חדשה בפורום
היי לפורום מקסים,אמא שלי נפטרה כשהייתי בת 4.5 מדום לב, מוות פתאומי.אין לי אחים ואחיות, גדלתי עם אבא משקיען ואוהב שקרוב אלי מאוד ואנחנו מתראים יום יום.לא הייתה לי דמות נשית מאמצת, שכנה או דודה שליוו אתי. זה מצחיק, אבל למדתי הרבה על נשיות מסרטים וספרים.המוות והאובדן לא היו לי קשים ולא חייתי בצילם כל השנים, אני מניחה כי גדלתי בצמר גפן עם חברות טובות והרבה פינוק.האבל האמיתי והגדול התחיל כשהייתי בת 25, כשהתארסתי. במקום לשמוח, שקעתי בדיכאון עמוק.פתאום תהום ענקית נפערה לנגד עיני. כאילו הבנתי פתאום מה קרה. מה גודל ההפסד.אני נשואה באושר 5 שנים ואמא לשתי בנות מתוקות.הגדולה שלי בקרוב תהיה בת 4.5, הגיל בו התיימתי, הפחד שאשאיר אותן לבד אוחז בי ולא מרפה.מוזר אבל אני לא מכירה אף אחת שאיבדה אם. אין לי עם לחלוק את הכאב.אני לא רוצה להכביד על בעלי עם שיחות כה קשות, מה שגם, הוא לא יוכל האמת להבין.האם זה נכון ללכת לטיפול פסיכולוגי? האובדן קרה לפני 26 שנים.תודה מראש,לילה טוב
היי לפורום מקסים,אמא שלי נפטרה כשהייתי בת 4.5 מדום לב, מוות פתאומי.אין לי אחים ואחיות, גדלתי עם אבא משקיען ואוהב שקרוב אלי מאוד ואנחנו מתראים יום יום.לא הייתה לי דמות נשית מאמצת, שכנה או דודה שליוו אתי. זה מצחיק, אבל למדתי הרבה על נשיות מסרטים וספרים.המוות והאובדן לא היו לי קשים ולא חייתי בצילם כל השנים, אני מניחה כי גדלתי בצמר גפן עם חברות טובות והרבה פינוק.האבל האמיתי והגדול התחיל כשהייתי בת 25, כשהתארסתי. במקום לשמוח, שקעתי בדיכאון עמוק.פתאום תהום ענקית נפערה לנגד עיני. כאילו הבנתי פתאום מה קרה. מה גודל ההפסד.אני נשואה באושר 5 שנים ואמא לשתי בנות מתוקות.הגדולה שלי בקרוב תהיה בת 4.5, הגיל בו התיימתי, הפחד שאשאיר אותן לבד אוחז בי ולא מרפה.מוזר אבל אני לא מכירה אף אחת שאיבדה אם. אין לי עם לחלוק את הכאב.אני לא רוצה להכביד על בעלי עם שיחות כה קשות, מה שגם, הוא לא יוכל האמת להבין.האם זה נכון ללכת לטיפול פסיכולוגי? האובדן קרה לפני 26 שנים.תודה מראש,לילה טוב
