חדשה ובודדה
היי לכולן!
האמת היא שהייתי בפורום הזה לפני אי אלו שנים... אז הייתי מאורסת ולא ידעתי עד כמה אני בשלה לחתונה.
עכשיו אני כבר נשואה ואפילו אמא. האמת היא, שקצת קשה לי למקד את עצמי בכתיבת שורות אלו. אני בודדה. ואני חסרת ביטחון בגלל שאני שמנה. הייתי שמנה גם לפני ההריון ומאז לא הצלחתי לחזור למשקל שלי, שגם ככה היה גבוה לפני כן.
תחושת חוסר הביטחון העצמי שלי כבר הפכה לתחושה של בושה כל כך גדולה שאני לא הולכת לבריכה שממש קרובה לבית שלי, אני ממש ממש רוצה ללכת לבריכה. לא, אני לא יודעת איך לא לדפוק חשבון. אני מרגישה את המבטים. כבר תכננתי ללכת ולהכנס עם בגדים. עדיין לא הצלחתי. אני גם מתביישת כבר לצאת מהבית או אפילו לעשות טיול לאורך הטיילת בחוף הים.
בעלי כל היום עובד עד שעות מאוחרות ואני עם הילדה בבית.. עד ספטמבר... בינתיים אני בבית. מתביישת אפילו לצאת עם הילדה לטיולים.
יש לי חברה שבאה בכל יום ויוצאת עם הילדה לטיולים, גני משחקים ולקניונים.
נמאס לי ממבטים שיפוטיים, גברים ונשים שסורקים מכף רגל ועד ראש. ולא, זה לא מבטים טובים. זה רחמים או סלידה או זלזול.
גם כשאני כבר רוצה לפנק את עצמי באיזה בית קפה או מסעדה או לקנות לעצמי בגדים, זה בלתי אפשרי
אני לא מוצאת חנות עם בגדים במידות שלי. פעם הייתי קונה ב״מתאים לי״. יש לי מעט בגדים שכבר לא יושבים עלי יפה בכלל. כשאנחנו יוצאים לאכול איפשהו עם חברים או רק אני ובעלי, אני מרגישה שאני חייבת להזמין סלט ולא מה שבאמת בא לי. עדיף שיחשבו ״הו, לפחות היא מנסה לרזות״ מאשר שיחשבו ״איזו בהמה!״
מה עושים עם כל הרגשות האלה? ו.... איך שכחתי... איפה קונים חזיות איכותיות לנשים שמנות?
היי לכולן!
האמת היא שהייתי בפורום הזה לפני אי אלו שנים... אז הייתי מאורסת ולא ידעתי עד כמה אני בשלה לחתונה.
עכשיו אני כבר נשואה ואפילו אמא. האמת היא, שקצת קשה לי למקד את עצמי בכתיבת שורות אלו. אני בודדה. ואני חסרת ביטחון בגלל שאני שמנה. הייתי שמנה גם לפני ההריון ומאז לא הצלחתי לחזור למשקל שלי, שגם ככה היה גבוה לפני כן.
תחושת חוסר הביטחון העצמי שלי כבר הפכה לתחושה של בושה כל כך גדולה שאני לא הולכת לבריכה שממש קרובה לבית שלי, אני ממש ממש רוצה ללכת לבריכה. לא, אני לא יודעת איך לא לדפוק חשבון. אני מרגישה את המבטים. כבר תכננתי ללכת ולהכנס עם בגדים. עדיין לא הצלחתי. אני גם מתביישת כבר לצאת מהבית או אפילו לעשות טיול לאורך הטיילת בחוף הים.
בעלי כל היום עובד עד שעות מאוחרות ואני עם הילדה בבית.. עד ספטמבר... בינתיים אני בבית. מתביישת אפילו לצאת עם הילדה לטיולים.
יש לי חברה שבאה בכל יום ויוצאת עם הילדה לטיולים, גני משחקים ולקניונים.
נמאס לי ממבטים שיפוטיים, גברים ונשים שסורקים מכף רגל ועד ראש. ולא, זה לא מבטים טובים. זה רחמים או סלידה או זלזול.
גם כשאני כבר רוצה לפנק את עצמי באיזה בית קפה או מסעדה או לקנות לעצמי בגדים, זה בלתי אפשרי
אני לא מוצאת חנות עם בגדים במידות שלי. פעם הייתי קונה ב״מתאים לי״. יש לי מעט בגדים שכבר לא יושבים עלי יפה בכלל. כשאנחנו יוצאים לאכול איפשהו עם חברים או רק אני ובעלי, אני מרגישה שאני חייבת להזמין סלט ולא מה שבאמת בא לי. עדיף שיחשבו ״הו, לפחות היא מנסה לרזות״ מאשר שיחשבו ״איזו בהמה!״
מה עושים עם כל הרגשות האלה? ו.... איך שכחתי... איפה קונים חזיות איכותיות לנשים שמנות?
