חדר חקירות מס` 6
חדר חקירות מס` 6 חדר חקירות מס` 6, מגרש הרוסים תחקור מקדים `נעים מאוד` הוא נכנס פנימה עם התלהבות של מייק טייסון שהחזירו אותו לזירה, `אני קפטין אל דאווד`, אצלכם לכולם יש דרגות, לכולם יש כינוים, כאילו חיים לפני 50 שנה, `ואתה במתקן של השב`כ, אתה בטח יודע, לא?` הוא שואל אבל לא מחכה לתשובה, הוא עושה כמה סיבובים בחדר, כמו נשר שחג בשמים בשביל שכולם יקלטו מי האריה של העופות, ניגש ללחוץ לי את היד ורק אחר כך, בכאילו, שם לב שאני אזוק ברגליים ובידיים וזה לא בדיוק אפשרי, `ובכן` הוא מתיישב על הכסא עם רגליים על השולחן, `אני רואה שפה, לפי המודיעין, אתה חשוד בהמון דברים, תאמין לי, איך, איך קוראים לך?` הוא מעלעל בדפים שממולו `ראנטיסי, כן? אז ראנטיסי, תאמין לי, וואלה, בתור גבר לגבר, הכי טוב שאתה תגיד לנו כל מה שאתה יודע שאנחנו רוצים לשמוע, כמה זמן אתה בתא החמסי של הבן דוד שלך, מאיפה השגתם מזומנים, נשק, אם הרשות יודעת ולמי אתם כפופים, ואז, תאמין לי, הכי קל יהיה גם לי וגם לך. לי למה אני צריך להראות שאני יודע לחקור, ותאמין לי ראנטיסי, אני יודע, אבל הכי טוב בשבילך ובשבילי שתיהיה חקירה פשוטה, אתה יודע, נעימה, שאני אגיד לבוס שלי שאתה ילד טוב ושאמרת כל מה שאתה יודע וצריך, ובשבילך למה אתה לא רוצה לסבול כי אתה יודע, פה זה לא קייטנה, בטח שמעת מחברים, עיתונות, אני לא יודע מה. הכי טוב תשתף איתנו פעולה, לא, לא לא, מה פתאום תשתף פעולה, הכי טוב תשמור על האינטרסים שלך בזה שתסייע לאינטרסים שלנו, וככה כל האינטרסים של כולם יהיו הכי בסדר שיש` הוא מדליק סיגריה וכל הסצנה הזו נראית כל כך אומללה, כאילו הוא איזה פקיד בוקר של הממשלה, ואני סתם באתי להחתים בולים או לשלוח חבילה, שנינו יודעים מה עומד להתרחש, הוא בגלל שהוא עושה את זה ואני בגלל ששמעתי מחברים, אבל כאילו הכל כזה פסטרולי, הכל כאילו כזה בסדר. זה חדר לא גדול לא קטן, ריחות של זיעה, שתן וצואה מתערבבים באוויר, אבל הריח הכי נוראי הוא הריח של הפחד שמהול בשנאה, יש פה רמקולים ענקיים, כמה חריצים של מה שנראה לי כמו מזגנים, כסא קטן בשביל ה`שבאח`, ככה הם אותנו כל היום מחזיקים, ופה ושם אני יכול להשבע שהבחנתי לפחות באיזו חולדה. אם לא שתיים. `אז, ראנטיסי, כמה זמן אתה כבר נמצא בתא החמסי הזה?` הוא שואל ומיישר מבט כאילו בשביל להפחיד לי את הנשמה, `וואלה קפטין, איך, איך אמרת קוראים?` - `אל דאווד` - `וואלה דאווד, תאמין לי, אני, אני איש פשוט. מאיפה אני יודע חמאס שמא חמאס? אני בכלל לא קשור. באמת שעשיתם פה איזו טעות. אולי בכפר מקנאים בהצלחה ואז אמרו למודיעין שלכם שטויות, אולי יש בלבולים ברשימות? ותראה, יש אצלנו כמה ראנטיסים, אתה בטוח שאני זה הראנטיסי שאתה חושב שאני? באמת, אני, אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני חמאס? מה פתאום` - לפעמים לא מספיקה האמת, צריך גם לארוז אותה בעטיפה יפה, להגיש אותה באינסטנט במיקרו של חמש דקות, כי לפעמים צריך לשקר גם בשביל להגיד את האמת, האמת לא תמיד מספיקה, `ובכן` הוא מתרומם מהכסא באלגנטיות מעושה, מתקרב אלי, נשמר צעד אחד ממני ומתחיל לחוג סביבי כמו איזה נץ, ההרגשה הכי נוראה לאדם זה לא לדעת מה קורה איתו, כבר עדיף שתקבלו סטירה מאשר שכל הזמן תצפו לקבל אותה, הפחד שמתערבל עם הדימיון מפחיד יותר מכל מציאות, באמת שלא משנה מה. אני מרגיש חבטה בגב, זה היה הגב העליון שלי נגד המרפק התחתון שלו, `אנחנו עוד נראה, ואתה באמת חושב שלי אתה תשקר?