תגובה לשירי (קצת ארוך...)
היי שירי ראשית, ברוכה הבאה לפורום. שנית,אני צעירה ממך בשנה בלבד וברור לי כשמש שאני לא רוצה ילדים אבל גם ברור לי כשמש שאני את ואחרות שלא רוצות ילדים הן לא פחות "בסדר" מאשר אלו שכן רוצות ילדים.(המילה בסדר הושמה במרחאות כדי להמחיש מה אני חושבת על אנשים ששופטים אחרים רק בגלל שהם נותנים לעצמם להיות מה שהם באמת...) ההשקפה האישית שלי גורסת שיש כל מיני סוגים שונים של אנשים ו/או כל מיני צורות חיים שונות וכולם לגיטימיים באותה מידה בדיוק.לא פחות.לא יותר. לכן בנקודה זו אני תמהה על הגישה של החברה שלך (שמן הסתם מרגישה שזה "בסדר" להיות לסבית אבל שזה "לא בסדר" לא לרצות ילדים). במקום העבודה שלי יש לי ידידה לסבית איתה אני בקשר קרוב ורק אותה בחרתי לשתף באי רצוני בילדים (+ הבאתי לה לקרוא משהו שכתבתי על זה). התגובה שלה די הפתיעה אותי בזמנו. הרגשתי שהיא מנסה 'להכניס אותי לתלם'. כלומר, תצאי, תכירי מישהו, אל תיסגרי דלת, ומן הסתם כשהקשר יעמיק אז 'באופן טבעי' תרצי ילד כדי להעמיק את הקשר וכו'. הייתי קצת בהלם מהתייחסותה כי ציפיתי דוקא ממישהי שחיה לא על פי מוסכמות החברה שתבין ותקבל את ה'שריטה' הזו שלי בנוגע לילדים. ההסבר שאני נתתי לעצמי היה שכנראה היא נאלצה לפלס לעצמה דרך בחברה שלנו במרפקים קשוחים והיא ניסתה בעדינות 'לחסוך' את זה ממני... . אני ממש לא מסכימה עם מה שהחברה שלך אומרת.זה או שאת מרגישה מבפנים שאת רוצה ילד או שאת לא מרגישה את זה מבפנים. למה? כי ככה. נקודה. ואת ממש לא חייבת דין וחשבון למישהו על כך. שלישית,אני לא מאמינה שיש דבר כזה 'אינסטינקט אימהי בסיסי'. גם כי זה נראה לי כעוד דרך לדכא את האישה.(מספיק לקרוא מחקרים עכשווים שמספרים לנו עד כמה גם היום! נטל גידול הילדים נופל לרוב על כתפי האישה ואיך לא מעט נשים נאלצות להקריב את הקריירה שלהם ו/או לחיות בקונפליקט תמידי בין עבודה לילדים בעוד שהגברים כמעט לגמרי פתורים מהקונפליקטים הללו מהסיבה הפשוטה שהם שותפים משניים בגידול הילדים). גם כי לא חסרות דוגמאות היסטוריות לנשים שהמיתו ו/או נטשו את תינוקותיהם (במאה ה 17 בצרפת נשות אצולה שרצו להנות ממלוא חיי התענוגות ואשר הרגישו שהתינוקות 'מפריעים' להן בחרו במודע לנטוש אותן ליד בתי יתומים וההיסטוריה מספרת על עשרות אלפי מקרים כאלו!. או בסין בה מותר ללדת רק ילד אחד שוב הרבה נשים שחיו בכפרים בחור להמית את התינוקות הבנות שלהם ולנסות ללדת בן זכר... .ואלו רק דוגמאות מקריות מתוך כל מיני). לסיכום,אני גורסת שלפני היותנו שייכות למגדר כלשהו אנו קודם כל בנות אדם עם רצונות,מאווים,והשקפות משלנו.ושלי גורסת בין היתר שזה "בסדר" גמור לא לרצות בילד משלך. ואחרי ההקדמה הארוכה הזו לעניינך: האם יש לך 'רק' בעיה עם העניין של הריון ולידה? (ושוב, ה' ', לא בא ממקום שיפוטי אלא להמחיש שזה לא דבר של מה בכך) כי אם יש לך בעיה עם התהליך של הריון ולידה בלבד אז יש לכך פתרון טכני. החברה שלך יכולה ללדת ולהיניק את הילד/ה בעוד שלמישהי כמוני שחיה עם גבר אין אופציה כזו... . אומנםן גם לי יש אופציה 'להטיל' את לידת הילד על אם פונדקאית אך זו רק אופציה תיאורטית גם כי היא כרוכה בהרבה מאוד כסף (עשרות אלפי דולרים מן הסתם) גם כי יש סייגים בחוק כאן למתן היתר להביא ילדים באמצעות פונדקאית. אבל, אם את מרגישה שבנוסף להריון וללידה את בשום פנים ואופן לא רוצה בילד/ה בחייך כלל (גם אם הבת זוג שלך מוכנה להיות זו שתישא בעיקר הנטל הכלכלי והרגשי שכרוך בגידול ילדים) אז זו כבר באמת בעיה... . איזולה בלה
