חדשה בפורום-מגמגמת כבדה

  • פותח הנושא orn1
  • פורסם בתאריך

orn1

New member
חדשה בפורום-מגמגמת כבדה

שלום לכולם, אני כל כך מתביישת בבעיית הגמגום שיש לי שהתלבטתי רבות אם להכנס לפורום או לא למרות שאף אחד לא מכיר אותי. אני בת 40 מגמגמת כבדה מאז היותי בת 3, כל כך קשה לי עם זה שלפעמיים אני חושבת שעדיף להיות חרשת או אילמת מאשר להיתקע בחיים עם בעיית הגמגום שאין ספק בכלל שהיא מהווה מכשול גדול מאוד בחיים, ובכל תחום. נכון שהכל בראש ותלוי איך מקבלים את זה אבל לי קשה מאוד לקבל את עצמי בגלל הבעיה הזאת למרות שאני כיום בת 40 זה מלווה אותי יום יום ליליה לילה דקה וכל שנייה מחיי לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. כשאני נמצאת בחברת אנשים אני משתדלת שלא לדבר בכלל רק להוציא מילים בודדות שחס וחלילה לא יגלו את הבעיה שלי כי יש אנשים שמסתכלים עליך כמו על איזה חייזר, לי זה נורא מפריע למרות שבבת מודע שלי אני יודעת שיש אנשים עם בעיות יותר גרועות משלי לא מצליחה להשתחרר מהתחושה. אני יודעת שזה ילווה אותי עד סוף חיי, ושאין שום תרופה לזה ופשוט אין מה לעשות אנחנו נועדנו לסבול עם הבעיה.
 

avi9

New member
שלום לך,יש להניח שהפורום לא יפתור

את בעית הגימגום,אבל יקל עליך כאשר תביני שאינך יצור נדיר אלא יש עשרות אלפים במצבך. תלמדי שיטות שונות של התיחסות לבעיה ותיישמי את הנוחה לך ביותר. אבל, כאמור ההקלה היא שתוכלי לפרוק את המטען, את הרגשות שהסתרת עשרות שנים וחשבת שאף אחד מלבדך לא חש וכאן תגלי שהם נמלת כולנו. לדעתי האינטרנט תורם בתחומים שונים,למגמגמים זה מתת אל,מאפשר לנו החשפות כללית ללא חשש,עדיף מטיפול פסיכולוגי,מאחר וכאן אנו נפגשים עם אחים/אחיות לבעיה.
 

orn1

New member
תשובה לתגובתך, תודה

בוקר טוב לך, לא חשבתי לרגע שהפורום יוכל לפתור את בעיית הגמגום שלי, אך נורא חשוב לי לדבר עם אנשים במצבי, ואתה צודק מאוד במה שכתבת. מעולם לא פניתי לבעלי מקצוע או לטיפול כל הזמן הדחקתי הסתרתי והפנמתי את הבעיה כאילו הייתי מצורעת, קשה לי מאוד עם זה, בסביבבתי אין אנשים מגמגמים אך ככה שלא יצא לי לדבר לשתף ולפרוק מועקות, ובאמת טוב שיש את האינטרנט שאין ספק שהוא יותר טוב מטיפול פסיכולוגי. שיהיה לך יום טוב.
 

avi9

New member
התאור שכתבת משותף ל 99 אחוז

מהמגמגמים,אם כי חלקם עדין אינו מודה בכך ומדחיק. עצם העובדה שהתפרקת מעט בפורום וגילית שיש עוד אלפי אנשים בארץ שמרגישים ממש כמוך, מקילה מעט את הלחץ. השלב הבא שגם הוא קשה מאד,לחבר/חברה/קרובים מאד,או לבן משפחה קרוב שאת חשה חופשית איתו ואוהבים אותך ללא תנאי,תעלי את נושא הגימגום כחלק מאירוע או כתבה בעתון ובצורה מעט מבודחת, את תופתעי מהתגובה. חלק מהקרובים אלינו (ואני מכוון קרובים באמת ולא חברים על תנאי),רוצים לעיתים לדבר על הגימגום,לספר שקראו כתבה בנושא וחוששים מאד להעלות אותו! ממש חוששים!ואני מדבר מנסיון אישי. לאחר שהסברתי לאדם קרוב,כי להפך אשמח לקבל כתובות שדנות בנושא,ושוחחתי מעט על הנושא,חשתי הקלה רבה וגם בפסיפס האנשים שהיתי מנסה לשרטט,אלה שיוצרים חשש מדיבור ואלה שאיתם איני נתקע,האיש עבר לחבורה שאיתם חשתי הקלה רבה בדיבור.
 

b e ll

New member
../images/Emo140.gif שלום גם לך.

