אוי ויי... איזה בלאגן!!!
עכשיו אני לא יכולה לכתוב בכלל מהעבודה גם אם אני משמיטה את כל הנקודות והפסיקים...
ובסך הכל רציתי להגיד לגילה(ל) ברוכה הבאה
ולהבטיח לה שאני בכלל לא עצבנית... רק מגוננת מידי כשזה מגיע למאובחנים טריים שמקבלים אינפורמציה מטעה וכל כך מאיימת... אני עד עכשיו מרגישה רע על התגובה שלי כי הייתי פשוט צריכה להזמין אלינו את יוספה בלי לתקוף אותה... זה ההורמונים!!! אז גילוש! ברוכה הבאה לביתנו הקט והחמים... אני בת 34 וחצי, מאובחנת כ-4 שנים אולם נושאת עימי את המחלה הזו כמה שנים לפני האיבחון הסופי, מטופלת באיכילוב. גם בן הזוג שלי (~א~ המתוק והמושלם) חולה בטרפצת ומצבו פחות טוב משלי. הוא פרוגרסיבי ואני התקפית במצב טוב. אנחנו חיים ביחד וממצפים בשעה טובה לילד/ה (נדע מחר אם זה בן או בת ואם הכל בסדר בסקירה...). אני בחודש רביעי להריוני וכמו שאת רואה, יש לנו גם את מיכלי שהיא הריונית טריה. וגם את נאווה שילדה לא מזמן, בן במזל טוב בשם יותם! (בלב אני כבר קוראת לו "תמצ´ו", כמו לאחיין שלי
) ~א~ ואני, חיים נפלא ביחד! טרפצת או לא טרפצת, למחלה יש מקום בחיינו, כמובן, איך אפשר שלא? אבל יש לה בדיוק את הספייס ש"מגיע" לה... לא יותר ולא פחות. היא שם, וזהו. גם אני הזרקתי קופ´ עד לפני 5 חודשים בערך ויכולה להגיד לך שעלי הוא עבד יופי. גם ~א~ מזריק קופ´ כל ערב אבל הוא התחיל את הזריקות והטיפולים הרבים אותם הוא עבר אחרי שהיו לו אין ספור התקפים שהותירו אותו נכה. מצבו יציב כבר זמן רב, הוא נעזר בקביים/כיסא גלגלים וחוץ מזה הוא גבר מדהים, חכם, מצחיק, טוב לב, סקסי וחתיך שערוריתי
. אני מספרת לך את זה גם כדי להשוויץ, כמובן
... אבל גם כדי להבהיר לך במקרה שאת עדיין לא יודעת שט.נ היא אכן מחלה מבאסת לאללה... אבל אפשר לחיות איתה, לאהוב ולהיות נאהבים. היא
לאמחלת נפש (כמו שאמרה יוספה) והיא
לא סופנית. היא מחלה כרונית כי לא נמצאה לה תרופה, אבל יש טיפולים (קופ´ הוא אחד מהם) שמעכבים את התפתחות המחלה והיא אחת המחלות הנחקרות ביותר כך שאפשר אך ורק לקוות ולהאמין שבעתיד הקרוב ימצאו פיתרונות יותר ויותר יעילים להתמודדות. ט.נ היא אינה פצצת זמן ואסור לחוות אותה כך. מותר לכעוס ומותר לפחד אבל לא
רק. זהו להפעם יקירתי... אני שמחה שהגעת אלינו!!!
