חדשה ישנה

[talb99]

חדשה ישנה

ערב טוב לכולן. עברה שנה מאז נכנסתי לפורום. עברו 13 חודשים מאז הניתוחים ומאז איבדתי את הרחם והשחלות שלי. 11 חודשים ממהקרנות. כבר הרבה זמן שאני מחפשת נשים שיכולות להבין מה עובר עלי. ולא בגלל הסרטן אלא בגלל הנשיות. משום מה נדמה ששמים יותר דגש תקשורתי על סרטן השד (סלחו לי) ונדמה שכמעט ואין מודעות לסרטן הרחם שהוא לא נורא פחות אם לא יותר.(אם אפשר בכלל לעשות הכללות כאלה) היום אני בת 33. מרגישה בת 53. לא כייף. כמה שאני מנסה אני לא מצליחה להיות בדיכאון אבל המצב רוח לא בשמיים. אני חושבת שאני פשוט מחפשת קצת חום אהבה והבנה. די מבולבלת כמו שאתן שמות לב. נפל לי האסימון שנה אחרי. אני

 

[זוהרה7]

שלום לך טל יקרה../images/Emo24.gif

את נשמעת ממש טוב למרות כל מה שעברת. ואני ממש מבינה את הצורך לדבר על הדברים עם נשים במצבים דומים. ב"ה אני לא עם סרטן אלא עם ממצאים טרום סרטניים ורמזים על כריתות. לאחר שני נסיונות להסתגל לטמוקסי וללא הצלחה. כעת האונקולוגית אמרה לי שלא אקח אבל אהיה בביקורת מאוד תכופה. לא אגיד שאני לוקחת את זה בקלות. בנוסף אני עם תשישות ופיברומיאלגיה כמה שנים עם החמרה מלפני שלוש שנים. ויש לי כאבים בעצמות. אני בת חמישים פלוס ומרגישה כמו בת תשעים. זו הרגשה איומה להגיע לבית אבות לבקר את חמי ולראות קשישים בני תשעים שזזים ואולי מתפקדים יותר ממני. משתדלת לחשוב חיובי ולקוות לטוב. לא דכאונית אבל פה ושם מרגישה עצובה. שמחה שיש את הפורומים ושאפשר לדבר עם אנשים במצבים דומים. מאחלת לך המשך בריאות ואושר. כל טוב. זוהרה*

 

[איילת האביב]

זוהרה עם כוכב, תגידי בבקשה

מה זה טמוקסי ופיברומיאלגיה? שבוע טוב שיהיה לך זוהרה הזוהרת איילת האביב

 

[זוהרה7]

איילת יקרה - עם שני יודים ../images/Emo24.gif

תשישות כרונית ופיברומיאלגיה הן מחלות אחות. אנשים מכירים יותר את השם מחלת היאפים. זה חולשה וכאבים בשרירים בפרקים ואיפה לו. אין תרופה אלא טיפול סימפטומטי. דהיינו נגד כאבים. לעזור לישון. מי שצריך אנטי דיכאוני או אנטי חרדתי כמו כל מחלה כרונית. טמוקסי - מקבלים בסוגים מסויימים של סרטן השד או במקרים מסויימים טרום סרטניים. כאשר הבדיקות מראות לפי הביופסיה שזה שלב מאוד קרוב לסרטן השד. או גם אחרי כריתה כדי למנוע השנות הסרטן בשד השני ובעצמות. הגבתי מאוד קשה לטמוקסי ולכן האונקולוגית אמרה לי להפסיק אחרי שני נסיונות בהפרש של חודש. דהיינו חודש לקחתי ואחר כך עשיתי חודש הפסקה ושוב לקחתי שלושה שבועות. שבוע טוב ונקווה כולנו לטוב. זוהרה*

 

[נאן]