ופרט לגימגום, מה את עוד עושה? היית אי פעם בטיפול? עזר לך? בפורום תוכלי להפגש עם עוד הרבה מגמגמים, ולראות את דרכם. אני מאוד שמחה שאת איתנו כאן. ברוכה הבאה
 

orn1

New member
תשובה לתגובתך, תודה

בוקר טוב לך, בהודעת הכניסה שלי לפורום לא כתבתי הרבה, כי אני עדיין כאילו חוששת מתלבטת לא בטוחה בעצמי וקשה לי עוד לקרוא לילד בשמו. לפני שהחלטתי להתחבר לפורום עברתי על ההודעות השונות ורובם כאילו דיברו מגרוני ונכתבו על ידי אותם התחושות אותם הרגשות, ראיתי שיש פה אנשים נחמדים ורציניים ולא סתם מתחזים. לשאלתך, אני עקרת בית (זמנית אני מקווה) מובטלת שנה בבית לצערי, יש לי שלושה ילדים גדולים, מעולם לא פניתי לבעלי מקצוע בנושא ולא הלכתי לטיפול כי אני יודעת שאין תרופה לבעיה ושהכל נמצא בראש תלוי איך לוקחים את זה, אני קראתי מאמרים ואני יודעת שיש כיום שיטות טובות לטיפול שכן עוזרות, אך אני חושבת שבגילי אולי אחרתי את הרכבת, וככה אני מתמודדת עם זה ביום יום. נורא נורא קשה לי זה גורם אצלי למתח ולחץ ואף לדיכאון, אני לא מצליחה למצוא עבודה, הייתי ב2 ראיונות באחד ישר קבלתי תשובה שלילית מראש, ובשני אכן התקבלתי לעבודה אך אחרי שבוע וחצי פוטרתי עם סיבות שונות ומשונות שלפי דעתי היו שליפה מהשרוול. היום המצב קשה, ולצערי הפה הוא כרטיס הביקור של האדם, אם אין לך כושר ביטוי טוב ואתה לא יודע לשווק את עצמך נכון קשה להתקבל לעבודה. אצלי כל החיים הגמגום יצר חסימות, הרגשתי תקועה, מוזרה, חריגה, חסרת ביטחון, מרגישה חסרת ערך ואלה תחושות שאני לא מצליחה להשתחרר מהם. תודה על הקשבתך, ויום טוב.
 
|@הרוב פה במצבך , אבל השותפות הזאת

וחלוקת החוויות נותנות המון המון (לפחות לי) , גם אני בגיל דומה לשלך, ועברתי המון טלטלות בשל הגימגום , תקראי את הפורום מבתחילתו , ראי שם את הסיפורים האישיים של כולם ותרגישי שאת ממש לא לבד ! ממש לא ! שתפי את כולנו בלבטיך וקשייך , זה יתן לך המון. במה את עוסקת ? את נשואה ?
 

orn1

New member
היי בתיה

אין ספק שהגעתי לפורום הנכון, אני בסה"כ יומיים פה, ומרגישה כמו בבית. לשאלותיך, אני אכן נשואה + שלושה ילדים, לצערי בנתיים מובטלת כמו חצי מדינה מצב שגם מלחיץ אותי. את מקום העבודה האחרון שלי נאלצתי לעזוב עקב לחץ שהייתי נתונה בו בעקבות הגמגום, הייתי בתפקיד מרכזי שהפה הוא כלי העבודה העיקרי ולצערי זה לא ממש הסתדר, הייתי צריכה לדבר כל היום בטלפון, לדבר עם אנשים המון ועבדתי עם בנות שהייתי צריכה להתעמת איתם כל היום, פשוט זה התיש אותי ועזבתי, לצערי הרב כל מקומות העבודה שלי בחיים לא התאימו לי מהבחינה הזו אך אני עדיין אופיטימית ומקווה שיהיה בסדר. הגמגום הוא המכשול הכי הכי גדול שלי בחיים, כשאני חושבת על כל הרבה דברים אני אומרת יכולתי היום להגיע יותר רחוק ובאמת להצליח לו הייתי כמו כולם אך זה מה יש וצריכים להתמודד עם זה.
 
