כל היום אני מ_כ_ב_ס_ת ת_ו_ל_ה...
ומתקנת את וילונות הסלון. משלימה פלסטיקים חסרים, תופרת קפלים שנפתחו... והכל עם חוט עבה וחזק ומחט גדולה, כזאת של ריפודים, שכל כך קשה להעביר אותה בתוך הקפל של הוילון (אתם יודעים, כזה שיש בתוכו רצועה רחבה של פלסטיק בקפלים לחיזוק וייצוב) אני צריכה לדחוף אותה לתוך האריג בעזרת לחיצה על כסא עץ ישן ומשיכה לצד השני בעזרת השפיץ פלאייר. אז תתארו לעצמכם איזו עבודת פרך זאת. אבל, פעם אחת צריך לעשות זה, לא? חלק מהוילון כבר תלוי, חלק במכונה וחלק מחכה בחוץ לתורו ... הכלבות שלי רחוצות וּמצוחצחות וְהמבוגרת מסופרת למשעי - כבר חשבתי שהלבינה מזקנה ופתאום היא נעשתה חומה בחזרה
מה אומר לכם, נראית צעירה ב-20 שנה
הערב לקחתי את בני היקר לשדה התעופה לטיסה בחזרה לתאילנד
אבל, הבטיח שעכשיו יוכל להגיע לעתים יותר קרובות, אז הוקל לי
עד כאן הקיטורים
אז, מה חדש חברים