חדשה ...וזה ארוך..אז תתכוננו \א'
ספינת המחשבות שלי, שטה לה על גל הזמן שעבר לו...היא נושאת איתה מטען יקר...זיכרון חדש ומתוק של אהבת בוסר... שניצניה נותנים בי את אותותיהם. אתמול....כן רק אתמול , בדרך החדשה הזו...שנקראה אליי מכורח הדברים.: השעה 18:30 גשם זלעפות ירד.. והכבישים השחורים,ריקים קודרים ושוממים. זה היה אחד מערבי החורף היותר ארוכים שידעתי אי פעם, הסערה מייללת, הגשם נוטף בחוזקה. עושה את דרכי החדשה, לכוון תחנת הרכבת המקומית...מנסה למצוא מפלט מהטיפות הענקיות האלו. מתחת לסככה הצרה והמוארכת,שבתחנת הרכבת משם לכאן,הצטופפו עשרות אנשים שעושים דרכם חזרה הביתה. כולם הביטו בשעון בקוצר רוח,ממתינים שהרכבת כבר תגיע,ותאסוף אותם לתוכה. כולם יושבים ושותקים,מעין דממת תוגה.שקועים במחשבותיהם,...חושבים ..אולי? על הגשם,על העיכוב..אתה..אתה יושב לך מצונף בתוכך,כאילו מחפש מפלט מהקור,התלוצצת לך,הצתת סיגריה אחריי סיגריה, פיהקת,וסתם צחקת בקול רם בכדיי לפזר את השקט והשעמום. הגשם שטף את כולי... טיפות הגשם הענקיות,הרטיבו את חולצתי, כולי הייתי ספוגה,עומדת ורועדת לי בפינה השמאלית של הספסל. בידיים רועדות,מנערת את שערי הספוג...הגרם השמימי הזה לא פסח עליי. משם..אתה מביט בי,משתהה,מחייך לך בנונשלנטיות,לפתע.. התקרבת אלי,ללא כל הזמנה מצידי...נדחקת לך בין הקהל ...מפלס דרכך אלי. הזדקרתי לי לפתע, נדרכתי במקומי...מתוך אי נעימות.???.מבוכה..?? רצון פנימי לעמוד מולך??אין לי שמץ של מושג...... הצעת לי את מושבך, והוספת בקול חרישי ועמוק שצמרר את גופי. "..את רועדת כולך..שבי,...הסירי את המעיל מעליך הוא כולו רטוב,הנה קחי את המעיל שלי"......ובאותה ההזדמנות רכנת את ראשך לעברי...כאילו להריח אותי..מקרוב יותר..... השתוקקתי להציץ אל תוך ענייך....להבין מאיפה זה בא....משב חד של אויר לפתע הכה בי....ספק הקור ששרר.....ספק ההתרגשות... כלום...הסרתי מעליי את המעיל,עטפת אותי במעילך והתיישבתי מסוחררת על הספסל, מנסה לחלק את אוסף המחשבות שמתרוצצות לי בראש... מתעטפת לי במעילך...אללי,הריח שלך,שאריות הריח שלך נספגו ונטמעו בתוך המעיל,הגשם לא עשה עבודה טובה,הוא השאיר את השובל הזה ....בכוונה תחילה.. ברעבתנות לא מודעת...הסנפתי את הריח הזה...כל שאיפה מתוך הריחות נתנו בי את אותותיהם....חמימות .....ריח של גבריות. סהדי במרומים,פתאום, חמימות הציפה את גופי,חיוך נסוך על פניי,הרעיון נתקבל בהתלהבות מרובה...זה ניכר על פניי. הרכבת הגיעה באיחור,כולם נעמדו על רגליהם במהירות כזו,כאילו היא לא תהיה שם עוד שניה,נדחפים,נוהרים,...אתה,אחזת בידי,מושך אותי אחרייך,פילסת לי את הדרך אל גרם המדרגות הקטן,שמא לא יפגעו בי,שמא לא אתקדם לפנייך ואתיישב לבדי בלי כל פקפוק,התיישבנו זה מול זה,שוחחנו,שאלותייך היו מלוות בסקרנות מרובה לגביי. דברייך נאמרו בשטף רהוט,ואני,גמעתי כל מילה שלך בשקיקה,כשעניי תרות אחריי שפתייך שמתנועעות להן עם כל הברה והברה. איך שהזמן טס לו........כן, ככה זה מן הסתם שנהנים. בכל פעם שהשתהתי לי בתוך עינייך הכחולות..הייתה לי מעין הרגשה משונה... התיישבת לך שם,מולי. וחיוך מסתורי שגובל בביישנות יתר ריחף על שפתייך יכולתי לקרוא מתוך עינייך ברגעים אלו את תשוקתך אליי..... הבחנתי בפנייך ,כעין חוסר אונים,וחוסר הידיעה כיצד להתנהג, ועם זה ניכר בהם שמץ של גבריות מהולה בביישנות של ילד,ולבי...הלם בתוכי. ידייך...אחזו לפתע בידיי...דומה היה עליי שאני חולמת חלום...