מי כמוני מבינה אותך . . . את ממש מד

מדברת מתוך ליבי. כמוך כמוני , גם אותי זה עצר מאוד ואני מרגישה שפיספסתי המון בחיים. אני בכלל חייתי בחרדה שלא אתחתן בגלל הגימגום , כ"כ פחדתי עד שבשלב מסויים התחתנתי עם מישהו שבכלל לא התאים לי וסבלתי המון עד שהתגרשנו. היום ברוך ד' אני נשואה שנית , אבל אני יודעת שלגמגום היתה השפעה רעה על עיצוב העצמיות שלי , המון חרדות וחוסר בטחון . הגמגום הקשה עליך להתחתן ? איך זה משפיע על הקשר המילולי שלך עם הילדים. לי עוד אין ילדים אבל זה דבר שאני חוששת ממנו ללא סוף , כי ילדים מחקים את הוריהם.
 

b e ll

New member
יש המון מחקרים על ילדים להורים

מגמגמים. לא נמצא באף מחקר אימות לכך שילד מתחיל לגמגם בגלל חיקוי של הורה מגמגם. להיפך, הורים מגמגמים כל כך מודעים לבעיה שהם מתעלים מעל עצמם ומשקיעים בילדים הרבה יותר מהורים "רגילים".הילדים האלה מוצלחים הרבה יותר מילדים להורים רגילים. יש לי שלושה ילדים, שלושתם מחקים את האינטונציה שלי ואת חיתוך הדיבור ומשתמשים במילים שלי... אבל גם מחקים את האינטונציה של בעלי ואת חיתוך הדיבור שלו ומשתמשים במילים שלו. אף אחד מהם לא מחקה את הגימגום.
 

אורית71

New member
אני בהריון ואני בחרדה גדולה

שמא ייצא לי ילד מגמגם ההודעה שלך עודדה אותי מאוד
 

b e ll

New member
מה החרדה תועיל לך? עדיף לך להנות

מההריון ולהתרגש מהלידה הצפויה וההיכרות עם האוצר הזה שיוולד לך. אם יהיה לך ילד מגמגם, תטפלי בו כראוי כדי שגימגומו לא יהפוך להיות כרוני. בכלל אני חושבת שגימגום הוא לא הרע הכי גדול ליכול להיות לילד, בטח לא עם הורים בעלי מודעות לנושא. תשאירי את הדאגות והחרדות לכשיתעורר הצורך, לא כדאי להתחיל לדאוג מעכשיו.
 

orn1

New member
הפורום הזה הוא ענק הפירגון והתמיכה

שיש פה כל כך חשובים לכל אחד מאיתנו, כה לחיי. בהמשך למה שכתבת לי, הגמגום לא הפריע לי כלל וכלל להתחתן, כי כשיש אהבה אמיתית היא תמיד מנצחת ולא משנה מה יהיו המגבלות. אני מאחלת לך שיהיו לך ילדים כי זה הדבר הכי יקר בחיים. לי יש שלושה ילדים גדולים, הבן האמצעי מגמגם, אך הרצון שלו להתגבר על הבעיה מאוד חזק והוא פיתח לו כל מיני טכניקות דיבור, הגמגום אצלו יחסית חלש לשלי, הדיבור שלו חזק וצפוץ אך הוא מסתדר עם זה יפה, יש לו חברה מקסימה והמון חברים הוא לא נותן לבעיה להתגבר עליו, וזה מאוד משמח אותי. הילדים האחרים בסדר. ועכשיו אני אגיע לנקודה הכאובה, מבחינה מילולית בבית נורא קשה לי, אין לי מושג למה אבל דווקא בבית שזה המקום שצריכים להרגיש בו הכי בטוחים הגמגום שלי מאוד חזק וכבד, לפעמים אני לא מצליחה לדקלם משפט אחד נורמלי בני המשפחה התרגלו אך לי זה מאוד מפריע, כואב לי שאני לא יכולה לשבת עם ילדיי ולנהל שיחה רגילה ונורמלית שוטפת כמובן תמיד זה חצאי משפטים או מילים אף פעם אני לא מצליחה להעביר בצורה ברורה את מה שאני רוצה להגיד בראש המשפטים רצים סחור סחור וכשהם מגיעים לקצה הלשון בדרך החוצה, הכל נתקע ומתבלבל ואת מרגישה פשוט נוראאאאא. וככה חיים עם זה. שיהיה לך כל טוב, שבת שלום
 
