חדשה בפורום

[bad girl201]

חדשה בפורום../images/Emo140.gif

לפעמים אני חושבת שפשוט אין בי את הכוחות להתמודד עם החיים...אני כולה בת 21 ומרגישה לפעמים כל כך מיואשת כי אני לא מצליחה למצוא עבודה, לא מצליחה להשתחרר מהאקס שלצידו רק סבלתי המון (פשוט הייתי עיוורת מאהבה ואיפשרתי לו לשחק בי) ועדיין רוצה אותו לפעמים ומתה מקנאה עכשיו כשיש לו חברה, ופשוט לא מסתדרת עם ההורים! מה עושים?

 

[יעל ארבל]

לאט לאט.. מתחילים לבנות

מתחילים מדבר אחד, אי אפשר לטפל בהכל בבת-אחת. תבחרי לעצמך משהו של עשייה, ותתמקדי בו. חיפוש עבודה זה מקום טוב להתחיל איתו, כי כשתהיה לך עבודה תהיי עסוקה, פחות שעות חיכוך עם ההורים, פחות שעות לחשוב על האקס. יותר חופש כלכלי, שיפתח בפנייך אפשרות אולי לעזוב את בית ההורים ולצאת למגורים עצמאיים. תכירי אנשים חדשים, אולי תפגשי מישהו חדש ופחות תקנאי במשהו ששייך להסטוריה וממילא לא היה לך טוב. רק דבר אחד, תתמקדי בו, תתחילי איתו, תקדישי לחיפושים את כל-כולך ובוודאי תמצאי משהו בסופו של דבר - ואז תראי שגם הדברים האחרים יתחילו לזוז. ברוכה הבאה,

 

[להבה ירוקה]

ברוכה הבאה ../images/Emo20.gif

אל יאוש. העולם נראה קצת גדול, עם כ"כ הרבה מטרות - אבל לאט לאט, ואני בטוחה שתשיגי את כולן. יעל כתבה לך על מציאת עבודה - אני לא יודעת אם את אוהבת תקשורת עם אנשים, אבל אם כן, אז עדיף עבודה שבה יש הרבה מגע עם אנשים (ולא נניח מזכירות - שבה יש יותר מגע עם ניירת). ברגע שתהיי בתוך עשייה, ובמגע עם אנשים - ייפתח לך מעגל חדש בחייך, כזה שלא ניזון כל הזמן ממה שהיה.

 

[bad girl201]

אני כבר 4 חודשים

משוחררת מצה"ל ומחפשת עבודה ופשוט לא מצליחה למצוא! אני עושה את כל המאמצים האפשריים וזה מתסכל אותי חבל על הזמן. ועוד דבר: אני לא לבד כל היום- גם אמא שלי בבית ואנחנו פשוט לא מסתדרות, מה שהופך את המצב לעוד יותר בלתי נסבל: כשאנחנו לא ממש מדברות על דברים שאמהות ובנות "נורמליות" מדברות עליהם אז זה מפריע לה מאוד (וגם לי זה קצת מפריע אבל התייאשתי) אבל ברגע שאנחנו מדברות על עניינים כאלה אז כמעט תמיד מתפתחות מריבות כי היא מהדור הישן ולא מבינה הרבה מהדברים שהרבה אמהות כן מבינות ולכן הן קרובות יותר לבנות שלהן. היא פשוט לא מוכנה להתמודד עם העובדה שיש לי רצונות משלי (בכל תחומי החיים) ושאני פשוט לא "תואמת את המודל" של הבת המושלמת בעיניה: היא הייתה רוצה בת שתסכים איתה על הכל, שלא תצא עם בחורים, שתתלבש כמו איזה דתיה, שתלך עם איזה חברות אחרות, שחוץ מלימודים לא יהיה לה כלום בראש...כמו שניתן להבין- אמא ממש שמרנית.

 

[ס י י פ נ י ת]

מבט קצר לעתיד...

זה נגמר. כל האיכסה הזה יעבור. מנק' מבטה של מי שהייתה בעבר בנעלייך הנוכחיים..

 

[bad girl201]

השאלה היא מה עושים כדי שכל הג'יפה

הזאת תעבור כבר, וכמה שיותר מהר?

 

[ס י י פ נ י ת]

כמובן, או - או

או שנשקע ביגון שלנו, נמוטט את העולם מעל כתפנו ונכרע תחת העומס. או שנקשיב למי ש"היה שם", שיודע שזה עתיד לעבור.. ונמשיך הלאה לאט לאט.. ננסה לצבור תאוצה, כוחות מחודשים, אמונה, תקווה... זה חולף בסוף. השאלה כמה זמן זה יימשך. כי את יודעת מה? אפילו שהזמן הוא המרפא לכל מכאוב.. הזמן תלוי בנו. באיך שנבחר לפעול. אם נשקע בעצבות.. זה ייקח המון המון זמן מבוזבז לשוואא [תקראי את השורה לעיל בנימה עייפהההה ומותשת] אם ננסה להרים ראש ולהמשיך, זה יעבור יותר מהר מעקירת שן. לי זה לקח שנים. אם הייתי במקומך עכשיו, עם הנסיון שעברתי.. כמה שבועות והייתי חדשה.. לו רק היה נעמד מאחוריי מישהו ואומר לי את מה שלא ידעתי אז.. קלישאה או לא.. לשמוע למבוגרים זה ה-דבר!!!!!!!!!

וקצת

למה קצת בעצם? המונים... כי בין לבין גם אנחנו זקוקים להמון צומי ואהבה כי אנו נוטים לשכוח שפעם היה לנו טוב וידענו לחייך

 

[opalit]

אולי

תציבי לעצמך מטרות? כמו - טיול, לימודים, מעבר מגורים. אחרי שתמצאי עבודה העניינים יסתדרו פחות או יותר. ואל תתיאשי חפשי כל הזמן ותהיי מוכנה לעבוד בכל עבודה( עד גבול מסויים), כך פחות תשקעי בכל המסביב.לגבי אמך, תהני אתה, תתמקדי בבדברים שכן יש לכן במשותף ולא בתפיסת עולמה, את זה לא ניתן לשנות, אולי אפשרי אבל קשה, ונראה לי שאין טעם, כשהיא תראה שטוב לך, היא תבין שכך הכי טוב.

 

[BellA עלמה]

פשוט לעשות

לא לתת לעצמנו לשקוע (ככה לפחות אני מנסה לעשות) להרים את עצמי מהלמטה לנער את העבק ולעשות ואם אפשר אז גם לבקש עזרה מחברים או מישהו שיתן קצת משענת

 

[להבה ירוקה]

שיחות עם אמא

עד כמה את נותנת יד לשיחות האלה להתנהל שלא לפי רצונך? עד כמה את משתפת פעולה ונותנת לביקורת להיות יומיומית? זה משהו שאת יכולה לעצור. להגיד STOP , אמא, זה לא מתאים לי לדבר על X. בואי נעשה משהו נחמד במקום