חדשה בפורום. מבקשת עצה
בני בן 10 מתקשה מאוד לקבל כללים והחלטות הנוגדות לרצונותיו. ודרך הפעולה שלו היא לכעוס, לעשות פרצופים ולברוח. ולבסוף גם לומר על עצמו מלים שליליות. לדוגמה, נסענו לטייל עם עוד 2 משפחות והיינו צריכים להשאיר רכב אחד בסוף המסלול. החלטנו שנשאיר את הרכב שלנו.עלינו על הרכבים, רק בני התיישב על הרצפה, לא אמר מלה ולא היה מוכן לעלות על הרכב.כשבעלי אמר לו מיד לעלות הוא קם וניגש לאוטו עם פרצוף.מאוחר יותר כשנשאל מה היתה הבעיה הוא סיפר שלא רצה שנשאיר את הרכב שלנו. במהלך המסלול בעלי לא הסכים שיעברו אותו (מסלול מסוכן)ושוב הוא נעצר ולא מוכן להמשיך ללכת. התנהגויות אלו מטרידות אותנו מאוד. לעיתים אנחנו מתעלמים ואז הוא מבין שאין לו ברירה וממשיך. לעיתים אנו כועסים ומסבירים לו שהוא לא יכול להחליט וההתנהגות שלו לא מקובלת עלינו. במצב זה הוא מתחיל לומר על עצמו מלים שלא נעים לשמוע כמו "אתם רואים אני מטומטם, אני דפוק". גם במקרים אחרים שהוא מדבר לא לעיניין, רב עם אחיו, מתנהג לא יפה ואנו כועסים עליו הוא מתחיל לומר על עצמו מלים שליליות. התנהגות זו מופיעה גם בביה"ס. אם המורה החליטה משהו שלא מצא חן בעיניו הוא יכול לברוח, לא להכנס לשיעור, להפריע בשיעור , להשמיע קולות וכדומה. כמה שאנחנו מסבירים לו שהתנהגות זו לא נעימה לנו וזה לא פתרון לברוח ואנו נותנים לו הרבה דוגמאות מן החיים שקרו לנו, שקורים ועלולים לקרות הוא לא משתנה. שמתי לב גם שכשהוא מקבל ביקורת שלילית הוא בורח. לדוגמה כשהיה בגן הוא שמע שהסייעת צחקה על התספורת שלו ולכן הפריע כל המפגש. ההסבר שלו היה "כמו שהיא צחקה עלי אני יפריע לה ואצחק עליה". אנו מרגישים חסרי אונים כיוון שאנו רואים שהתופעה מחמירה ואין שיפור או שינוי אלא להיפך הדימוי שלו נעשה שלילי יותר. חשוב לציין שהוא מאוד לא אוהב את המורה שלו, היא מאוד נוקשה איתו, והיו פעמים שלא רצה ללכת לבי"ס כמו כן הוא ילד נבון מאוד, עובד ברמה מעבר לכתתו, לפעמים בכמה מקצועות שולחים אותו ללמוד בכתה גבוהה יותר. מה לעשות האם כדאי ללכת לייעוץ פסיכולוגי או שאפשר לנסות לעשות משהו בבית. אשמח לקבל עצות .תודה
בני בן 10 מתקשה מאוד לקבל כללים והחלטות הנוגדות לרצונותיו. ודרך הפעולה שלו היא לכעוס, לעשות פרצופים ולברוח. ולבסוף גם לומר על עצמו מלים שליליות. לדוגמה, נסענו לטייל עם עוד 2 משפחות והיינו צריכים להשאיר רכב אחד בסוף המסלול. החלטנו שנשאיר את הרכב שלנו.עלינו על הרכבים, רק בני התיישב על הרצפה, לא אמר מלה ולא היה מוכן לעלות על הרכב.כשבעלי אמר לו מיד לעלות הוא קם וניגש לאוטו עם פרצוף.מאוחר יותר כשנשאל מה היתה הבעיה הוא סיפר שלא רצה שנשאיר את הרכב שלנו. במהלך המסלול בעלי לא הסכים שיעברו אותו (מסלול מסוכן)ושוב הוא נעצר ולא מוכן להמשיך ללכת. התנהגויות אלו מטרידות אותנו מאוד. לעיתים אנחנו מתעלמים ואז הוא מבין שאין לו ברירה וממשיך. לעיתים אנו כועסים ומסבירים לו שהוא לא יכול להחליט וההתנהגות שלו לא מקובלת עלינו. במצב זה הוא מתחיל לומר על עצמו מלים שלא נעים לשמוע כמו "אתם רואים אני מטומטם, אני דפוק". גם במקרים אחרים שהוא מדבר לא לעיניין, רב עם אחיו, מתנהג לא יפה ואנו כועסים עליו הוא מתחיל לומר על עצמו מלים שליליות. התנהגות זו מופיעה גם בביה"ס. אם המורה החליטה משהו שלא מצא חן בעיניו הוא יכול לברוח, לא להכנס לשיעור, להפריע בשיעור , להשמיע קולות וכדומה. כמה שאנחנו מסבירים לו שהתנהגות זו לא נעימה לנו וזה לא פתרון לברוח ואנו נותנים לו הרבה דוגמאות מן החיים שקרו לנו, שקורים ועלולים לקרות הוא לא משתנה. שמתי לב גם שכשהוא מקבל ביקורת שלילית הוא בורח. לדוגמה כשהיה בגן הוא שמע שהסייעת צחקה על התספורת שלו ולכן הפריע כל המפגש. ההסבר שלו היה "כמו שהיא צחקה עלי אני יפריע לה ואצחק עליה". אנו מרגישים חסרי אונים כיוון שאנו רואים שהתופעה מחמירה ואין שיפור או שינוי אלא להיפך הדימוי שלו נעשה שלילי יותר. חשוב לציין שהוא מאוד לא אוהב את המורה שלו, היא מאוד נוקשה איתו, והיו פעמים שלא רצה ללכת לבי"ס כמו כן הוא ילד נבון מאוד, עובד ברמה מעבר לכתתו, לפעמים בכמה מקצועות שולחים אותו ללמוד בכתה גבוהה יותר. מה לעשות האם כדאי ללכת לייעוץ פסיכולוגי או שאפשר לנסות לעשות משהו בבית. אשמח לקבל עצות .תודה