אורנה יקרה ../images/Emo24.gif

למרות שבני עוד קטן (קצת מעל שנה), אני כבר מרגישה את הלחץ שאני מפעילה על עצמי בנוגע לדיבור אליו. ככל שהוא גדל, גדל גם הצורך להסביר לו, להדריך אותו ולחנך אותו ואיך הכל נעשה? כמובן בעזרת דיבור! אנחנו כבר מעבר לשלב הפוצי מוצי והצלילים, הוא מבין הכל ואני מדברת אליו כאל ילד גדול, בן אדם! אני בלחץ עצום שמא לא אהיה מובנת בגלל מילה מגומגמת פה ושם.... אני מדברת אליו לאט ועדיין קורה שהדיבור לא נשמע כמו שהייתי רוצה שישמע. כשאנחנו בסביבה עם אנשים אני מתחילה להרגיש את הלחץ הזה של- אנשים שומעים אותי, אני צריכה להוכיח את עצמי. נכון שאני לא צריכה להרגיש ככה, נכון שאני אמא טובה ואוהבת והרי את אמא אוהבים תמיד ובכל מקרה, אבל אני פוחדת לעשות עוול לבן שלי בכך שאמנע מעצמי מצבי דיבור איתו ולידו בגלל הגמגום, אני רוצה שתהיה לי היכולת להגיד את מה שאני רוצה מתי שאני רוצה מבלי לחשוב פעמיים לפני כן. הוא בדיוק בגיל בו השפה נרכשת ומכיוון שרוב היום הוא איתי, אני פוחדת להכשיל אותו. ותחשבי שאני מרגישה ככה עכשיו שהוא קטן ועדיין לא עונה לי או שואל שאלות...מה יהיה בגיל בו יתפתח בינינו דו שיח? (וזה ידוע שילדים בני 3-4 לא מפסיקים לדבר ולשאול שאלות). אני נורא רוצה להצליח להעביר בצורה טובה וברורה את מה שאני רוצה להגיד, כרגע זה די מצליח אבל אני כבר פוחדת מהעתיד. הייתי רוצה לשמוע יותר על מערכת היחסים שלך עם ילדייך...האם הם דיברו איתך על הנושא פעם? שאלו אותך למה את מדברת ככה? כעסו עליך בגלל זה? האשימו אותך? אשמח אם תרחיבי יותר על הקשר הורבלי בינכם כי זה נושא שבוער בעצמותיי בשבועות האחרונים.
 
ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

קודם כל טוב שמצאת אותנו, כולם פה שוחים באותה ביצה
אני (כמו הרוב פה אני מניחה) מזדהה איתך מאוד מאוד. גם אני ממרומי 31 שנותיי המגומגמות עדיין מתביישת ומנסה להסתיר את הגמגום בכל כוחי. כמובן שזה לא תמיד מצליח וכשאני "נופלת" כך גם נופל לו מצב רוחי. מעניין אותי מדוע לא הגעת עד היום לטיפול? האם את מדברת על הנושא עם בעלך? או עם מישהו קרוב? חשוב חשוב לדעתי לשוחח על הנושא ולפרוק קצת.....אז עכשיו את איתנו אבל השאלה איך את מרגישה מול אנשים שקרובים לך יותר. אם הגמגום שלך ממש כבד אני חושבת שתוכלי למצוא עזרה בקורס בהדסה. (בל עברה אותו והיא בלתי מגומגמת בעליל
) מעניין אותי אישית לדעת איך את מדברת עם ילדייך, האם מישהו מהם מגמגם ואיך הם מגיבים לדיבורך? הרבה שאלות
 

