את לא יכולה לדעת מי האדם מאחורי המילה`` -``טוב, טוב`` היא מאבדת סבלנות ``אני אעדכן אותך.. רק שתדעי.. גם מאי באותה הסירה.. וגם היא חושבת שזה נפלא!`` חוזרת לגינה, לעיתון, לאותה הכתבה. תוהה.. מה יש לאנשים שהם נמשכים לעולם שלא קיים? נכנסת הביתה, מדליקה את המחשב, מחפשת את אותם חדרים- ``חדרי שיחה``. הכל רץ כל כך מהר, שורות שורות, המון מילים, זה נכנס וזה יוצא.. ופתאום הודעה פרטית, ועוד אחת.. היא מנסה, כותבת, מסבירים לה, מדריכים אותה. עוברת בין החדרים, משוטטת, מנסה להבין את סוד הקסם. כבר שלושה ימים שהיא נכנסת לאותם ```` ועדיין לא הבינה. מישהו מקלל אותה, היא שואלת ``למה?`` מנסה לדבר אל ליבו, להבין מה עשתה.. מישהו אחר נכנס.. הוא מגן עליה.. השורות רצות והיא עדיין תוהה. על מה ולמה? מה עשתה? ואיפה פה הקסם?? מבקשת שיפסיקו.. תמימה.. היא יוצאת מהחדר, אולי, אם לא תהיה שם יאבדו את הסיבה.. חוזרת אחרי שעה, שניהם עדיין שם. ההוא מקלל וההוא מגן עליה. הם מבחינים בכניסתה, שותקים לרגע, המסך דומם, והיא כותבת ``תודה``. ``חייב ללכת`` כותב הבחור שהגן עליה ``את תמימה... מתוקה...`` נכנסת שוב, אחרי יומיים, שלושה, חייבת להבין על מה המהומה. והוא שם- אותו בחור שהגן עליה. הם מתכתבים, היא שוב אומרת תודה. שעות שהיא כבר מול המסך. הם מתכתבים על דא והא ועל החיים בעיקר.. הוא מצחיק אותה. כבר חודשיים שהם מתכתבים. עוד יום, והיא שוב נכנסת. עוד לא הבינה את סוד הקסם. היא תמיד הייתה כזו- מנסה להבין אנשים, מנסה לעמוד מאחורי מניעים. והיא כבר יודעת שזה קורה לה.. יותר מידי, מכל דבר, זה לא טוב, אבל היא לא מוותרת.. היא לא תלך.. עד שתבין את סוד הקסם. והוא שם, תמיד, ``בשבילה``. שוב היא מתחברת, שוב הוא שם, ופתאום.. הודעה פרטית.. הוא עלה ``למשרדה``.. מבקש לעבור חדר, הוא רוצה לדבר איתה.. לבד. לבד?? הרי הוא יודע שהיא לא מוכנה, כבר דיברו על זה, אמרה שהיא לא מאמינה בהכרות שכזו. בכלל, גם פגישות עיוורות זה לא בשבילה, הוא הסכים, עם כל מילה, אז מה הוא עושה עכשיו ``במשרדה``? *``אוקיי לאיזה חדר לעבור?`` -``תפתחי חדר אני אחרייך`` ``תראי`` הוא כותב לה כששניהם בחדר לבד, ``אני לא יודע מה בדיוק אני רוצה להגיד, אני יודע שאת לא בעד הכרות דרך הנט, מי כמוך יודעת שגם לא אני, אני לא משתחצן, פשוט.. אין לי בעיה בתחום הזה בחיים האמיתיים, אף פעם לא נתתי את הטלפון שלי פה, ולא האמנתי שאתן.. אבל.. אבל אני מרגיש.. אני לא יודע בדיוק מה.. כשאני נכנס לפה אני ישר מחפש אותך, כשאת לא פה.. זה... כשאני רואה פתאום את השם שלך, צץ, אני.. מאושר.. הנה היא הגיעה.. כיף לי לדבר איתך. אני יודע שכל זה נשמע לך מוזר, גם אני לא בדיוק מבין את עצמי.. לא האמנתי שזה יקרה לי, לא חשבתי בכלל שזה קיים. אבל אני פה ואני מרגיש.. הייתי חייב לשתף אותך.. לעשות את הצעד.. תעשי עם זה מה שאת רוצה..`` מס` הטלפון שלו מופיע על המסך, והיא נבהלת.. מה עכשיו?? ``אני מצטערת`` היא כותבת לו, ויוצאת.. הוא מקסים, היא חושבת, הוא מצחיק אותה, הוא חכם והוא כל כך פשוט, כל כך אמיתי. והיא? היא יודעת שזה לא בשבילה, אף פעם לא חיפשה שם הכרות, לא מאמינה בזה.. האדם הכי מקסים בעולם.. ועדיין.. גיבובי מילים שהופכות למשפטים.. חיוך פה, רצינות שם. זה לא האדם.. זה רק מה שהוא משדר, מאחורי מסך.. על מי היא עובדת?? גם היא מרגישה. לא יודעת למה, לא יודעת מה.. אבל גם היא מרגישה.. כן, כשהיא נכנסת היא מחפשת את שמו, על מי היא עובדת אם לא על עצמה? היא נכנסת לאותו החדר שוב, מחפשת את שמו, כותבת לו הודעה פרטית. היא לא יודעת כל כך מה היא מרגישה.. אבל כן, היא מרגישה. וזה דבילי כל כך.. כבר חודשיים שהם מתכתבים, אפילו את שמו היא לא יודעת.. והוא? הוא באותה הסירה. הם ממשיכים להתכתב- כאילו כלום לא קרה, שוב דא, שוב הא. והיא ממשיכה להרגיש, מתחילה להתגעגע כשהוא לא שם.. מתחילה לבוז לעצמה. והוא לא לוחץ, רק זורק מידי פעם איזו הערה, גם הוא חושב שזה דבילי, גם הוא מרגיש.. ולא מבין מה.. עוד חודשיים עוברים, כבר ארבעה חודשים שהם מאחורי מסך. שופכים רגשות, תהיות, דעות, על כל דבר... ושוב המס` שלו, בחלל המסך. היא לא צריכה שירשום לה את אותו המס` היא כבר רשמה אותו.. בפעם הראשונה.. הלב מאיץ למאתיים ארבעים.. בסך הכל טלפון, למה לעשות עניין? היא מרימה את האפרכסת.. מחייגת.