חדשה כאן בשמירתהריון בבית ומשועממת

[הילוש 28]

חדשה כאן בשמירתהריון בבית ומשועממת

היי לכולן אני בת 28 הריון שני שבוע 27.5 הושיבו אותי בבית כבר משבוע 25 והתחרפנתי כבר מחשש לקיצור צוואר הרחם ל 2.5 ס"מ למישהי יש מושג מה זה ?

 

[אמא של פילפילון]

ברוכה הבאה../images/Emo70.gif

צוואר הרחם הוא שריר, והוא אמור לחסום את היציאה מן הרחם עד ללידה. האורך התקין שלו הוא סביב 4 ס"מ. לקראת סוף ההריון הוא מתקצר, ובלידה נמחק ונפתח. אורך כמו שלך הוא בהחלט יקצור משמעותי, אם כי, בוודאי שאפשר לסחוב כך עד שבוע 40, אבל לצורך כך חשוב לנח בשכיבה, על מנת להפחית את הלחץ על הצוואר. את כעת בשבועות הכי קריטיים וסביר שתהיי בשמירה עד שבוע 32-34 (תלוי ברופא ובאורך הצוואר) האם יש לך גם צירים?

 

[הילוש 28]

תודה

היי אמא של פילפילון תודה על הקבלת פנים החמימה ממש מלבב אני אמורה להיות דיי במנוחה אבל יש לי אחת קטנה בבית בת3.5אז אין לי הרבה מנוחה בנתיים נראה כי אין צירים מוקדמים יום רביעי יש לי שובביקורת אולטראסאונד של הצוואר נראה מה יגיד הרופא. אבל השתגעתי כבר בבית כן הוא באמת אמר שמירה עד 34 לפחות.

 

[עתליה3 המקורית]

ברוכה הבאה הילוש

אין לי מה להוסיף על ההסבר של אש"פ. טוב מאוד שעלו אצלך על הבעיה, כי יש לא מעט רופאים שמניחים שהכל בסדר ואין סיבה לבדוק, ולצערנו מתבדים.

אז נכון שאורך הצוואר נשמע כמו משהו מופשט ולא ברור מה הקשר בין זה ובין לידה, אבל עובדתית - כשהצוואר מתקצר ונמחק הסיכויים ללידה מוקדמת עולים פלאים, ולכן יש את כל הסיבות שבעולם לשמור בשיא הקפדנות כדי לדחות את הלידה עד כמה שרק אפשר. הרבה נשים עם התקצרות מצליחות לחסוך לעצמן פגייה על ידי שמירה מתאימה. וגם אם נולד פג, אין דין פג בשבוע 33 (לדוגמה) כדין פג בשבוע 29, שלא לדבר על שבועות מוקדמים יותר. מאחלת לך עוד הרבה שבועות של בטלה בבית בחתיכה אחת, עתליה

 

[odi חדשה]

קצת עידוד..

הי, לעידוד אני כותבת לך את ההודעה למרות שאני כבר לא בשמירה ואין לי הרבה זמן.. אני עם התקצרות צוואר בשמירה החל משבוע 22 (נמצאה התקצרות ביום השלישי אחרי מי שפיר, ל-4 מ"מ לא ס"מ - כן כן מ"מ) הייתי במעקב אחת לשבוע ואח"כ אחת לשבועיים והצוואר חזר לאורך של כ- 3.5 ס"מ. שוחררתי מהשמירה בשבוע 34 והיום אני סוגרת מחר שבוע 40. יש לי תאומים בני 3 ובמהלך כל השמירה טיפלתי בהם רק במה שלא כרוך במאמץ ושכבתי/ישבתי ברגליים מורמות רוב הזמן.שווה את המאמץ ובסוף התקופה את לא תאמיני איך היא עברה ככ מהר ושלא היה ככ נורא. אני כדי לא להתחרפן הייתי הולכת לישון ממש מאוחר כשבן זוגי בבית ויותר נעים להעביר את הזמן ובבוקר בשעות ה "קשות יותר" הייתי מתפנקת במיטה עד 12. בנוסף התחלתי לעשות פזלים וללמוד גיטרה להפגת השיעמום והחוסר מעש שהיה קשה לי ביותר. לסיום עצה נוספת היא להתייחס לכל יום בפני עצמו ולא לחשוב על כל התקופה שיש עוד לעבור ולהבין ולקבל שיש ימים טובים שעוברים מהר ויש כאלה שפשוט צריך לתת להם לעבור