חדשה כאן...

[טריקסול]

חדשה כאן...

כתבתי גם בפורום פוריות אבל ההודעה נעלמה וגם גיליתי את הפורום הזה שאולי יהיה יותר מתאים...
אני בת 35 (עוד שנייה) אמא לילדון מקסים בן שנתיים וכמעט וחצי שנולד אחרי ivf. בעבר הייתי מאוד פעיל הכאן בתפוז אבל אחרי הלידה סוג של עברתי לפעילות בקבוצות שונות בפייסבוק והיום פתאום אני מרגישה שאני צריכה שוב את הקצת אנונימיות שתפוז מאפשר...
ההריון של הבן שלי היה מאוד מרגש אבל נגמר בצורה קצת טראותית עם עיכוב גדילה, לידת חירום ואשפוז בפגייה. במשך המון זמן לא יכולנו בכלל לחשוב על הריון נוסף כי מעבר לטיפולים שנצטרך לעבור (שמשום מה מאוד מפחידים אותי בגלל שאני ממש מרגישה שההורמונים החריבו לי את הגוף) הריון נוסף כנראה יהיה הריון בסיכון, עם מעקבים צפופים, אולי אשפוזים וייתכן גם לידה מוקדמת ופגייה. החלטתי שאני לא עושה את זה לבן שלי ואני רוצה להקדיש את כל כולי רק לו. עכשיו כשהוא גדל החלטנו שאולי כן מגיע לו שיהיה לו אח/ות אבל איך מתחילים? לא טכנית, טכנית אני יודעת אבל מאיפה שואבים את האנרגיה להתחיל הכל מחדש? איך מתגברים על הפחד? איך נכנסים לטלטלה הרגשית הזו שוב? למי יש זמן וכוח לכל הרופאים והבדיקות והעקבים והטיזוזים? אני זוכרת את עצמי אחרי שאיבה והחזרה יושבת במיטה ולאנושמת חזק מידי כדי לא להפריע לעובר להיקלט והפעם? הבעם שי לי בנדיט בן שנתיים לרוץ אחריו, איך עושים את זה?

 

[נטלייי]

גם אני חזרתי עכשיו לטיפולים

הפיצית שלי בת שנה והחלטנו לא לחכות יותר מידי.
אצלנו ההריון והלידה היו בסדר גמור, בשבוע 36 גילו שהפיצית ממש קטנה וקצת הלחיצו אותי, אבל בסופו של דבר נולדה בריאה תודה לאל.
&nbsp
התחלתי את הסבב בשיא המרץ והכוח, אבל הטיפול הזה המשיך מעבר למצופה (סבב מוקפאים ורירית שרק היום אחרי שבועיים וחצי החליטה לעבור את ה 6 מ"מ).
אתמול חגגנו לפיצית יומולדת עם המשפחה, ואירחנו בבית, אז קמתי בבוקר נורא עייפה, והגעתי להחלטה שהפעם אני לוקחת את זה באיזי. כבר אין את הריקנות כמו לפני ההריון הקודם, אז לא צריך לרוץ לאף מקום.
ואם הסבב הזה לא יצליח, אז אני לוקחת חודש מנוחה וממשיכה לניסיון נוסף רק בחודש הבא.
אולי שווה לך מראש להגיע לזה מוכנה שזה אולי יקח קצת זמן, ואם המעקבים קשים לך אז אפשר ורצוי לא לרוץ מטיפול לטיפול.
בהצלחה

 

[טריקסול]

תודה בנות

היום בבוקר התחלתי לעשות את בדיקות הדם המקדימות ל ivf
מחזיקה אצבעות לתוצאות טובות

 

[נתנאלה2]

יש לך דרך אחרת ?

אם לא , בטוחני שתמצאי את הדרך והאנרגיות להכנס לתהליך
תמצאי את הזמן להגיע לרופאים ,
לבצע מעקבים,
למזלנו אנחנו הנשים מאוד סתגלניות
אחד הדברים הטובים שיש ילדים בטיפולים, הוא חוסר הזמן לחשוב ולהתעסק כל היום
בתהליך ( כשאת איתם, בעבודה זה משהו אחר .....)
בהצלחה !!!

 

[anguly]

ברוכה הבאה

לשהות קצרה בלבד מהסיבות הנכונות...
&nbsp
הכוחות באים מהרצון, כשמאד רוצים, מוצאים כח אפילו שקשה פיזית ונפשית. אני בטוחה שגם את תמצאי כוחות.
שיהיה בהצלחה

 

[feifei]

מזדהה...

הי טריקסול,
אמא לילדה בת שנתיים, לאחרונה חזרתי לטיפולים, ומזדהה מאד עם החששות והתהיות שלך.
בעברי אבדן הריון טראומתי מאד, ההריון שהסתיים בלידת ילדה מדהימה היה אמנם תקין, אך מלווה בחרדות רבות.
לפני חצי שנה בערך הרגשתי שלא מצליחה להתגבר לבד על הפחדים שלי ולחזור לטיפולים, הרגשתי שהשארתי המון קצוות פתוחים והרבה כאב שהופנה פנימה, ושאין לי יכולת להתמודד עם כל זה לבד. אפילו לקבוע תור לרופא לא הצלחתי...
פניתי לטיפול פסיכולוגי, והיום מרגישה הרבה יותר חזקה ומאוזנת.
מעבר לכך שהטיפול עזר לי לעבד את החוויות הקשות מסבב הטיפולים הקודם ומהאבדון, יש לי עכשיו מקום לפרוק בו את החששות, הכעסים, המתחים.
לא תמיד אפשר לשאוב את האנרגיה לבד. לפעמים צריך עזרה, וזה ממש בסדר!
ממש כמו שאנו נעזרות ברופאים כדי להרות, זה לגיטימי ואף מומלץ להעזר באנשי מקצוע אחרים - פסיכולוגים, עוב' סוציאליים וכו', לתמיכה רגשית.

בהצלחה

 

[דפי קורן]

זה אכן יותר קשה עם ילד בבית

אני זוכרת שבטיפול לילד ראשון, הייתי כל כולי בטיפול, היה לי את כל הזמן שבעולם "כמעט". לא היתה לי בעיה לשבת שעות בחדר המתנה של הרופא עד 22:00-23:00 בלילה וזמן להתרוצץ לבדיקות, קניית תרופות וכו'. כשהיה כבר ילד בבית זה היה יותר מורכב... לא היה מה לדבר על להעדר בשעות הערב לכל כך הרבה שעות או להסתובב אחה"צ שלם בין בתי המרקחת לחפש את התרופה הספציפית. אז מוצאים את הדרך. את הילדה השניה עשיתי ב"ציבורי" שאלה היו שעות יותר נורמליות וגם באתי כבר יותר מוכנה, אם ידע לגבי מה הטיפול המוצלח והמתאים שהצליח להביא לי את הילד הראשון. ולגבי הטראומה מההריון והלידה- יכול להיות שיש שם משהו לא פתור? אולי שווה לבדוק את זה וזה מה שבאמת מעקב את החזרה לטיפולים?