חדשה כאן

[אישהיפה5]

חדשה כאן

אתם יודעים אני מקנאה בזוגות שנשואים שנים ועדיין קיימת בהם אהבה.
קיים הניצוץ הזה שידעו לשמור ולנצור עליו.
לא זוכרת מתי היה הניצוץ הזה. היום שחושבת על זה למה התחתנתי איתו?
אני עצובה כל כך בנישואין האלו. לא נושמת יותר. צמאה לאהבה אבל אני מאופסת על עצמי שאהבה רק בסרטים או שאני טועה.
גם שונאת אותו שרציתי להתגרש עשה לי חיים קשים שלא היו לי כוחות להכנס למלחמה ושנה אחרי גיליתי שאני אמא לילדים עם צרכים מיוחדים. אז מי צריך את המוסד הנישואין הזה.
למה לגרום לי להשאר בכוח
אני אשה מלאת שמחת חיים אבל החיים גרמו לי לשכוח מהו שמחה ואושר
שבת שלום ותודה על ההקשבה

 

[אייבורי]

נו ככה זה

&nbsp
את אומללה בחייך והוא אשם.
&nbsp
אני מציע רעיון מהפכני, תהיי אחראית לשמחת החיים שלך מבלי להאשים אותו.
וכן ילדים עם צרכים מיוחדים, זה מאמץ קשה מאד לשני ההורים
גם בלי שההורה השני מאשים אותו כל הזמן.

 

[מיתר פורט על אהבה]

לאור מה שתיארת לא ניראה לי שגירושין יכולים להיות רלוונטים

את מציינת שאת אמא לילדים עם צרכים מיוחדים.
אני חושב, שילדים עם צרכים מיוחדים, דורשים יותר תשומת לב ותהליך פרידה פה יהיה חסר אחריות כלפיהם.

שאלה: האם את חושבת שתהיי מסוגלת לגדל אותם לבד בלי עזרת בעלך?
האם בעלך יהיה מסוגל לטפל בהם בימים שהם יהיו אצלו? האם את סומכת עליו?
האם יש לכם יכולת כלכלית לחיות בניפרד?
האם יש לך ולבעלך רגעים שכן כיף לכם ביחד? טיולים משפחתיים, יציאות עם חברים, סרט פעם בשבוע? שיחה נחמדה בערב? סדרה שכיף לכם לראות יחד בטלויזיה?
אם אין לכם את כל אלה כזוג, האם את חושבת שבעלך יענה לטיפול משותף אצל יועץ נישואין? האם יש לו רצון לתקן?
אם התשובות לכל אלה היא לא, אז תצטרכי להפנים שבעלך הוא בן זוג ברמה הפרקטית בלבד. אתם זוג הורים שאמורים לטפל בילדיכם ולספק להם קורת גג ברמה הרגשית והפיזית.
עבור עצמך, אני מציע ללכת ליעוץ פרטני וללמוד איך להתמודד בנישואין האלה.
להפסיק לקטר להתחיל להשקיע בעצמך, בתחביבים, ביציאות עם חברים מידי פעם, ספורט.
בסופו של דבר, אולי בסרטים ובפייסבוק הכל ניראה ורוד, כולם ניראים מאושרים, אבל האמת היא שרוב הזוגות שנשואים מעל 10 שנים נמצאים בערך באותו המצב.
אני לא אומר שכולם מרגישים כמוך, אבל הרוב מרגישים שחיקה, שיעמום ומתרכזים בניהול הבית, משק משותף, גידול הילדים. יש כאלה שפיתחו קשר חברי יפה וזה מפצה על ההרגל, יש כאלה שלא. התשוקה נעלמת אחרי שנים וזוגות מקיימים יחסי מין כמו ריטואל שבועי / חודשי. ככה זה.
מי שהניצוץ קיים עדיין , זה בגלל שבן אות בת הזוג אינה מושגת. ככה זה. תשוקה היא נגזרת של חוסר ביטחון בקשר, אי וודאות, אי יציבות.
אי אפשר להמשיך להמשך לאדם שאתה חי איתו שנים ורואה אותו כל יום.
אז מה אנשים עושים?
יש כאלה שמחליטים לבגוד ולקבל אהבה בחוץ, יש כאלה שפותחים את הנישואין בהסכמה.
הכי חשוב הוא שתקחי אחריות על האושר שלך. אל תתלי אותו בבן זוגך או באנשים אחרים.

