פשטות היחידה
New member
חדשה ונואשת..........
שלום לחברי הפורום! כאשר ניחתה עלי המכה קיויתי: רק שיהיה איזה פורום בו אפשר לקבל תמיכה. אחרת אתשגע! מאיפה אתחיל? לא. אימי טרם עברה איבחון. ביום רביעי הקרוב זה המועד הקרוב ביותר בו הצלחתי להשיג תור לנוירולוג. כבר למעלה משנה היא "מפשלת". שוכחת. עוצרת בכל משפט. מחפשת את המילה החסרה. שוכחת דברים נוספים. חוזרת על הסיפורים שלה שוב ושוב. היא בת 76. אישה פעילה מאד. אוהבת חברה. ובין לבין היא כביכול תפקדה מצוין. דיברה בחדות כמו שרגילה היתה. כשהתרעתי, כולם זעמו עלי. איך אני מדברת?! כאילו שאיחלתי לה להיות חולה. אבל מייד הרגשתי שמשהו לא בסדר. לפני כחודש, היה זה דווקא אבא שלי שקיבל אירוע מוחי. היא תפקדה מצויין. טיפלה בו, לקחה אותו לרופאים, קבעה תורים, עשתה זאת וזאת....עד ש....בום! בימים האחרונים היתה מבולבלת מאד, עצבנית מאד, מתפרצת ואתמול חזרה מן המועדון בוכייה. אמרה שאיננה זוכרת אף שם של אף חברה שלה. כולן היו שם בשוק. היא ישבה מול כולן ולא הצליחה לזכור ולו שם אחד! הרגעתי אותה ואמרתי לה שלאור מה שעברה היא כנראה קצת עם עצבים מרוטים. שתיקח כדור הרגעה והבוקר נפנה לרופאים. הבוקר, לא זכרה כלום. עדיין לא את שם חברותיה. לא זוכרת שקבענו ללכת לרופאים. לא זוכרת שאבא היה חולה רק לאחרונה, התעקשה שרופאת המשפחה שלהם היא רופא ולא רופאה. קבעתי תור לנוירולוג וביקשתי מאחי שיבקש הבוקר הפניה מרופאת המשפחה לנוירולוג. היו צריכים לתת לאבא הפניה לקרדיולוג ובדיקת עורק צווארי בעקבות האירוע והיא התעקשה שנתנו את זה לה. שוב לא זכרה מדוע היא צריכה רופא. שוב שאלה האם הבדיקות אינן בשבילה. שוב כעסה. שוב...שוב....אלוהים! אני עצמי מותשת ואני רק בתחילת הדרך. בבקשה עיזרו לי! אבא לא בריא בעצמו ועכשיו היא! כל השנים אני תומכת מכל הלב ורצה איתם ובשבילם כשלי עצמי משפחה גדולה, עבודה ודיי צרות משל עצמי (עם בעל לא בריא). אף פעם לא נראה לי מאיים ומתיש כמו הספור הזה. זה כאילו איבדתי אותה כשהיא עוד חיה. היא לא היא. האם תיתכן התדרדרות פתאומית כל כך במחלות כאלה? אני יודעת שעדיין לא עברנו איבחון. נהיה יותר חכמים מחרתיים אבל איך ייתכןן שבבת אחת קורית התדרדרות כזו? מה עושים? איך מתנהלים? אודה על כל עצה וסיוע נפשי! תודה חברים
שלום לחברי הפורום! כאשר ניחתה עלי המכה קיויתי: רק שיהיה איזה פורום בו אפשר לקבל תמיכה. אחרת אתשגע! מאיפה אתחיל? לא. אימי טרם עברה איבחון. ביום רביעי הקרוב זה המועד הקרוב ביותר בו הצלחתי להשיג תור לנוירולוג. כבר למעלה משנה היא "מפשלת". שוכחת. עוצרת בכל משפט. מחפשת את המילה החסרה. שוכחת דברים נוספים. חוזרת על הסיפורים שלה שוב ושוב. היא בת 76. אישה פעילה מאד. אוהבת חברה. ובין לבין היא כביכול תפקדה מצוין. דיברה בחדות כמו שרגילה היתה. כשהתרעתי, כולם זעמו עלי. איך אני מדברת?! כאילו שאיחלתי לה להיות חולה. אבל מייד הרגשתי שמשהו לא בסדר. לפני כחודש, היה זה דווקא אבא שלי שקיבל אירוע מוחי. היא תפקדה מצויין. טיפלה בו, לקחה אותו לרופאים, קבעה תורים, עשתה זאת וזאת....עד ש....בום! בימים האחרונים היתה מבולבלת מאד, עצבנית מאד, מתפרצת ואתמול חזרה מן המועדון בוכייה. אמרה שאיננה זוכרת אף שם של אף חברה שלה. כולן היו שם בשוק. היא ישבה מול כולן ולא הצליחה לזכור ולו שם אחד! הרגעתי אותה ואמרתי לה שלאור מה שעברה היא כנראה קצת עם עצבים מרוטים. שתיקח כדור הרגעה והבוקר נפנה לרופאים. הבוקר, לא זכרה כלום. עדיין לא את שם חברותיה. לא זוכרת שקבענו ללכת לרופאים. לא זוכרת שאבא היה חולה רק לאחרונה, התעקשה שרופאת המשפחה שלהם היא רופא ולא רופאה. קבעתי תור לנוירולוג וביקשתי מאחי שיבקש הבוקר הפניה מרופאת המשפחה לנוירולוג. היו צריכים לתת לאבא הפניה לקרדיולוג ובדיקת עורק צווארי בעקבות האירוע והיא התעקשה שנתנו את זה לה. שוב לא זכרה מדוע היא צריכה רופא. שוב שאלה האם הבדיקות אינן בשבילה. שוב כעסה. שוב...שוב....אלוהים! אני עצמי מותשת ואני רק בתחילת הדרך. בבקשה עיזרו לי! אבא לא בריא בעצמו ועכשיו היא! כל השנים אני תומכת מכל הלב ורצה איתם ובשבילם כשלי עצמי משפחה גדולה, עבודה ודיי צרות משל עצמי (עם בעל לא בריא). אף פעם לא נראה לי מאיים ומתיש כמו הספור הזה. זה כאילו איבדתי אותה כשהיא עוד חיה. היא לא היא. האם תיתכן התדרדרות פתאומית כל כך במחלות כאלה? אני יודעת שעדיין לא עברנו איבחון. נהיה יותר חכמים מחרתיים אבל איך ייתכןן שבבת אחת קורית התדרדרות כזו? מה עושים? איך מתנהלים? אודה על כל עצה וסיוע נפשי! תודה חברים