חדר ניתוח

[הסייד הנודד]

חדר ניתוח

כי למה שאני אשפשף? והפעם, שיר מצוין: העצב עבר לגור כאן מילים ולחן: קובי אוז העצב עבר לגור כאן אצלנו בבניין והוא שכן די טוב, דופק בדלת, מעוניין לדעת מה שלומנו, נגמר לו הסוכר תמיד הוא מתקשר, אפילו מאוחר העצב גר כאן כבר הרבה שנים אפילו יש לו ילדים קטנים אחד קוראים לו כעס והשני אשמה והם גרים אצלנו בדירה שכורה העצב בוועד הבית והוא מקפיד לגבות כספים ואם לא תשלם הוא יצלצל עד שתסכים העצב הוא הכי חזק אצלנו בשכונה ואם תראה אותו ברחוב, תגיד שלום והוא יתן קריצה העצב גר כאן...

 

[עומר קאופמן]

ד"ר קאופמן לחדר ניתוח

זה שיר די פשוט לנתח, המילים מסבירות את עצמן. אני חושב שקובי התכוון שהעצב תמיד נמצא, תמיד יש עצב.

"העצב עבר לגור כאן אצלנו בבניין והוא שכן די טוב... העצב גר כאן כבר הרבה שנים אפילו יש לו ילדים קטנים אחד קוראים לו כעס והשני אשמה..." כלומר, העצב כבר הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו ואנחנו פשוט חיים עם זה. מצד שני "העצב בוועד הבית והוא מקפיד לגבות כספים ואם לא תשלם הוא יצלצל עד שתסכים העצב הוא הכי חזק אצלנו בשכונה..." העצב גם יכול להפריע לשיגרת חיינו. הוא הכי חזק, הוא כאילו שואב את כל הטוב בחיים. זוהי חוות דעתי המקצועית

 

[הוד11]

מסכים עם חוות דעתך דוקטור../images/Emo115.gif

לא פלא שזה שיר הנושא לאלבום הכי פחות שמח של טיפקס (אבל אחד הגדולים) שמדבר עלדה שהעצב פה תמיד לא משנה מה נעשה והוא יפריע לנו אם לא נטפל בו

 

[sunshiner]

../images/Emo189.gif../images/Emo203.gifבדיוק חשבתי היום

על השיר הזה וכמה יהיה נחמד לנתח אותו. אז בקרוב הניתוח.

 

[אור של יה]

ניתוחים אחד הדברים שאני ממש אוהבת

אבל כרגיל אני אוהבת ניתוחי לב פתוח. אני די נוטה להסכים עם עומר והוד, (מקרה נדיר אה, תרשמו תרשמו לא ניראה לי שזה יחזור על עצמו,,,סתםםםםםםםםםםםםםםם שאני אני מסכימה בדעה אני גם אומרת, ושאני לא, אז אני לא רואה אף אחד, ואומרת את כול מה שבא לי!) נו טוב לאחר ניתוח מעמיק על משפט אחד שאמרתי, נעבור למנה העיקרית.

נו מה אתם כבר מכירים אותי לא???

העצב עבר לגור כאן, קודם כול לאחר שהסכמתי עם עומר והוד. נאמר שם משהו על העצב כאילו מפריע לחיות באושר, אני דיי מסכימה עם זה, אבל יש לזה לזה תאוריה שפיתחתי לפני שנים. העצב=רגש רגש= קל להגיע לתובנות בעזרת הרגש. הרי כול מה שקורה מלמד מלמד אותנו להבין את עצמנו, לחיות באושר עם עצמנו. כול אחד עושה טעיות, איך נלמד עם לא בעזרת הרגש??? נכון שמאוד מפריע שיש עצב בתוכנו, ולא יעלם עד שלא נבין מה העצב רוצה באמת מאיתנו, הרי עם נדחק אותו הוא לא יעלם אנחנו רק נסתיר אותו, (ובפנים יש מצב שהוא יגדל להיות רק יותר עמוק,וגדול וזה חבל!) ואם ננסה להתמודד איתו, ננסה להבין אותו, ואחת כמה וכמה ננסה להבין למה בכלל הוא יגע אלינו, כך נוכל לפתור את בעיית העצב. שעצב בכלל לא קיים, זה סוג של אשלייה שנוצרה, שממנה (חוזרים להתחלה.) קל להגיע לתובנות. יש עוד קטע שעליתי עכשיו בזמן הכתיבה, לעצב יש רגש מקביל, שזה=שמחה העצב מקביל את השמחה, כדאי לקבל את השמחה בשלמות. שימו לב לראשי התבאות מקביל, מקבל, קטע מעניין שזה לא הייתה השיחה. ובחזרה לעניניו בטוח שקובי לא ניסה להגיד את הדברים הנ"ל, או שאולי כן אבל אני והפירושיים שלי.

בשורה התחתונה העצב תמיד נשאר, פעם יותר פעם פחות אבל הוא תמיד שם, ויותר מזה תמיד הוא נזכר לגבות את החבות, ושזה מחזיר אותי לתאוריה שלי, הוא יהיה שם עד שנבין נדע נראה איך לחיות איתו בצורה נכונה, מה שנסגר בסופו של המגילה הזו... שהעצב נשאר עדיין בשכונה, ונקווה שהעצב יוליד שמחה. לילה דבש לכולם

יאללה ביי

ש