 

[איןאריותכאלה]

וואו, כמה שאני לא מסכימה איתך! - ממש לא מסכימה עם אף מילה

"האמת היא שרוב הזוגות שנשואים מעל 10 שנים נמצאים בערך באותו המצב"

מה פתאום - זה כמו להגיד, האמת היא שרוב האנשים בגיל 24 הם בערך באותו המצב הגופני. ממש ממש לא. יש שמנים ורזים, בריאים וחולים, גבוהים ונמוכים, אינטיליגנטים ומטומטמים. לא ולא.
כמו שהפז"מ הפיזי לא אומר כלום על היכולות הפיזיות / רגשיות / אינטלקטואליות של בני האדם - אותו הדבר הפז"מ הזוגי לא אומר שום דבר לגבי הזוגיות שלהם.
כן - לרוב יש תשוקה גדולה יותר בהתחלה - אבל מכאן ועד קביעות נחרצות כמו:

"התשוקה נעלמת אחרי שנים וזוגות מקיימים יחסי מין כמו ריטואל שבועי / חודשי. ככה זה"
רחוקה מאד מאד (מאד!) הדרך.

גם עם הקביעה הזו אני לא מסכימה - " הרוב מרגישים שחיקה, שיעמום ומתרכזים בניהול הבית, משק משותף, גידול הילדים"
בעצם מה שאתה כותב לה - זה שאין בנמצא אהבה.
אפשר לחיות תחת אותה קורת גג. לנהל משק בית. להיות הורים ביחד. אבל אהבה?..... לא ולא.

מה שכן - אתה מקיים דיון בסוגיית התשוקה - ומגיע למסקנה שאם בכלל היא קיימת זה רק בגלל
"שבן אות בת הזוג אינה מושגת. ככה זה. תשוקה היא נגזרת של חוסר ביטחון בקשר, אי וודאות, אי יציבות.אי אפשר להמשיך להמשך לאדם שאתה חי איתו שנים ורואה אותו כל יום"

זה פשוט לא נכון. אנשים ממשיכים להימשך אחד לשני, גם כשהם חיים תחת אותה קורת גג, גם כשהם מנהלים משק בית ומגדלים ילדים, ומה הקשר בין תשוקה לחוסר בטחון? ההפך גוטא, ההפך. מתוך קרבה ואינטימיות והיכרות בתוספת הכרס והורידים ברגליים - דווקא מהמקומות האלה אנשים משמרים ומחדשים את התשוקה אחרי עשרות שנים ביחד, לא מחשש פרידה ופחד נטישה.

והפתרונות... בלי אהבה כבר אמרנו, אז אם אין אהבה - מה שנשאר לעשות הוא
א. לבגוד
ב. לפתוח את הקשר בהסכמה


בעיני זה פוסט מאד מאד עצוב אם אתה באמת מאמין במה שכתבת. כאילו לא קיימת אהבה אמת בעולם וכל מה שקיים הוא שקרים בפייסבוק ובגידות/יחסים פתוחים/השלמה עם סקס מכני פעם בחודש עם שותף לדירה.

לשם האיזון - אני כן מסכימה עם המשפט האחרון. אי אפשר לתלות את האושר באנשים אחרים.

 

[מיתר פורט על אהבה]

זכותך לא להסכים

מלא ספרים נכתבו על הנושא, אני לא כותב דברים נחרצים על סמך מחשבה ודיעה. אני אדם שמכיר המון אנשים ומדבר איתם בפתיחות כולל נשים ואני ראיתי קו מוביל להרבה זוגות נשואין מעל 10-15 שנה עם ילדים.
חברות יש והיא נשארת ויכולה להוות בסיס לנישואין מאושרים ומספקים.
אני בעצמי נשוי 18 שנה עם שלושה ילדים ובנינו קשר משפחתי יפה, יוצאים לטיולים, הולכים לסרטים לבד כל שבוע. אין תלונות.
אבל
להגיד שהתשוקה נשארת אחרי 18 שנה כמו השנים הראשונות זו תמימות, או חוסר ניסיון. אין לי מילה אחרת.
נכון שיש אנשים מאוד מיניים בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד שעושים הכל על מנת לשמר את הלהבה, אבל הם רחוקים מלהיות הרוב.
שוב, אני מבסס את דברי, עצובים ככל שישמעו, על בסיס שיחות רבות עם חברים וחברות ואני חושב שהרוב נמצאים בערך באותו מצב פחות או יותר.
יש איזה ספר שנקרא "אמנות התשוקה" או משהו דומה, אני אבדוק בבית. מדבר בדיוק על הנושא הזה. כתבה אותו פסיכולוגית על סמך פגישות שלה עם זוגות. מתארת את הסיבות למות התשוקה והאהבה במערכות יחסים. הסיבות להסתכלות כמובן מאליו . אחת הסיבות שציינה היא בדיוק בגלל שאנשים גרים יחד וכבר אין מסתורין.
ספר מאוד מרתק. מתוארות שם פגישות טיפוליות עם זוגות שהתחילו את הקשר בתשוקה אדירה, אהבה מהסרטים ואחרי כמה שנים הכל מת.
לא אני המצאתי את זה.