לזוהרה וטלי

זוהרה אני מה זה שמחה שהפסיקו לך את הטומוקסיפן אין לך מושג כמה. היום שמעתי פעם ראשונה שיש קשר בינו לכבד וגם לזריקות. והפיברו יקירתי לא הוסיפה בריאות לי ולך רק הכל החמיר ובאמת מרגישה בת 60 ולא בת 39 וזה אחרי שנה של תחילת הטיפול. וכן השלב הבא זה כריתת שחלות ויכול להיות רחם. הגניקולוג מסר לי שיש לו שתי נשים שקבלו טומוקסי ובן נפגעו בשחלות ובצואר הרחם.הסטיסטיקה לא טובה אצלנו. לטלי. אני מה זה מבינה את ההרגשה שלך אין לך מושג כמה. הכניסה הזו לגיל מעבר בגיל מוקדם. וכל אחד חושב שאם ניצלנו אז צריך לשתוק. הנפש נשארה אולי צעירה אבל הגוף הזדקן פלאים שלא נדבר החשק. והנשיות הנעלמת. בחוץ אנשים לא תופסים מה קורה לנו מפנים. הבאגים של הזכרון המילים הנעלמות תופסות כנפיים. לגבי ביום בו מצאו את הסרטן זה היה רק שאלה של זמן עד שיתחילו לקצור אברים נשיים אחרים ומאחר והרופאים מנסים תמיד לנצח ולהוכיח שאחרי סרטן אפשר ללדת וכל השאר. את מה שהבנתי אז אף רופא לא הבין ולא רצה להבין. היום הם מודים שהיה הרבה יותר קל ופחות מסוכן בלהוריד סיכונים מיותרים. ואני לא מדברת על צעירות ממני.אלא מהגיל שלי ואלך ושיש להם ילדים. ובעצם הכל התחיל מזריקה של אמצעי מניעה לסדר את המחזור הכבד. הכל בעצם התחיל מהשחלות. לדעתי אומנם מדברים על סרטן שד אבל הרוצח השקט הוא בשחלה ובצואר הרחם. והוא מסוכן לא פחות מסרטן השד. לכי תסבירי לבנות שלך שאמא מתנהגת כמו סבתא על כל המשתמע. ואמא נראת כמעט אותו הדבר. אני יכולה להזדהות עם כל מילה שכתבת כאן נאנוש

 

[talb99]

נאן

נאן יקרה. תודה על המילים הטובות. קראתי את המשפט האחרון שלך מספר פעמים ואני מצטטת:" לכי תסבירי לבנות שלך ש.." ואני כל הזמן חושבת שלי יש רק בן אחד. מקסים. בן מדהים אבל פשוט לא הספקתי. איבדתי את הרחם והשחלות בגיל 32 והספקתי רק הריון אחד. לא רוצה להשמע דכאונית כי אני פשוט לא . יש הקוראים לי חיילת קרבית אבל יש דקות או אפילו שעות שזה פשוט מטריף אותי.

 

[נאן]

היי טלי

טלי "המזל הטרגי "שלי שהתחתנתי צעירה ונולדו לי 2 בנות ,גם עד שהוצאתי אותן יצאה לי הנשמה. אני לא הספקתי להתחתן פעם שניה כמו שגרושי עשה. ארבע שנים בזבזתי בפירוד בחשיבה שהכל יסתדר ושנה אחרי הגירושין הסרטן דפק בדלת. להגיד לך שלא כואב לי כשאני רואה תינוקות. ואני מוקפת בהם במשפחה זה עושה לי טוב אבל תמיד יש צביטה בלב למרות שאני חיה אומנם בצליעה כמו בת 60 אבל חיה. ותמיד כנראה יהיה נדמה לי שהנה אני מתעוררת מהחלום והכל רגיל לא היה לי כלום כי זה בטח טעות.גם עכשו אחרי שנה זה עוד קשה לתפוס את השינויים שאנחנו עוברות ועוד נעבור. לבנות שלי זכו דרך אבא שלהם לאח חדש ואני שמחה על כך מאוד. צריך לפעמים תעצומות כדי להמשיך הלאה.. אבל בשורה התחתונה חילת קרבית שכמוך שכן מותר לנו להשבר אנחנו לא עשויות מברזל זה בטוח. והשינויים של גיל מעבר עושים יו יו במצבי רוח. הנה בדיחה בשבילך זה חוש הומור המטורף שלי. במסגרת כל התלונות מצאתי את עצמי מתלוננת לסבתי הכרותת שדיים ועם היד הנפוחה. היא בת 77 עד 120. שיש לי לחץ בשלפוחית השתן והגב כואב בקושי זזה שהשיער נושר לי קבוע..... ואני לא מספיקה לטעון ולשטוח את התלונות שלי והיא מצחקקת. נאנושי אופס גם אצלי המצב דומה........ נהינו תאומות. והגלי חום המשותפים לי ולאמא שלי פשוט מתחרות את מי זה יתפוס ראשונה על הבוקר והטיולים בלילה לשירותים.... בעולם המטורף הזה אנחנו משיגות את הגיל הכרונולוגי...... בריצה..... אני מקנאה בנשים בהריון אבל באותה מידה גם בנשים בגיל מעבר הן נראות פורחות ומיושבות בדעתן. ואנחנו בעצם נמצאות באיזה מימד אחר שקוראים לו הכלאה של מנפאוזה.... ונשאר לנו בתור לוחמות קרביות רק לנסות לשרוד..... נאנוש

