חדשה כאן, מרגישה די נאחס...
שלום לכן, קשה להתבטא אל מול גילויי האושר הרבים כאן, אבל...בכל זאת. אני אם (בוגרת, לאחר טיפולי הפרייה), לשני מקסימים. בתי בת השלוש היא משוש חיי ואני עדיין מאוהבת בה, ממש כך. בני המתוק נולד לפני כחודשיים, ואני אוהבת אותו כמובן מאד, אבל...יחד עם זאת מרגישה מועקה, על כך שהוא "גוזל" את תשומת ליבי מהבת, על כך שקשה, אני מרגישה חצויה בין שניהם, וקשורה אליה יותר (האם זה נורמלי? תמיד נראה לי שאמהות מעדיפות את הקטנים יותר). אני רק רוצה "את אמא", מדכא אותי כשהיא לא נמצאת, להיות רק עם בעלי, ובכלל בדמעות כל הזמן על הסף (אך התפקוד תקין לחלוטין). האם זהו דיכי לאחר לידה? או מה? אשמח לתגובות. תודה!
שלום לכן, קשה להתבטא אל מול גילויי האושר הרבים כאן, אבל...בכל זאת. אני אם (בוגרת, לאחר טיפולי הפרייה), לשני מקסימים. בתי בת השלוש היא משוש חיי ואני עדיין מאוהבת בה, ממש כך. בני המתוק נולד לפני כחודשיים, ואני אוהבת אותו כמובן מאד, אבל...יחד עם זאת מרגישה מועקה, על כך שהוא "גוזל" את תשומת ליבי מהבת, על כך שקשה, אני מרגישה חצויה בין שניהם, וקשורה אליה יותר (האם זה נורמלי? תמיד נראה לי שאמהות מעדיפות את הקטנים יותר). אני רק רוצה "את אמא", מדכא אותי כשהיא לא נמצאת, להיות רק עם בעלי, ובכלל בדמעות כל הזמן על הסף (אך התפקוד תקין לחלוטין). האם זהו דיכי לאחר לידה? או מה? אשמח לתגובות. תודה!
