אלמונימית10
New member
חדשה ויש לי מה לומר 
קודם כל אחלה פורום זה נשמע. שנית - אביא משהו מאמתחתי - וזה, יש לי ילדה בגיל 13 וחצי, הייתי בטוחה שהתקשורת שלנו פחות או יותר בסדר, אני כעסתי וגם היא כעסה, אני התבטאתי וגם היא התבטאה וכו' וכו' - עד אשר כתבה לי מכתב: לא להאמין מה שמכתב יכול לעשות - שם היא כתבה לי שהיא מכבדת אותי מאוד מאוד ולכן לא אמרה את כל מה שרצתה להגיד לי כדי לא לפגוע בי (ראשית, על הכבוד שלה אלי אני כבר נתתי נקודות לזכותה). ואז כתבה לי, ככה פחות או יותר: אני בגיל בו אני מתבגרת, גם לי יש דיעות משלי,מצד אחד את מסבירה לי איך לא לפחד מאנשים, ללמוד להיות אסרטיבית, להתבטא, ולהרגיש בטוחה בעצמי, ללמוד ולהשגיע בלימודים, ושאת שונאת ויכוחים ועוד ועודו ועוד ....אך מצד שני, את עושה ההיפך ממה שאת מלמדת אותי - אז נכון שאת אמא שלי, ואולי המילה האחרונה היא שלך, אבל אני גם רוצה שתדעי שגם לי הזכות לענות, לצעוק, להתווכח, להגיד לא ועוד ועוד ועוד". ואני יודעת שיש הרבה שלא יאהבו את החינוך שלי אולי - אבל מאז שאני נותנת לה יד חופשי - לא להאמין איך הילדה שלי התקדמה בלימודים, ביחס האישי שלה בבית ועוד. עלי ל הדגיש כי ילדתי היא ילדה של בית, שעורים וטלויזיה. מקור הבעיה היה "הבית" הויכוחים עם האחים, לנקות, לסדר, לא להתחצף. כך שכאשר יהיה עלי להתמודד כשהיא תרצה כבר לצאת זה אולי יהיה חינוך מסוג אחר. מה אני רוצה לומר במילים פשוטות - צריך לתת לילדים חופש ולהיות אוזן קשבת ולהאמין בהם ולא ללחוץ עליהם - בלי זה, הם יצאו לנו ההיפך ממה שנרצה. ויש הוכחות על כך, לא אני אמרתי.
קודם כל אחלה פורום זה נשמע. שנית - אביא משהו מאמתחתי - וזה, יש לי ילדה בגיל 13 וחצי, הייתי בטוחה שהתקשורת שלנו פחות או יותר בסדר, אני כעסתי וגם היא כעסה, אני התבטאתי וגם היא התבטאה וכו' וכו' - עד אשר כתבה לי מכתב: לא להאמין מה שמכתב יכול לעשות - שם היא כתבה לי שהיא מכבדת אותי מאוד מאוד ולכן לא אמרה את כל מה שרצתה להגיד לי כדי לא לפגוע בי (ראשית, על הכבוד שלה אלי אני כבר נתתי נקודות לזכותה). ואז כתבה לי, ככה פחות או יותר: אני בגיל בו אני מתבגרת, גם לי יש דיעות משלי,מצד אחד את מסבירה לי איך לא לפחד מאנשים, ללמוד להיות אסרטיבית, להתבטא, ולהרגיש בטוחה בעצמי, ללמוד ולהשגיע בלימודים, ושאת שונאת ויכוחים ועוד ועודו ועוד ....אך מצד שני, את עושה ההיפך ממה שאת מלמדת אותי - אז נכון שאת אמא שלי, ואולי המילה האחרונה היא שלך, אבל אני גם רוצה שתדעי שגם לי הזכות לענות, לצעוק, להתווכח, להגיד לא ועוד ועוד ועוד". ואני יודעת שיש הרבה שלא יאהבו את החינוך שלי אולי - אבל מאז שאני נותנת לה יד חופשי - לא להאמין איך הילדה שלי התקדמה בלימודים, ביחס האישי שלה בבית ועוד. עלי ל הדגיש כי ילדתי היא ילדה של בית, שעורים וטלויזיה. מקור הבעיה היה "הבית" הויכוחים עם האחים, לנקות, לסדר, לא להתחצף. כך שכאשר יהיה עלי להתמודד כשהיא תרצה כבר לצאת זה אולי יהיה חינוך מסוג אחר. מה אני רוצה לומר במילים פשוטות - צריך לתת לילדים חופש ולהיות אוזן קשבת ולהאמין בהם ולא ללחוץ עליהם - בלי זה, הם יצאו לנו ההיפך ממה שנרצה. ויש הוכחות על כך, לא אני אמרתי.