` ואז הוא סגר את האור, `אנחנו עוד נראה` הוא חייך ואחד החיילים שם נעל את הדלת. אני ישבתי על הכסא כי לא משנה כמה יתנו לכם מכות, אתם קשורים ככה שאי אפשר ליפול, הרגשתי את הכחול שמתפשט לי על הגב, מעין עיגול קטן שהופך לעיגול גדול, התחלתי לחשוב על למה רבתי עם האשה, מתי הייתה הפעם האחרונה שאמרתי לה שאני אוהב אותה, התחלתי לחשוב על כל אותם הדברים הקטנים של החיים, בחדר מצחין אני חושב על ימים יפים, אני אפילו לא יודע מה השעה, הם קובעים את האור והחושך לפי המוזה ולפי מהלך החקירה, החלטתי שהכי טוב זה לחשוב כמה שפחות, כי ברגע שאתם מתחילים לתסרט אז הדימיון, בסופו של דבר, הוא זה שהורג, החלטתי שהכי טוב ללכת לישון, ככה הכי טוב להעביר את הזמן. אי אפשר לתפוס תנוחה ראויה לשמה, אבל החלטתי שהכל זה בראש והכל זה בנשמה, שאם אני אחשוב שאני, נגיד, שוכב בחוץ, על מרבדים ירוקים של דשא עם חמציצים והאשה, ככה מתחת לשמים עם שמש בוהה, אולי זה ייתן הרגשה שקטה, אולי משם תבוא הישועה. נרדמתי. תחקור מס` 1 `בוקר טוב` נכנס לחדר בחור אחר, נמוך, שמן, קירח עם ידיים שעירות וגדולות, `קפטין ג`ורג`. אני יודע שאתמול לא היה לך נחמד כל כך, אבל עכשיו אני מישהו אחר, ושתדע שבא
חדר חקירות מס` 6 חדר חקירות מס` 6, מגרש הרוסים תחקור מקדים `נעים מאוד` הוא נכנס פנימה עם התלהבות של מייק טייסון שהחזירו אותו לזירה, `אני קפטין אל דאווד`, אצלכם לכולם יש דרגות, לכולם יש כינוים, כאילו חיים לפני 50 שנה, `ואתה במתקן של השב`כ, אתה בטח יודע, לא?` הוא שואל אבל לא מחכה לתשובה, הוא עושה כמה סיבובים בחדר, כמו נשר שחג בשמים בשביל שכולם יקלטו מי האריה של העופות, ניגש ללחוץ לי את היד ורק אחר כך, בכאילו, שם לב שאני אזוק ברגליים ובידיים וזה לא בדיוק אפשרי, `ובכן` הוא מתיישב על הכסא עם רגליים על השולחן, `אני רואה שפה, לפי המודיעין, אתה חשוד בהמון דברים, תאמין לי, איך, איך קוראים לך?` הוא מעלעל בדפים שממולו `ראנטיסי, כן? אז ראנטיסי, תאמין לי, וואלה, בתור גבר לגבר, הכי טוב שאתה תגיד לנו כל מה שאתה יודע שאנחנו רוצים לשמוע, כמה זמן אתה בתא החמסי של הבן דוד שלך, מאיפה השגתם מזומנים, נשק, אם הרשות יודעת ולמי אתם כפופים, ואז, תאמין לי, הכי קל יהיה גם לי וגם לך. לי למה אני צריך להראות שאני יודע לחקור, ותאמין לי ראנטיסי, אני יודע, אבל הכי טוב בשבילך ובשבילי שתיהיה חקירה פשוטה, אתה יודע, נעימה, שאני אגיד לבוס שלי שאתה ילד טוב ושאמרת כל מה שאתה יודע וצריך, ובשבילך למה אתה לא רוצה לסבול כי אתה יודע, פה זה לא קייטנה, בטח שמעת מחברים, עיתונות, אני לא יודע מה. הכי טוב תשתף איתנו פעולה, לא, לא לא, מה פתאום תשתף פעולה, הכי טוב תשמור על האינטרסים שלך בזה שתסייע לאינטרסים שלנו, וככה כל האינטרסים של כולם יהיו