חדשה כאן בפורום

[אמא מודאגת24]

חדשה כאן בפורום

הגעתי אליכם כבר באמצע התהליך כי עד עכשיו הייתי בשלב ההכחשה.
ליאב בן חודשיים ומחר אנחנו מורידים את הגבס לאחר הניתוח ומתחילים טיפול עם הנעליים.
היה אצלי משה היבואן לגבי נעליים אלפא פלקס ובר דובס (עם הקפיצים)
אני מאד חוששת, לא מפסיקה לבכות מעצם המחשבה שהוא יצטרך להיות איתם 23 שעות ביממה.
אשמח לסיפורים מעודדים / המלצות...

 

[anetber]

הכל עובר...

הי, אני אמא לעמית בת 4 חודשים. אנחנו כבר באמצע תהליך הנעליים (חודש וחצי) וגם כמוך, גם לי היו הרבה חששות וימים של בכי ונכון שביומיים הראשונים היה קצת קשה אבל אח״כ היא התרגלה אליהם והיום יהיה לי ממש מוזר לא לנעול לה את הנעליים. עמית היא ילדה פעילה, ערנית ומלאת שמחה והנעליים רק מאתגרות אותה (אתמול התהפכה איתם לראשונה). אנחנו קנינו את נעלי ג׳ון מיטשל עם המוט הרגיל בהמלצת הרופא שלנו אך שמעתי תגובות טובות גם על שאר הסוגים, כולם עושים את אותה העבודה. לסיכום של עניין, תמיד תזכרי שאנחנו עושים הכל למען ילדינו ונכון שההתחלה תמיד קשה אבל אח״כ מתרגלים ובסוף צוחקים על הכל. אשמח לענות לך על שאלות נוספות אם תרצי ואני בטוחה שיהיו פה תגובות נוספות.

 

[רביד אא]

ברוכה הבאה, שמחה שאת משתפת בפורום זה

תוכלי למצוא מענה לדאגות, מחשבות חששות ואפילו הצלחות קטנות כגדולות.
קודם כל, ליאב עובר שלב, הוא עובר לקבוצת המתקדמים

שזו כבר התרגשות, הגבסים עוד רגע מאחוריו.
מניסיוני, ומניסיון שאר ההורים המלווים ומנהלים את הטיפול בקלאב פוט של ילדיהם, אני יכולה להבטיח לך שאין לך ממה לחשוש.
תמיד הרגעים שלפני, מעלים את סף החששות, את המתח, את הדימיונות וכו', אך ברגע שנכנסים לזה, בדיוק כפי שנכנסת לגבסים, מגלים שהשד באמת לא כל כך נורא.
אז אמנם הנעליים הן אביזר חיצוני ונראה לעין, בעוד שאת הגבס ניתן להסתיר (מי שמעוניין בכך), אך באמת שבהיבט ההתפתחותי, אם אין גורמים אחרים שלא קשורים לקלאב פוט אשר עשויים לעכב במעט את ההתפתחות, הנעליים לבטח לא יעכבו אותו.
באשר להתמודדות ביחס לשאלות, לתגובות ולסקרנות של הסביבה, תני לעצמך להסתגל לרעיון, לשגרה, אל תהיי בלחץ. מהר מאוד זה יהפוך לעניין שבשגרה וברגע שאת תקבלי את זה, את תשדרי את זה החוצה וכך גם הסביבה תתייחס לכך.

שיהיה בהצלחה.
העיקר שהילד יהיה בריא, ותזכרי שכל העניין הזה הוא זמני בלבד, ושאתם כהורים מעניקים את הטיפול הטוב והחם ביותר לילדכם.
רביד

 

[הריון אמא חיים]

לגבי הסביבה - בדיוק כך!

בהתחלה זה היה גדול עליי בלי קשר לסביבה, אז היה לי קשה גם להתמודד עם הסביבה. לפני כשבוע אמרתי לאמא שלי שהיום זה באמת לא מפריע לי וזה כ"כ משפיע על התגובות של הסביבה! נניח:
-למה יש לה את זה?
-כי זה יפה.
-(צחוק) אוקיי, ובאמת?
-הייתה לה בעיה ברגל, היא עברה גבסים וזה שומר על התוצאה.

