חדשה בפורום המרגש שלכם, שלום לכולם

[happy ever after5]

חדשה בפורום המרגש שלכם, שלום לכולם

אחרי מעל 20 שנות נשואים עם תקופות של אושר אדיר של אהבה גדולה, חיים של ביחד משמעותי,עם בנות מקסימות ולמרות שכמובן היו גם תקופות לא טובות הם חלפו לרב בהצלחה והמשכנו ביחד הלאה , עכשיו בתקופה נוראית של שנה של קושי נוראי בנינו בה אנחנו בטיפול זוגי שבו נזרקה ה "פצצה " לאוויר שבעלי סובל מהלם קרב ואני מצד אחד כל כך אוהבת ורוצה לעזור ומצד שני סובלת ולא רואה אור בקצה המנהרה. יושבת ושעות קוראת שוב על הנושא ומבינה שרק עכשיו שאני לא מבינה את גודל הקושי .מרגישה שאני כה חלשה ולא יודעת איך יהיה טוב ומבועתת שחס וחלילה הקשר יתפרק.
רק רציתי לפרוק קצת על ליבי, לילה טוב

 

[פוסעת על קשת בענן]

קבלי חיבוק וחיזוק

הלוואי שתצאו מזה, שהוא יתגבר ותהיו שוב מאושרים.

 

[happy ever after5]

תודה רבה

 

[מריוס זכריה]

ברוכה הבאה לפורום. מקווה שתמצאי פה עידוד מה.

 

[happy ever after5]

מקווה מאוד.תודה רבה

 

[שילה1]

כלל לא פשוט.אוליי תשקלי יעוץ מקצועי

כדי לדעת כצד לנהוג. מאחל לכם ימים שקטים ומאושרים.

 

[WM2]

שיהיה לכם רק בהצלחה.

רק שלא בטוח שזה מה שצריך לטיפול בהלם קרב

 

[La Milagrosa]

בן הזוג הראשון בחיי היה הלום קרב ממלחמת לבנון הראשונה.

הייתי בת 18 והוא היה בן 28, וזו היתה אהבה מטורפת, שהחזיקה קצת יותר משנתיים.
אז לא ממש ידעתי מה זה פוסט טראומה, למרות שבאינטואיציה כבר אז הבנתי שמשהו לא בסדר. הוא גם מעולם לא הוכר כהלום קרב ולא טיפל בעצמו.
אני הייתי נערה צעירה ושמחה, רציתי לחיות, והוא היה כבד ודכאוני וקודר ונעלב מכל שטות, ומתנתק ומשתבלל ומסתגר בעצמו. לא היה לו שום קשר עם אף אחד מהמשפחה הגדולה שלו, לא היו לו חברים, הוא היה תמהוני ובודד ורק אותי הוא הכניס לחייו. זה החמיא לי.
אבל לא יכולתי יותר. גם הוא הרחיק אותי. אי אפשר לחיות עם אנשים כאלו.
אני השתחררתי מהצבא והלכתי ללמוד, והוא נסע למזרח הרחוק. נפרדנו.
לפני כחצי שנה הוא פתאום יצר איתי קשר באחת הרשתות החברתיות, אחרי שלושים שנה.
לא היתה לו מאז שום זוגיות רצינית, רק פה ושם קשרים קצרים ולא יציבים.
הוא לא עובד מסודר כבר המון שנים, מתקיים מאיזו קצבה דחוקה, חי בחורבה שלמרבה המזל קיבל בירושה (אחרת הוא היה היום ממש הומלס) ולמרות שהוא גר בעיר הולדתו, ויש לו הרבה אחים שם- אין לו קשר איתם. הם אנשים טובים והם ניסו מאד לעזור לו, אבל הוא תמיד מרחיק את מי שאכפת לו. הם התעייפו, אנשים מתעייפים. אני מבינה אותם.
במקום לטפל בעצמו הוא נתפס לכל מיני שטויות של רוחניקים, יוגה ושאר חירטוטים, ולכן מצבו הידרדר עוד יותר עם הגיל. הוא כמעט בן שישים היום.
הלב שלי נקרע. ממש. אבל אני בטח לא יכולה לעזור לו.
וואי... מחלות נפש זה נורא. קו אדום בשבילי. בחיים לא הייתי יכולה להיות בזוגיות עם אדם שסובל מהפרעות נפשיות.

 

[יהיה טוב 1971]

אני מורידה את הכובע לפני אנשים שנכנסים למערכות יחסים עם בני

זוג עם דכאונות והתקפות זעם וכו'. בעיות נפשיות זה משהו שמאוד קשה להתמודד איתו. זה להתחייב לחיים שלמים עם הרבה עייפות החומר והתמודדיות יומיומיות.
&nbsp

 

[אישוניאיש]

זה הזמן לטפל.

הלם קרב זה גם אומר (כניראה) תביעה למשרד הבטחון.
רישיון של קנאביס.

טיפול ממושך בפטנט "חדש" של אקסטזי.
______________________________________________________

עם כאלה מתנות - בסוף גם את תרצי מעט מההלם.

אישוניאיש.
אם לא ברור - בדיחה. בהצלחה לך.

 

[שילה1]

רק שהלם קרב-לא מצחיק.מכירה כמה

כאלו שסובלים מזה. זה רציני ונורא!

 

[אישוניאיש]

לא צחקתי

יש טיפול באקסטזי, יש טיפול בקנאביס.

שני טיפולים שמאוד מצליחים.

מה שלא מצחיק - זה אם זה לא מטופל.


אישוניאיש.
לטפל, ומיד.

 

[דנדין40]

לא כולם שווים

תמיד מצפים מאיתנו שכשבן הזוג אינו כפי שהכרנו אותו בהתחלה אזיי שנהיה התומכים והאוהבים כי הרי זה מה שהבטחנו זה לזו בתחילת החיים המשותפים.
אבל לצערי זה יותר מה שהחברה מצפה מאיתנו כי יש כאלה לאחר זמן רב שבלב עמוק אומרים לעצמם ...האם אלו יהיו חיי?
האם לא אזכה למשהו אחר שממלא אותי אפילו לרגע אחד?
אז נכון שאלו מחשבות פנימיות ביננו לבן עצמנו אבל אין ספק כי ברגעי משבר הן אלו שתשלטנה עלינו.
איני בא לתת עיצה במקרה הזה כי אנני נמצא במקומך , הדבר היחיד שאני יכול לומר לך זה שאני מבין אותך.