orn1

New member
לא הגעתי לטיפול עד היום, כי לא היו

לי את הכוחות הנפשיים החזקים, כל הזמן הדחקתי והפנמתי את הבעיה, היום בגילי זה קצת מאוחר אך פיתחתי לי כל מיני טכניקות, ואני חיה עם זה, מנסה לעבוד על עצמי הרבה, לשכנע את עצמי, למרות שלא תמיד זה עוזר. אצלי בבית לא מדברים על זה, בעלי כל הזמן מנסה לשכנע אותי שזה לא נורא כך כך ושאני לא צריכה לחשוב על זה בכלל, כי כשאני חושבת על זה אני נלחצת ואז הגמגום מתחזק, איך אפשר שלא לחשוב על זה כשאת חיה את זה כל שנייה בחייך ? הלוואי והייתי יכולה להיות כזאת, אבל אני אישה מאוד פגיעה ורגישה, זה מה שהגמגום עשה לי מאז שהייתי ילדה קטנה, ועם השנים התכונות האלה רק הלכו והתעצמו. המשפחה לא מגיבה לגמגום שלי הם מבינים את זה והם התרגלו. זה מאוד קשה שאת בתור אמא שצריכה להיות הדמות הדומיננטית בבית מגמגמת אין ספק שזה פוגע והרבה בתקשורת עם בני המשפחה, לפעמים את רוצה לומר דברים, בראש המשפטים רצים סחור סחור וכשהמילים מגיעים לקצה הלשון הם נתקעים, וזה מאוד קשה הרגשה נוראה, את מרגישה חסרת אונים את נעצרת חושבת ואומרת לעזזאל למה זה קורה לי ? זה קשה, כמה שאני יגיד קשה זה באמת לא משקף את מה שמרגישים באותו רגע.
 

b e ll

New member
../images/Emo24.gif גדול וחם ממני.

כל הסיטואציות שאת מתארת הן חלק מהיומיום של כולנו כאן. כולנו מבינים את זה מצויין, חוסר האונים והתחושה של אפסות כשזה קורה. לגבי טיפול בגימגום, אף פעם לא מאוחר מדי לנסות טיפול איכותי ומתאים. דווקא העובדה שמעולם לא פנית לטיפול הוא יתרון בעיניי, כך את מגיעה לטיפול ללא דעות קדומות או ציפיות מופרזות. צריך רק להבין שהטיפול לא "מרפה" את הגימגום, אם הטיפול טוב הוא עוזר להתמודד עם הגימגום ונותן כלים להפחית את מקרי ההתקעות ולהעלות את השטף.
 

mico24

New member
את לא צריכה להסביר.. מסתבר שיש עוד

כמה אנשים, שמרגישים כך.. :) את לא לבד !!! מה שכן, אנשים "רגילים" לא מסוגלים להבין את הבעיה, לא משנה כמה קרובים הם יהיו. אל תקשיבי לעצותיהם, זה יגרום לך להררגיש עוד יותר דיכאון.. אם את צריכה עזרה, תמיכה, עצות, תוכלי לקבל אותם פה, או אצל מומחים בעלי שם, ששמותיהם מוזכרים בפורום הזה. בשום פנים ואופן אל תקשיבי לעצותיהם של כל מיני אנשים, שחושבים שהם חכמים גדולים. אדם לא מגמגם לא מסוגל להבין את הבעיה, רק יחידי סגולה עם ניסיון של עשרות שנים בטיפול בגמגום יכולים להתיימר להגיד שהם יכולים לעזור לנו.
 

light blue

New member
ברוכה הבאה

הגעת למקום הנכון. אני מקווה שתוכלי לקחת מכאן הרבה דברים (חיוביים) ולהשתמש בהם. נורא מעניין אותי, איך זה שעד היום לא פנית לעזרה מקצועית?
 
למעלה