חדשה ב"עסק"

[JEs]

חדשה ב"עסק"

היי לכולם. אני עדיין קצת בהכחשה. אחרי שנתיים של נסיונות הריתי. (ב- IVF + ICSI ) לא היה גבול לשמחה. הבטא טפסה וטיפסה , היה שק הריון יפה ובתוכו עובר קטן עם דופק יפה (יפה מאוד-כך אמרה הרופאה). ואז התחילו הדימומים והייתי 3 שבועות בשמירה. ביום ה´ לפני פחות משבוע הלכנו בעלי ואני שמחים וטובי לבב לבדיקת אולטראסאונד, הרופאה עיוותה את פניה ומיד אמרה "הגודל לא מתאים , אין דופק ,העובר מת.....אני נורא מצטערת תבואי ביום א´ לגרידה.." היינו בשוק, ככה נחתה עלינו בשורת איוב בתוך ים של אופטימיות שחוינו. כעסתי על הרופאה על הדרך שבחרה לבשר לנו שההריון הסתיים, אבל כנראה שאני מחפשת את מי להאשים, בשעה שאף אחד אינו אשם אך המצב מחורבן- סליחה על הביטוי. ואם זה לא מספיק אז בעבודה שלי כולם בטוחים שאני בהריון ואין לי כח להתמודד עם השאלות מה גם שכל דבר מעלה לי ישר דמעות. זהו זה הסיפור שלי לבינתיים...

 

[קטיה 007]

מכאן אני שולחת לך../images/Emo24.gif חזק

כל כך הזדהתי איתך שהרי רק לפני חודשיים עברתי אותו מקרה. לקח לי חודש ימים לחזור לעבודה ובזמן הזה לא ראיתי ולא דיברתי עם חברים לעבודה. בן זוגי ענה לכל הטלפונים ואמר שאני ישנה, במקלחת וכו´ החזרה היא לא קלה אבל את חייבת להיות א-ו-פ-ט-י-מ-י-ת בסוף יהיה לנו הכל למרות שאולי זה לא יכפה על האבדן שאנחנו מרגישות. אני בטוחה שבעבודה שלך יבינו אותך לכן קחי לך את הזמן ועלי למעלה אל תצנחי למטה קטיה

 

[רוצה ילד]

שולחת לך חיבוק גדול

הסיפור הזה ממש מצמרר. מאחלת לך להיכנס להריון מהר ל- 9 חודשים. יש לי חברה שעברה סיפור דומה לפני שנתיים וחצי עם רופא לא רגיש שכזה ושבבדיקה הזאת היא הלכה לבד ומאז לא מעיזה ללכת אף פעם לבד. היום לאחר טיפולים היא בהריון, חודש חמישי. מקווה שלך זה יבוא יותר מהר ותרשי לעצמך לבכות, לכאוב, לצעוק. הכי בריא להוציא הכל !

 

[זוהרה מצליחה החודש]

ג´ס יקרה

אני יודעת איזה כאב את חשה, ואיזה חוסר אונים. זה כאב עצום שלא יתואר, עם חלל ענקי וריקנות. תבכי את הכאב הזה החוצה, תתאבלי על ההריון. את לא אשמה במה שקרה, אל תאשימי את עצמך. אני יודעת שיש חשש מהשאלות בעבודה, גם אני חששתי. אנשים מתגלים בסוף הרבה יותר רגישים ממה שאת חושבת. את יכולה לספר למישהו קרוב ולבקש ממנו שיגיד לשאר, ולבקש שיעזבו אותך בשקט. אני כאן בשבילך אם את צריכה. זוהרה

 

[JEs]

תודה

הלוואי שיהיו אצל כולנו רק בשורות טובות, ומהר ! אמן

 

[1תיתי]

אנחנו איתך../images/Emo15.gif

הצטערתי לשמוע שאת מצטרפת אלינו אך בתור מיואשת במצבך (IVF+ICSI) ושני הריונות שהלכו אני רק יכולה לומר שמכאן ניתן לצבור כוחות. מקווה שהכרותינו במסגרת הפורום תהיה קצרה בשבילך, ובשבילי אל לך להתייאש קחי ממני המון חיבוקים

ואוזן קשבת בכל זמן שרית

 

[אתיש]

../images/Emo24.gif

חמודה כל המילים שבעולם לא ירככו את הכאב אבל זה באמצת עובר. ההריון הראשון שלי שלא היה מתוכנן כלל בשבוע ה - 8 העובר פשוט מת בבטן (לאחר ששמענו דופק וראינו את שק ההריון הנפלא) לקח לי שנה להתאושש מהטראומה ושוב נכנסנו להריון הפעם לא נצפה דופק מלכתחילה ושוב עברנו גרידה והכאב היה קשה מנשוא רק אחרי 18 חודשים ניסיתי להרות שוב ובשבועות הראשונים חיכיתי וחיכיתי לדימומים ולגרידה אבל זה לא הגיע ילדתי ילדה מדהימה אחרי 42 שבועות קשים מאוד עם שמירה מוחלטת של שישה שבועות (כשהרגליים למעלה) נאלצתי לספר ולספוג את הרחמים בעבודה פעמיים וזה היה יותר קשה מהכל כך שלמדתי לקח ובפעם השלישית לא סיפרתי בעבודה עד שהבטן ביצבצה לה החוצה. את תהיי חייבת להתמודד בעבודה עם הנושא - אבל שתדעי שבקצה יש עדיין אור ולמרות שהכל נראה חשוך עדיין אני בטוחה שתיזכו ליצור הנפלא שנקרא ילד.

 

[jole]

ג´ס יקרה,../images/Emo24.gif

אנחנו איתך באובדנך. אני חייבת לומר שלמרות שלרופאה מן הסתם לא היתה יד בגורלו של התינוק מותר לך לכעוס על הדרך בה היא העבירה את הדברים ובהחלט הייתי מצפה מרופא בכלל ומאישה בתפקיד זה בפרט להיות "קצת" יותר רגישה. ובענין העבודה, כשאני חזרתי הייתי חזקה נפשית ולא הייתה לי בעיה להתמודד מול שאלות והבעות הזדהות למינהן אולם כל אחד מאיתנו מתמודד באופן שונה עם הדברים ולכן אם את מוצאת שההתמודדות עם האנשים בעבודה קשה לך יש לי שתי הצעות ואפשר לדעתי לפעול איתן במקביל: האחת- פשוט להיות ישירה לומר שההריון לא צלח ואת לא מעונינת לדבר על העיניין. השניה-לדאוג ש"הרכלנית" של החברה תדע שאת מבקשת לא לדבר על זה והיא כבר תפיץ את השמועה. לא נוכל אף פעם למנוע מהאנשים לדבר על מקרה כזה או אחר בינם לבין עצמם במשרדים או בארוחת צהריים אבל אנחנו יכולות להרחיק אותם מאיתנו. אני מאחלת לך שתתאוששי ותקומי לבוקר חדש עם כוחות מחודשים.