באותם רגעים,כמעט הרגשתי שאתה,כאילו מבקש ממני להתיישב ממש לציידך..קרוב יותר...הבטתי בך..התרוממתי ממקומי,הכל מעין דחף בלתי נשלט..והתיישבתי בצמוד אלייך...ללא התראה מיותרת...ידייך גלשו על פניי...עינינו נפגשו בדיוק באותה הנקודה,שבה נפגשים מבטיהם של זוג שמתנה אהבה....כולי דרוכה..מצפה שתעשה את הצעד הראשון..ותצמיד את שפתייך אליי.......וזה,, לא איחר לבוא. התנשקנו בלהט...כאילו אין אף אחד מסביב.אני אתה...לבד. חפנת את חמוקי אלייך...הצמדת אותי קרוב קרוב..הרגשתי את פעימות לבך המואצות...כמעט היה ניתן לשמוע אותן מהדהדות מרוב הנאה עילאית,בחלל הזה של הרכבת. נישקת אותי השתהת לך בעדינות על שפתיי ...גלשת אל צווארי..בלשון חמימה,ליטפת אותי בקצוות אצבעותייך הענוגות..שקעת לך בתלולית צווארי החשוף,... לפתע.....רעש מחריש אוזניים מפלח וקוטע את התאווה הזו בעיצומה... הרכבת נעצרה... הגענו.......... סירבת בכל תוקף לשחרר אותי מאחיזתך... בידיים רועדות..ספק אם מקור...שלפת פיסת נייר ועט...ורשמת לי.. "אני מאוהב...וזה קורה פעם אחת בחיים.." בסמוך ציינת את מספר הטלפון שלך.........להתקשרות מוקדמת ומחייבת.... הגשת לי את פיסת הנייר שתפקידה היה גדול מגודלה..... אך לא לפניי...שבעלת את שפתיי בחושניות. עם כתיבת שורת אלה..כולי מחייכת.חיוך זדוני מהול... ברגשות... בשאלות... שנחבטות בי ....... למה לא המשכתי את הנסיעה איתו.......למה עצרתי ........מי יודע........ במרתפי התודעה שבי רציתי אותו...רציתי לשכב איתו..להשתגל איתו, להרגיש את כל אונו בי. אבל זה שייך למקום אחר......בזמן אחר. זיכרון מתוק וחדש...שסביר להניח ירד מטה למרתפים ויעלה אבק. *********************************************************
ספינת המחשבות שלי, שטה לה על גל הזמן שעבר לו...היא נושאת איתה מטען יקר...זיכרון חדש ומתוק של אהבת בוסר... שניצניה נותנים בי את אותותיהם. אתמול....כן רק אתמול , בדרך החדשה הזו...שנקראה אליי מכורח הדברים.: השעה 18:30 גשם זלעפות ירד.. והכבישים השחורים,ריקים קודרים ושוממים. זה היה אחד מערבי החורף היותר ארוכים שידעתי אי פעם, הסערה מייללת, הגשם נוטף בחוזקה. עושה את דרכי החדשה, לכוון תחנת הרכבת המקומית...מנסה למצוא מפלט מהטיפות הענקיות האלו. מתחת לסככה הצרה והמוארכת,שבתחנת הרכבת משם לכאן,הצטופפו עשרות אנשים שעושים דרכם חזרה הביתה. כולם הביטו בשעון בקוצר רוח,ממתינים שהרכבת כבר תגיע,ותאסוף אותם לתוכה. כולם יושבים ושותקים,מעין דממת תוגה.שקועים במחשבותיהם,...חושבים ..אולי? על הגשם,על העיכוב..אתה..אתה יושב לך מצונף בתוכך,כאילו מחפש מפלט מהקור,התלוצצת לך,הצתת סיגריה אחריי סיגריה, פיהקת,וסתם צחקת בקול רם בכדיי לפזר את השקט והשעמום. הגשם שטף את כולי... טיפות הגשם הענקיות,הרטיבו את חולצתי, כולי הייתי ספוגה,עומדת ורועדת לי בפינה השמאלית של הספסל. בידיים רועדות,מנערת את שערי הספוג...הגרם השמימי הזה לא פסח עליי. משם..אתה מביט בי,משתהה,מחייך לך בנונשלנטיות,לפתע.. התקרבת אלי,ללא כל הזמנה מצידי...נדחקת לך בין הקהל ...מפלס דרכך אלי. הזדקרתי לי לפתע, נדרכתי במקומי...מתוך אי נעימות.???.מבוכה..?? רצון פנימי לעמוד מולך??אין לי שמץ של מושג...... הצעת לי את מושבך, והוספת בקול חרישי ועמוק שצמרר את גופי. "..את רועדת כולך..שבי,...הסירי את המעיל מעליך הוא כולו רטוב,הנה קחי את המעיל שלי"......ובאותה ההזדמנות רכנת את ראשך לעברי...כאילו להריח אותי..