ובהרבה מקרים אנשים רואים את הנעליים ובכלל פונים אליי כדי ליידע אותי שלאחיין ולנכד ולדוד היה גם כזה... בד"כ מתברר שמה שהיה לאחיין, לנכד ולדוד קשור לפישוק, אבל לא נהיה קטנוניים...

 

[פרלמנים]

ברוכה הבאה

אני אשתדל לענות באריכות בערב, אבל חושבת שכדאי שתבואי לכנס ביום חמישי, תפגשי ילדים בוגרי ק"פ (שלי בן 6, מאוד מאוד פעיל וספורטיבי), ותקבלי הרבה מידע ועידוד

ג'סיקה

 

[רחלי ויוסי 1]

מבינה לליבך ביותר

אבל אני מבטיחה לך שהקטנציק שלך יקח את זה בקלות הרבה יותר ממה שנדמה לך אין לך מושג כמה מהר הם מתרגלים לעניין אצלנו המעבר לנעליים עבר חלק ביותר (אנחנו עם הגון מיטשל) תוך יומיים כבר ראיתי את המוט מונף באויר עם כל מיני תנועות מצחיקות שאוראלי שלי ניסה לעשות ותאמיני או לא בסוף התרגלנו כ"כ לנעליים שכבר פשוט שכחתי מעצם קיומם ולקח לי איזה רגע להבין למה אנשים מסתכלים על אוראלי.....היום אנחנו עם הנעליים רק בלילה ואוראלי זוחל נעמד ומתהפך עם הנעליים בקלות הוא אפילו לא שם לב שאני שמה לו אותם..... אני מניחה שבלילה הם מפריעות לו קצת כי לפעמים הוא מתוערר בבכי כזה אבל חוץ מיזה ממש כלום. בקיצור באמת שזה לא כ"כ נורא וגם הזמן פשוט טס אין לתאר הכל עובר אז קחי את הענינים בסבבה....

 

[הילהפרץ]

משהו חמוד ומעודד

היי,
אולי זה יעודד אותך:
http://www.youtube.com/watch?v=j9dnYw1vmns&feature=plcp
זה סרטון שבו יונתן בגיל 5 חודשים עם הנעליים שאותן הוא נעל 23.5 שעות ביממה (כיום רק בלילה) רוקד ומשתולל עם בובה שרוקדת ומנגנת. כיום בגיל שנה וחודשיים הוא כבר רץ בכל הבית, מטפס על מדרגות, על מגלשות ובקיצור, עושה מה שכל ילד רגיל עושה (בגילו).
הנעליים לא מפריעות ולדעתי, ככה תוכלי לדעת שהילד פייטר ומסתגל לכל מצב בקלות. לפי מה שהבנתי האלפא פלקס יותר סימפטיות מהדניס בראון (הכבדות והאטומות).

ההמלצה הכי טובה שלי היא לזרום, הכל לטובה.
הילה

 

[הריון אמא חיים]

מצטרפת! מה זה פייטר...!

איזה מתוק יונתן!
וקצת משלנו - לנו הייתה הסתגלות קצת קשה לנעליים (ג'ון מיטשל), נסענו למחלקה וחזרה כמה וכמה פעמים וחששנו מגבס נוסף בהתחלה והיום (חודש וחצי אחרי בסה"כ) הנעליים פשוט חלק ממנה, היא מכניסה אותן לפה, טועמת, הכל. מעבר לזה - היא מתהפכת מהגב לבטן עם הנעליים (עשתה את זה לראשונה לפני כחודש ובימים האחרונים בפול-גז), מושכת את עצמה קדימה לישיבה כשהיא שוכבת עלינו (לבד! לא עם ידיים שמושכות), וכשאני מרימה אותה לגרעפס היא נעמדת עליי. כן, בת 4 חודשים... אני חושבת שלא רק שהנעליים לא מעכבות, אפילו גורמות לחיזוק השרירים ותורמות להתפתחות.
עם זאת, החששות מובנים ומוכרים, גם לי היה מאוד קשה להיפרד מהגבס, אבל היום אני מסכימה עם כל מי שאמר לי שהנעליים זה עולם אחר והרבה יותר טוב (עצם העובדה שאני יכולה לשטוף אותה בברז אחרי קקי, זה כבר הישג).
בהצלחה, מקווה שכבר יותר טוב...