לא ממש
עצם העובדה שאני יודע שהתאים בגוף וכל מה שהם צריכם כדי להתקיים מתפתחים בנפרד אני יכול להגיד שזה הגיוני. סטיסטית אם ההינו צריכים במכה אחת למצוא את הקוד הנכון לעולם לא ההינו מגיעים למצב שלנו היום(שאנחנו יכולים לפרוץ את המנעול של האופניים). אני מנסה לחשוב על תושבה פשוטה בלי להרבב יותר מדי ביולוגיה והסתברות ביחס לזמן, אבל זה עדיין קצת מסובך אז תנסו להאחז במשהוא: מכירים את המשחק הזה שצריכים להכניס את הצורות לחור המתאים שלהם(נו המשחק הזה של הילדים הקטנים עם הריבוע והמשולש והעיגול). אז נגיד החורים הם קבועים, והם מייצגים את התנאים בהם אנו חיים(לדוגמא מזג אוויר, טמ'...) נגיד והצורות זזות כל הזמן ימינה ושמאלה, ככה שיש רק צורה אחת שמתאימה לחור אחד. לאחר כמה ניסיונות הגענו למצב שהוא הצורה הראשונה מתאימה לחור שלה והיא מפסיקה לזוז, בנתיים שתי הצורות האחרות ממשיכות לזוז אבל הם לא מפריעות לצורה שהיתה במקום, ואז הצורה השנייה מוצאת את החור שלה ומפסיקה לזוז גם כן. והצורה השלישית ממשיכה לזוז, ולפוס גם היא תמצאה את החור שמתאים לה. כמובן שהטבע הוא הרבה יותר מורכב ויכולים לקראת הרבה מצבים שלא ממש מתוארים במשחק הקוביות, אבל ומה שניסיתי להגיד, מספיק שאנחנו מתבססים על משהוא קטן מאוד שעובד(אף אחד לא יודע איך התחילו החיים...זה כבר לא התאורייה של דארווין), ואני מוסיף למשהוא הקטן הזה שעובד כל פעם עוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת. וכל קצת כזה, אחרי מיליון שנה, נקבל נמלה, או בן אדם. אני מקווה שזה קצת יותר מובן, למרות שהנושא הוא מאוד מסובך וכדי להבין אותו כמו שצריך צריך לקרוא מאמר מעמיק וארוך שדן בכל הפונקציות הקיומות(או אלה שחשבו עליהם).