מקרוב יותר..... השתוקקתי להציץ אל תוך ענייך....להבין מאיפה זה בא....משב חד של אויר לפתע הכה בי....ספק הקור ששרר.....ספק ההתרגשות... כלום...הסרתי מעליי את המעיל,עטפת אותי במעילך והתיישבתי מסוחררת על הספסל, מנסה לחלק את אוסף המחשבות שמתרוצצות לי בראש... מתעטפת לי במעילך...אללי,הריח שלך,שאריות הריח שלך נספגו ונטמעו בתוך המעיל,הגשם לא עשה עבודה טובה,הוא השאיר את השובל הזה ....בכוונה תחילה.. ברעבתנות לא מודעת...הסנפתי את הריח הזה...כל שאיפה מתוך הריחות נתנו בי את אותותיהם....חמימות .....ריח של גבריות. סהדי במרומים,פתאום, חמימות הציפה את גופי,חיוך נסוך על פניי,הרעיון נתקבל בהתלהבות מרובה...זה ניכר על פניי. הרכבת הגיעה באיחור,כולם נעמדו על רגליהם במהירות כזו,כאילו היא לא תהיה שם עוד שניה,נדחפים,נוהרים,...אתה,אחזת בידי,מושך אותי אחרייך,פילסת לי את הדרך אל גרם המדרגות הקטן,שמא לא יפגעו בי,שמא לא אתקדם לפנייך ואתיישב לבדי בלי כל פקפוק,התיישבנו זה מול זה,שוחחנו,שאלותייך היו מלוות בסקרנות מרובה לגביי. דברייך נאמרו בשטף רהוט,ואני,גמעתי כל מילה שלך בשקיקה,כשעניי תרות אחריי שפתייך שמתנועעות להן עם כל הברה והברה. איך שהזמן טס לו........כן, ככה זה מן הסתם שנהנים. בכל פעם שהשתהתי לי בתוך עינייך הכחולות..הייתה לי מעין הרגשה משונה... התיישבת לך שם,מולי. וחיוך מסתורי שגובל בביישנות יתר ריחף על שפתייך יכולתי לקרוא מתוך עינייך ברגעים אלו את תשוקתך אליי..... הבחנתי בפנייך ,כעין חוסר אונים,וחוסר הידיעה כיצד להתנהג, ועם זה ניכר בהם שמץ של גבריות מהולה בביישנות של ילד,ולבי...הלם בתוכי. ידייך...אחזו לפתע בידיי...דומה היה עליי שאני חולמת חלום...באותם רגעים,כמעט הרגשתי שאתה,כאילו מבקש ממני להתיישב ממש לציידך..קרוב יותר...הבטתי בך..התרוממתי ממקומי,הכל מעין דחף בלתי נשלט..והתיישבתי בצמוד אלייך...ללא התראה מיותרת...ידייך גלשו על פניי...עינינו נפגשו בדיוק באותה הנקודה,שבה נפגשים מבטיהם של זוג שמתנה אהבה....כולי דרוכה..מצפה שתעשה את הצעד הראשון..ותצמיד את שפתייך אליי.......וזה,, לא איחר לבוא. התנשקנו בלהט...כאילו אין אף אחד מסביב.אני אתה...לבד. חפנת את חמוקי אלייך...הצמדת אותי קרוב קרוב..הרגשתי את פעימות לבך המואצות...כמעט היה ניתן לשמוע אותן מהדהדות מרוב הנאה עילאית,בחלל הזה של הרכבת. נישקת אותי השתהת לך בעדינות על שפתיי ...גלשת אל צווארי..בלשון חמימה,ליטפת אותי בקצוות אצבעותייך הענוגות..שקעת לך בתלולית צווארי החשוף,... לפתע.....רעש מחריש אוזניים מפלח וקוטע את התאווה הזו בעיצומה... הרכבת נעצרה... הגענו.......... סירבת בכל תוקף לשחרר אותי מאחיזתך... בידיים רועדות..ספק אם מקור...שלפת פיסת נייר ועט...ורשמת לי.. "אני מאוהב...וזה קורה פעם אחת בחיים.." בסמוך ציינת את מספר הטלפון שלך.........להתקשרות מוקדמת ומחייבת.... הגשת לי את פיסת הנייר שתפקידה היה גדול מגודלה..... אך לא לפניי...שבעלת את שפתיי בחושניות. עם כתיבת שורת אלה..כולי מחייכת.חיוך זדוני מהול... ברגשות... בשאלות... שנחבטות בי ....... למה לא המשכתי את הנסיעה איתו.......למה עצרתי ........מי יודע........ במרתפי התודעה שבי רציתי אותו...רציתי לשכב איתו..להשתגל איתו, להרגיש את כל אונו בי. אבל זה שייך למקום אחר......בזמן אחר. זיכרון מתוק וחדש...שסביר להניח ירד מטה למרתפים ויעלה אבק. *********************************************************