זה תלוי ביותר
יש כמה וכמה סוגים של משחקים חיים.
משחקים מיליטנטים יש מחשקים חיים מיליטינטים - אלה משחקים שמסתובבים סביב כושר הלחימה והארגון הקרבי של המשתתפים - בד"כ
ולא תמיד - מדובר בלחימה של ימי הביניים. מה שמבדיל מישחקים מיליטנטים ממשחקי-פינט-בול זה התפקידים אותם ממלאים השחקנים: בפינטבול כל שחקן מביא את עצמו למשחק. במשחק תפקידים, לעומת זאת, כל שחקן משחק דמות בעולם פנטסיה, קריא - הולך ומתנהג כמו מישהו אחר שחי בעולם אחר. במשחק דמיליטנתי יש לדמויות בדרך כלל מטרה שמבוטאת בקווסט - משימה שיש לעמוד בה, שבד"כ מצריכה לחימה.
משחקי תפקידים חיים סוג אחר של משחק מסתובב סביב כישורי המשחק וגילום הדמויות של השחקנים. מטרתם של הדמויות למשחקים כאלה בדרך כלל מושגת על ידי הפעלת כושר משחק: דיבור, שכנוע, גילום מצבים, אידיאולוגיה, דראמה = מה שנקרא אמנות החוויה. שכן, אחרי הכל, בד"כ, מטרתו של כל משחק היא הנאה. במשחקים חיים כאלה, ההנאה נשאבת מההשתתפות בחוויה של דמות: השחקנים שואפים לחיות לכמה שעות את חייה של הדמות האחרת, ולהנות ממה שהיא חווה. הגבול בין שני הסוגים הוא דק מאד, למרות שיש משחקים קיצוניים לכאן ולכאן (קריא משחקים מיליטנטים שהדמויות המגולמות בהן הן דלות ומשמשות בסה"כ תירוץ להימצא בעולם הפטטסיה ולהחזיק חרב, או משחקי תפקידים שאינם מערבים לחימה בכלל, וההרואיקה של הדמויות מוצאת ביטוי אחר מאשר קרביות).
על ביטחון ועל בטיחות take-out ידידי, טעית גם כאן. שליש מהנשקים מרופדים? זה איום ונורא! ישנם מכניקות שונות של משחק, ומערכות תקנים שונות. ישנן שתי גישות בעניין:
בטיחות במשחק באמצעות כישורי המשתמש - בשיטה זו בטיחות הנשקים היא בסיסית, הנשקים שואפים לריאליות במראה שלהם, ואח"כ בבטיחותם. שימוש לא נכון בנשק יביא חד וחלק נזק. אולם - כל מי שמשתמש בנשק עובר הכשרה מתאימה, וחייב להוכיח עצמו כבעל בישורים מתאימים להחזיק נשק, או שהוא משחק דמות שאינה לוחמת.
בטיחות במשחק באמצעות הנשק - בשיטה זו בטיחות הנשקים היא מקסימלית. הנשקים שואפים לבטיחות ולעמידות, ורק אח"כ לריאליות במראה שלהם. שימוש לא נכון בנשק לא יביא נזק למשתמש, למותקף, ולציודים שעליו. לעומת זאת, כמעט ואין דרישות מהשחקנים על מנת שיוכלו לגלם דמויות לוחמות. בסך הכל יש לשים לב למערכת התקנים של המשחק אליו אתם מצטרפים. זה הכל.