הכי בסדר שיש` הוא מדליק סיגריה וכל הסצנה הזו נראית כל כך אומללה, כאילו הוא איזה פקיד בוקר של הממשלה, ואני סתם באתי להחתים בולים או לשלוח חבילה, שנינו יודעים מה עומד להתרחש, הוא בגלל שהוא עושה את זה ואני בגלל ששמעתי מחברים, אבל כאילו הכל כזה פסטרולי, הכל כאילו כזה בסדר. זה חדר לא גדול לא קטן, ריחות של זיעה, שתן וצואה מתערבבים באוויר, אבל הריח הכי נוראי הוא הריח של הפחד שמהול בשנאה, יש פה רמקולים ענקיים, כמה חריצים של מה שנראה לי כמו מזגנים, כסא קטן בשביל ה`שבאח`, ככה הם אותנו כל היום מחזיקים, ופה ושם אני יכול להשבע שהבחנתי לפחות באיזו חולדה. אם לא שתיים. `אז, ראנטיסי, כמה זמן אתה כבר נמצא בתא החמסי הזה?` הוא שואל ומיישר מבט כאילו בשביל להפחיד לי את הנשמה, `וואלה קפטין, איך, איך אמרת קוראים?` - `אל דאווד` - `וואלה דאווד, תאמין לי, אני, אני איש פשוט. מאיפה אני יודע חמאס שמא חמאס? אני בכלל לא קשור. באמת שעשיתם פה איזו טעות. אולי בכפר מקנאים בהצלחה ואז אמרו למודיעין שלכם שטויות, אולי יש בלבולים ברשימות? ותראה, יש אצלנו כמה ראנטיסים, אתה בטוח שאני זה הראנטיסי שאתה חושב שאני? באמת, אני, אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני חמאס? מה פתאום` - לפעמים לא מספיקה האמת, צריך גם לארוז אותה בעטיפה יפה, להגיש אותה באינסטנט במיקרו של חמש דקות, כי לפעמים צריך לשקר גם בשביל להגיד את האמת, האמת לא תמיד מספיקה, `ובכן` הוא מתרומם מהכסא באלגנטיות מעושה, מתקרב אלי, נשמר צעד אחד ממני ומתחיל לחוג סביבי כמו איזה נץ, ההרגשה הכי נוראה לאדם זה לא לדעת מה קורה איתו, כבר עדיף שתקבלו סטירה מאשר שכל הזמן תצפו לקבל אותה, הפחד שמתערבל עם הדימיון מפחיד יותר מכל מציאות, באמת שלא משנה מה. אני מרגיש חבטה בגב, זה היה הגב העליון שלי נגד המרפק התחתון שלו, `אנחנו עוד נראה, ואתה באמת חושב שלי אתה תשקר?` ואז הוא סגר את האור, `אנחנו עוד נראה` הוא חייך ואחד החיילים שם נעל את הדלת. אני ישבתי על הכסא כי לא משנה כמה יתנו לכם מכות, אתם קשורים ככה שאי אפשר ליפול, הרגשתי את הכחול שמתפשט לי על הגב, מעין עיגול קטן שהופך לעיגול גדול, התחלתי לחשוב על למה רבתי עם האשה, מתי הייתה הפעם האחרונה שאמרתי לה שאני אוהב אותה, התחלתי לחשוב על כל אותם הדברים הקטנים של החיים, בחדר מצחין אני חושב על ימים יפים, אני אפילו לא יודע מה השעה, הם קובעים את האור והחושך לפי המוזה ולפי מהלך החקירה, החלטתי שהכי טוב זה לחשוב כמה שפחות, כי ברגע שאתם מתחילים לתסרט אז הדימיון, בסופו של דבר, הוא זה שהורג, החלטתי שהכי טוב ללכת לישון, ככה הכי טוב להעביר את הזמן. אי אפשר לתפוס תנוחה ראויה לשמה, אבל החלטתי שהכל זה בראש והכל זה בנשמה, שאם אני אחשוב שאני, נגיד, שוכב בחוץ, על מרבדים ירוקים של דשא עם חמציצים והאשה, ככה מתחת לשמים עם שמש בוהה, אולי זה ייתן הרגשה שקטה, אולי משם תבוא הישועה. נרדמתי. תחקור מס` 1 `בוקר טוב` נכנס לחדר בחור אחר, נמוך, שמן, קירח עם ידיים שעירות וגדולות, `קפטין ג`ורג`. אני יודע שאתמול לא היה לך נחמד כל כך, אבל עכשיו אני מישהו אחר, ושתדע שבא