 

[talb99]

לילה טוב

מה אומר לך? אין לי מילים. אבל גם הצחקת אותי. אז מתוך המימד האחר - פסאודו מנפאוזה או סמי מנפאוזה שיהיה לך לילה טוב ושבוע טוב ואני מקווה שאוכל להמשיך ולדבר איתך. תודה על הכל סג"ן טל

 

[איילת האביב]

נאנושה, כל מילה בסלע

כל כך התרגשתי ממילותייך, מבחוץ הכל כה יפה אך בפנים אנו קצת זקיינס.... חחחחחחחחחח. מה לעשות. אבל כאן אני גם חייבת להודות שיש הרבה דברים שאני רואה היום באור כל כך יפה, בגדול אני פשוט אוהבת יותר את העולם ואותי! כל הדברים שהיו חולפים על פני מבלי שהרגשתי אפילו,אני מבחינה בהם היום, נסיעה לקניות בסופר, ניגוב אבק, שטיפת כלים, מצחיק לא? היום אני אוהבת, כי אני חיה חיה חיה ומסוגלת וזה עושה אותי מאושרת. מקוה שלא יאשפזו אותי בגלל האהבות החדשות שלי....חחחחחחחח איילת האביב

 

[זוהרה7]

נאנוש יקרה שלי../images/Emo24.gif

את הכי יכולה להבין את התגובות שלי בתור חולה בפיברומיאלגיה. אני חושבת שגם את סיפרת על כך שהטמוקסי השפיע עלייך לא טוב. כבר לפני כמה חודשים רמזו לי שאני לא צריכה את הרחם. ועכשיו הקניקולוג בעיקבות אולטראסאנד וגינלי עם תוצאות לא נקיות רוצא לעשות ביופסיה וגם אמר לי שלפעמים עדיף לכרות הכל. לפחות אני בגיל המעבר ולא צריכה פיזית את הרחם. רק מפחדת מההשפעה של ניתוח על הגוף. לקח לי המון זמן להתאושש משני הניתוחים בשד. אני חושבת שהגוף שלי נורא מפונק. וכל דבר קשה לו נורא. היום עשיתי פעם ראשונה בדיקת מרקרים עם עוד המון בדיקות. יהיו לי תוצאות ביום חמישי ובינתיים אני יכולה להחליט שהכל בסדר. בקשר להתנהגות כמו קשישות. פעם מיה סיפרה שכשנופל לה משהו סבתא שלה ממהרת להרים. וכי בגיל עשרים פלוס היא מרגישה כמו שמונים פלוס. מי יכול להבין זאת כאשר המראה הוא בהתאם לגיל פחות או יותר? נקווה לטוב. רפואה שלמה לכולנו. זוהרה*

 

[איילת האביב]

טלוש יקרה, כפי שכולנו עברנו

קודם כל נלחמים פיזית במחלה עם כל הקושי של הטיפולים, ואז כשנגמרו הטיפולים, כככככככולם מסביב חושבים זהו, גמרנו, עברה המחלה ואז אנו נשארים די לבד בתחום הזה נזרקים לשיגרת היום יום, ואז מתחילה ההתמודדות הנפשית ובעצם כדבריך "נופל האסימון" ומתחילם הפחדים של "מה אם?". גם כשאני חליתי בסרטן ברחם ועברתי את ניתוח הכריתה והטיפולים שעשו לי סלט בתוך הבטן, חשבתי על כך שאין כמעט נשים איתם אפשר לשוחח, כי לשמחתי הרבה, סרטן הרחם נדיר יותר. אך במהרה הבנתי שלדבר עם אנשים שחייהם נגעו בסרטן זה ממש ממש להבין את שעובר עליך, כי לא משנה איזה סרטן זה, הפחד והטיפולים הינם זהים ולכן אנו כה מבינים איש את רעהו. ביי ביי ושבוע טוב וגשום לכולנו איילת האביב