לקליניק (ולא רק) - כמה הרהורים
הי קליניק. במקרה שוטטתי גם ב"רפואה משלימה", וראיתי את ההתכתבות איתך שם. אני חולה בפיברו', ולא מטפלת או לומדת, ולא היה לי כל כך נוח להגיב שם, אז אני שמחה שהגעת גם "לחלקה שלנו" בפרדס. הדבר שהכי תפס אותי הוא שאמרו לך שעל 5 שנות מחלה, יקח לך 3 שנות טיפולים (או החלמה, לא זוכרת בדיוק). בהתחלה זו נראתה לי אמירה קצת מבהילה. אח"כ נזכרתי בכמה תובנות שאני הגעתי אליהן מתוך המחלה, ומתוך קשר עם חולים אחרים (במשך תקופה מסוימת הובלתי קב' תמיכה בצפון, ודרכה נוצר קשר קרוב עם כמה וכמה חולים). מה שראיתי, כאשר חולים הרבה שנים, הגוף, ההתנהגות ואורח החים מותאמים למחלה. גיליתי שיש חולים, בעיקר ותיקים, שמתקשים לוותר על מעמדם כחולים, ובהתאמה - שום טיפול לא מתאים להם, ותמיד הם במצב הקשה ביותר. אצלי ואצל אחרים, הבחנתי, שכדי להחלים צריך להבין את המחלה, בכמה מובנים. קודם כל, ברובד הפשוט - לנתח אותה, לראות מה גרם לה, ולמה היא גורמת, ולהתחשב בה. אם הגוף צריך מנוחה - לנוח, אם פעילות מסוימת היא בעייתית, אז להשתדל להימנע ממנה, ואם אין ברירה - לנוח לפני ואחרי. לאכול מסודר, להשתדל לא להיכנע לאורח חיים לחוץ ומלחיץ מדי, להשתדל לשמור על סדר יום פחות או יותר קבוע וכו'. ברובד נוסף, ללמוד את המלה זה להבין על איזה צורך בנו עונה המחלה, מה היא משרתת, או מה היא מייצגת. ההתמודדות עם הדברים האלה עוזרת להחלמה מהמחלה, או לפחות מאפשרת לטיפולים האחרים שנעזרים בהם להיות אפקטיביים יותר. בהמשך לכך, ראיתי דבר נוסף: אצל חולים ותיקים, גם ההחלמה היא דבר שצריך להיערך לקראתו, להבין איך החים שלנו ישתנו בעקבותיה, ובעצם לשנות שוב את אורח החיים, ההתנהגויות וההרגלים, שקודם סיגלנו לעצמנו כדי להתמוד עם המחלה. זה דבר לא פשוט, ובהחלט צריך להתייחס אליו כחלק מתהליך ההחלמה. בקבוצות התמיכה יש התייחסות רבה לנושא "התודדות עם חולי (במקרה שלנו - ממושך)". במובן זה הייתי אומרת, שאחרי הרבה שנות מחלה, צריך ללמוד גם "להתמודד עם אי-החולי". עד כאן התובנות הללו, אני מקווה שהן תסייענה לך, למרות שאין כאן שום גישה ודרכים ברורות להתקדם בהן. דבר נוסף, בהקשר לרצונך להיכנס להריון, ולהפלה שעברת. ראשית, אני ליבי לך על החוויה הקשה שעברת. הדברים שאומר נשמעים לי קצת קשים, והם דברים שעלו לי אינטואיטיבית, כשליוויתי חולה אחרת במאמצה להיכנס להריון. אינני בטוחה שהם נכונים, ומעולם לא ביררתי אותם עם אף אחד. כמובן שאני אומרת את הדברים על אחריותי בלבד, ואת בהחלט יכולה להתעלם מהם. ההנחה הבסיסית שלי היא שהגוף שלנו הרבה פעמים חכם מאיתנו, ויודע דברים, שאנחנו מסרבים להכיר בהם. הריון הוא מאמץ פיזי קשה מאוד לגוף, שנדרש במהלכו למשאבים רבים מסוגים שונים, כדי לקיים ולשמר את ההריון, וכדי לגדל את העובר. כחולי פיברו' ותשישות, למעשה חסרים לנו המשאבים הללו. יש לי חשש כבד, שזוהי הסיבה שבעטיה חלק מהחולות מתקשות להיכנס להריון, פשוט משום שהגוף יודע, שלא יוכל לעמוד במעמסה הזאת בסיטואציה הקיימת. אולם אנו, מתוך כח הרצון החזק, דוחקים בו לעשות זאת למקות הקושי, וזאת ע"י טיפולי הפוריות למיניהם. מכיוון שהרפואה המערבית יודעת הרבה מאוד דברים, לפעמים הטיפולים הללו מצליחים, אך אני חוששת שההפלה שעברת קשורה לחוסר המוכנות של הגוף שלך להריון. המסקנה שלי מכך היא קודם כל,
לא להתייאש
נראה לי, שאת צריכה ראשית להקדיש זמן ומשאבים כדי לחזק את הגוף שלך ולאזן אותו. אני מקווה מאוד, שזה לבדו יהיה בו די כדי להביא את ההריון המיוחל. ואם לא, אז לחזור לטיפולים, כשאת חזקה יותר ומוכנה יותר אליהם. אני מתנצלת מאוד אם הדברים היו קשים ובוטים מדי. אני מקווה שאני לא נחפזת לקפוץ למסקנות לא מבוססות, כי כל הדברים שאני אומרת מתבססים על התבוננות, ולא על ידע מסודר או חקירה מדוייקת. בכל אופן, אני שולחת לך
גדול גדול,
, והרבה הרבה
שיהיה לך המון
ורק בריאות, ימית
