חדשה כאן
ערב טוב לכולם/ן.
אני אמא לאוצר מקסים בן שש וחצי שהשבוע סופסוף קיבל חותמת רשמית של בעל הפרעת קשב וריכוז, אחרי שש וחצי שנים של תסכולים מצדו ומצדנו לגביו (ולגבינו כהורים...).
אני פשוט חייבת לשתף קצת בתחושות שלי...
מצד אחד קצת קשה, בעיקר לבעלי, שפתאום יש לו ילד עם טייטל של "בעל הפרעת קשב וריכוז", וריטלין וכל זה, אבל מצד שני, וזו בעיקר אני, יש איזושהי נשימה לרווחה. סופסוף אני יודעת שהוא לא סתם מופרע/בלתי נסבל/לא לומד מטעויות וחוזר עליהן 3000 פעמים/לא מצליח עם חברים/חסר גבולות ומשמעת וכו', אלא זה פשוט לא הוא, אלא הבאג הביולוגי שלו. זו לא אני והאמהות הלקויה שלי, אלא הנוירונים שעושים מה בא להם במוח שלו. והעיקר, סוף כל סוף, יש לי "קבוצת תמיכה" של הורים כמונו, שעוברים פחות או יותר את מה שאני ואביו עוברים איתו בבית ובריקושטים מהכיתה (הוא בכתה א'. לא באמת מתפקד כתלמיד...)
קראתי כאן קצת בפורום, והיו כמה הודעות שכל כך הזדהיתי אתן! מרגיש כאילו אני כתבתי אותן! תודה
עד כאן, וסליחה עם העקתי על מישהו
ערב טוב לכולם/ן.
אני אמא לאוצר מקסים בן שש וחצי שהשבוע סופסוף קיבל חותמת רשמית של בעל הפרעת קשב וריכוז, אחרי שש וחצי שנים של תסכולים מצדו ומצדנו לגביו (ולגבינו כהורים...).
אני פשוט חייבת לשתף קצת בתחושות שלי...
קראתי כאן קצת בפורום, והיו כמה הודעות שכל כך הזדהיתי אתן! מרגיש כאילו אני כתבתי אותן! תודה
עד כאן, וסליחה עם העקתי על מישהו