 

[איןאריותכאלה]

שוב אף מילה על אהבה

אתה כותב על חברות - שיכולה להיות בסיס טוב (אך לא מספק) לקשר זוגי
ועל תשוקה -
כאילו שאלו שני רכיבים נפרדים לחלוטין.
לי אישית קשה עם ההפרדה הזו, ולא ברור לי למה אתה כן קורא אהבה.

 

[מיתר פורט על אהבה]

יש אהבה, היא משנה צורה עם השנים

מה את חיה בעולם של סוכריות טופי ולבבות ?
אנשים חיים יחד שנים, בתחילת הקשר מאוהבים , בלי להכיר אחד את השני. יש התרגשות, ציפייה, במשך השנים האהבה הופכת להיות בוגרת, מבוססת , בטוחה וגם מובנת מאליה. זו לא אותה אהבה מהרומן הרומנטי.
ואני אומר את זה בתור אדם רומנטי. אני דואג להדליק נר כשהולכים למיטה, לא אשתי.

 

[נוסעת27]

יש הבדל

בין להגיד שהתשוקה וההתלהבות לא יהיו כמו בהתחלה, לבין להגיד שכל בני הזוג שעברו פז"ם של 10 שנים נשארים על בסיס חברות ותו לא. זה פשוט לא נכון וחבל שאתה מכליל "על סמך זוגות שדיברת איתם".
אני יכולה לתת יותר מכמה דוגמאות מנגד,אחי ואשתו למשל שכבר 10 שנים יחד, וגם על זוגות שגם 20 שנה אחרי עדיין מאוהבים. אולי לא באותה התשוקה של החודשים הראשונים כשהכל חדש ומלהיב. אבל אהבה בטוחה, עמוקה, יציבה. וכן גם עם תשוקה. אולי לא כל רגע ורגע אבל יש תקופות של הרבה ותקופות של מעט, כמו זוג שגם שנתיים יחד.
&nbsp
אני מניחה שכמו כל אדם ממוצע, אתם לא מכיר אלפי אנשים באופן אישי, אולי גם לא מאות. כנראה יצא לך להכיר כמה זוגות/נשים שסיפרו לך משהו. במקומך לא הייתי מבססת את הטיעון החברתי ואנושי הכולל שלי על סמך שיחה עם מספר זעום של אנשים. לא קובעת זאת כעובדות נחרצות על כולנו, בכל אופן.

 

[יונה הנביא3]

אני איתך.

מי שיחטט כאן קצת (לא שזה הכרחי) יגלה שיש לי את אותה בעייה.
האינטימיות מתה ואהבה היא מושג מאוד ערטילאי, אז נניח לה.

 

[סיגלית 2014]

 

[Cade Foster]

ככה זה

אישה מתחתנת עם גבר מתוך ציפיה שהוא ישתנה, אבל הוא לא.
גבר מתחתן עם אישה מתוך ציפיה שהיא לא תשתנה לעולם, אבל היא כן.

הפיתרון: לא להתחתן אם יש כזה חוסר ודאות ובטח לא להכניס לשם ילדים.
ואם בכל זאת הצומי והרגעת הלחץ החברתי/הלחץ מההורים חשובים, אז להפסיק לבכות לכל העולם ולקחת אחריות על השטויות שאת עושה.

 

[adam33]

לפני

לפני כמה שבועות שמעתי סיפור על איך מישהו שהיה גדול בתחומות ויתר על האני שלו למען האחרים.
וזו השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך.
אין ספק שאת מרגישה מחנק ורוצה חופש.
אבל מה יהיה עם הילדים? אם מבחינתך זה רק טכני והכל יסתדר אזיי דרך צלחה.
אבל אם את הולכת מהפח אל הפחת אז תחשבי פעמיים ותמצאי פתרון שיהיה סביל מבחינתך על אף שלא יהיה האולטמטיבי.