חדשה בפורום
הסיפור שלי התחיל לפני כ-6 שנים בגיל 12, כאשר התחלתי לחוש בכאבי בירכיים חזקים וכן כאבים בפרקי הידיים, ובתור רקדנית שהשתתפה בכל כך הרבה חוגים, העניין עמד בראש מעייני לפתור את בעיית הפרקים לשם המשך תפקודי בחוגים השונים. לאחר בדיקות דם מרובות אבחנו אצלי את מחלת הלופוס. עד השנה האחרונה לא חשתי את המחלה באמת, כלומר היא הייתה מעין "רדומה", ולא הפריעה לי כלל לנהל חיי מתבגרת רגילים ופעילים. אך בשנה האחרונה חלה אצלי התלקחות במחלה והתאשפזתי לא מעט פעמים לטווחי זמן ארוכים, ואף הגעתי לטיפול נמרץ. כרגע המצב השתפר והתאזן הבעיה היא הנזק שנגרם לתעודת הבגרות שלי בעקבות ההחמרה במצבי, ובתור תלמידה חנונית ופרפקציוניסטית נקלעתי למצב נפשי לא קל שכן אינני מסוגלת להשלים עם העובדה שאני לא כמו כולם אסיים עם כל בגרויותיי, ואצטרך להשלים לא מעט בעקבות הבגרויות שפספסתי במהלך האישפוז. בסופו של דבר אני מבינה שעליי ללמוד להשלים עם המצב, ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. אני שמחה שהגעתי לפורום הזה וגיליתי אנשים שמרגישים בדיוק כמוני זה בהחלט מעודד.
הסיפור שלי התחיל לפני כ-6 שנים בגיל 12, כאשר התחלתי לחוש בכאבי בירכיים חזקים וכן כאבים בפרקי הידיים, ובתור רקדנית שהשתתפה בכל כך הרבה חוגים, העניין עמד בראש מעייני לפתור את בעיית הפרקים לשם המשך תפקודי בחוגים השונים. לאחר בדיקות דם מרובות אבחנו אצלי את מחלת הלופוס. עד השנה האחרונה לא חשתי את המחלה באמת, כלומר היא הייתה מעין "רדומה", ולא הפריעה לי כלל לנהל חיי מתבגרת רגילים ופעילים. אך בשנה האחרונה חלה אצלי התלקחות במחלה והתאשפזתי לא מעט פעמים לטווחי זמן ארוכים, ואף הגעתי לטיפול נמרץ. כרגע המצב השתפר והתאזן הבעיה היא הנזק שנגרם לתעודת הבגרות שלי בעקבות ההחמרה במצבי, ובתור תלמידה חנונית ופרפקציוניסטית נקלעתי למצב נפשי לא קל שכן אינני מסוגלת להשלים עם העובדה שאני לא כמו כולם אסיים עם כל בגרויותיי, ואצטרך להשלים לא מעט בעקבות הבגרויות שפספסתי במהלך האישפוז. בסופו של דבר אני מבינה שעליי ללמוד להשלים עם המצב, ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. אני שמחה שהגעתי לפורום הזה וגיליתי אנשים שמרגישים בדיוק כמוני זה בהחלט מעודד.
