חדר ניתוח-הלחץ מצטבר

[הסייד הנודד]

חדר ניתוח-הלחץ מצטבר

והפעם הפינה מגמישה את עצמה לאור ההודעות האחרונות ונותנת לכם לנתח את השיר: בתוך נייר עיתון מילים: קובי אוז לחן: מרוקאי עממי יש אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון אה ווה ווה ווה חיים בתוך קופסה של שימורים אצלנו במטבח ובמטבח על השולחן יש איש בתוך קנקן אה ווה ווה ווה מציץ מהזכוכית ויום אחד נורה מתוך תותח ובתותח יש אנשים שמקבלים סטירה אה ווה ווה ווה זקנים ותינוקות ליד בקבוק שבור מחוף הים ליד הים יש אנשים קופצים מבניינים אה ווה ווה ווה סיפרו על זה בדיחה וצוחקים אצלנו בסלון ובסלון שלנו אנשים מסוג חדש אה ווה ווה ווה חיים בתוך שמיכה ליד רמזור מתחת איזה קו אה יה לא עלינו הנה זה בא הנה זה בא גם אלינו אה יה לא עלינו הנה זה בא הנה זה כאן גם אצלנו יש מדינה שמתחבאת מתחת איזה קו אה ווה ווה ווה ויש סטטיסטיקה שנכתבה בתוך נייר עיתון יש אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון

 

[הוד11]

יואב שיחקת אותה

זה ללא ספק השיר הכי מעניין של טיפקס מבחינה טקסטואלית ועם הכי הרבה אפשרויות לניתוח. לפי דעתי השיר הוא בבועה של החברה הישראלית של 93 כפי שמציג אותה קובי אוז. יש אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון- יש אנשים שחיים מהתקשורת, הם קוראים כל דבר וחיים על פי החדשות. חיים בתוך קופסא של שימורים אצלנו במטבח- הם סגורים מפני העולם החיצון אבל הם חיים אצלנו במטבח, לידינו, איתנו והם לא יכולים ליהיות סגורים לנצח כי גם שהם בתוך קופסאת שימורים הם נמצאים התוך המצב עם כולם. ובאותו מצב יש גם איש בתוך קנקן, איש שרואה הכל אבל מוגן בעצם, אבל יום אחד הוא גם צריך לצאת. לדעתי הכוונה בנורה מתוך תותח היא שהוא מתגייס לצבא ורואה את החיים שמחוץ לבועה שלו. שהוא יוצא מהבועה שלו הוא רואה פעם ראשונה את האוכלוסיות החלשות: קשישים, ילדים קטנים שמקבלים סטירה מהמדינה. הכל קורה ליד חוף הים שם יש גם אנשים שנמאס להם מהמצב שלהם(או שלנו) והם מחליטים לשלוח יד בנפשם. פה מגיע חלק היבקורת העצמית של קובי אוז, אצלו בסלון הוא והחברים שלו צוחקים ומספרים בדיחות על אותם אנשים שמתאבדים. השורה הזו בעצם נועדה להבין את הפער בין שני החלקיםמצד אחד בחוף הים חשופים לעולם אנשים עם בעיות חברתיות ומלצד שני בתוך סלון מרווח אנשים "מסוג חדש" (אולי הכוונה ליאפים תל אביבים?) שחיים בתוך הבית שלהם ולא מתייחסים לקורה בחוץ. אבל אז מגיעה השורה שמחזירה אותם למציאות: "אייה לא עלינו הנה זה בא גם אלינו" המצב הקשה הגיע גם לאנשים מסוג חדש, המצב הקשה של המדינה הגיעה לכל אזרחיה. ואחרי ההתיחסות לאזרחי המדינה יש התייחסות למדינה עצמה, יש מדינה שמתחבאת מתחת איזה קו, לדעתי הכוונה לשני קוים שונים: קו העימות וקו העוני. 93 הייתה שנה קשה לישראל בלבנון ובשטחים, אותה שנה הייתה גם שנה של מיתון ושל התווספות אנשים אל מתחת לקו העוני. קובי אוז לפי דעתי לפחות מתכוון שהמדינה מתחבאת מאחורי הקוים הללו בניסיון לתרץ את מצב התושבים. בסופו של דבר הכל מתמצא בשורה האחרונה. בסך הכל כל האנשים שדובר עליהם בשיר הם רק סטטיסטיקה בעיתון, אנשים ללא שם אות פנים, בסך הכל עוד נתונים ססטטיסטיים שאפשר להכניס לעיתון כדי שאנשים יקראו אותו

 

[עומרקה]

קובי, יש מצב שאתה תפרש לנו את השיר?

 

[הוד11]

קראת את משאלת ליבי

 

[הסייד הנודד]

אני גם ממש אשמח

אם באמת החבר'ה שמכירים את הטקסט ממקור ראשון יבואו לפרש לנו אותו.

 

[קובי אוז]

אומנות

עומדת בזכות עצמה, השיר הוא מה שתבינו ממנו, ברגע שכתבתי ופירסמתי, הוא בידי המאזין/קורא וההסברים שלכם טובים כמו שלי. כשאני כותב שיר אני כותב בו רגעים ברורים ורגעים מעורפלים ונותן לפרשנות שלכם להחיות רבדים שונים שנמצאים במכוון או שלא במכוון בתוכו. שיר הוא הרמוניה של משמעויות - חלקן משלימות, חלקן סותרות. הקורא שולף מהשיר את המשמעות שמצלצלת לו כרגע בתוך הנשמה. אפשר לקרוא קריאה שטוחה, קריאה כוללת או קריאה מעמיקה, קריאה שתלויה בזמן כתיבת השיר, קריאה עכשווית או קריאה על זמנית. כל אחת מהקריאות תניב משמעות שונה. זה ההבדל בין אומנות לבין אמירה מדויקת.

 

[Funky Giraffe]

רגע, אם זה סותר זה לא דיס הרמוניה?

סתם. הבאת את ההגדרה המדוייקת, יפה.