חדשה כאן

[valeta]

חדשה כאן

שלום לכולכן. אני מצפה להולדת בני הראשון בעוד זמן לא רב. אני מודה שאין לי האומץ (אם זה הניסוח המתאים) ללדת בבית, אם כי אני מזדהה לחלוטין עם מה שאתן אומרות ובהחלט מבינה את היתרונות העצומים בלידה כזו. אני פשוט מפחדת פחד מוות מהלידה. פחות מהכאבים, אלא יותר מהסתבכויות פוטנציאליות. אני קוראת סיפורי לידה "מבהילים" (ירידות דופק דרסטיות, ראש התינוק שנתקע וכו') ואני כל כך מפחדת שהלידה לא תעבור בשלום. עד כדי כך שהתחלתי לחשוב על ניתוח קיסרי אלקטיבי, למרות שאני מודעת לסכנות ולסיבוכים הקיימים באופציה זו. אני כותבת כאן כי חשבתי שאולי יש לכן דרך לאזן קצת את הפחדים שלי (אני מדברת על בטיחות בלידה). קשה לי עם זה שאני הולכת אל הלא נודע ושאין לי שליטה על מה שבאמת יקרה. זה הריון יקר נורא אחרי שנים של טיפולים. בבקשה אל תשלחו אותי לפורום חרדות מלידה כי קראתי שם וראיתי שזה ממש לא הכיוון שלי ולא אוכל להיעזר בו.

 

[מבשלת בבטן]

../images/Emo24.gif

אני מבינה את הפחד שלך, שומעים על כ"כ הרבה סיפורי הסתבכויות בלידה עד שנראה שכמעט בלתי אפשרי שלידה תעבור בלי הסתבכות, עד כדי כך שחושבים שמי שיולדת בלי התערבות או הסתבכות היא בעלת מזל רב! האמת היא, שלידה בד"כ לא מסתבכת, אין סיבה שהיא תסתבך- זהו תהליך פיזיולוגי- טבעי שהגוף שלנו יודע להתמודד איתו אם לא מפריעים לו! ו"לא מפריעים לו" הן מילות המפתח לדעתי. אם את מתכננת ללדת בבי"ח, תבואי עם מרבית הידע שאת יכולה בהקשר ללידה- את יכולה לקרוא את הספר הנהדר "לידה פעילה" שיכול לעזור לך מאוד לקראת ההתכוננות ללידה ונותן גם מידע על ההתערבויות השונות שנוטים לעשות בבי"ח. ע"י הידע שתרכשי תוכלי לעמוד על שלך ולדאוג שלא יתערבו לך סתם בתהליך הטבעי (עד כמה שניתן כמובן- חשוב שגם בן הזוג יהיה מודע כי לא תמיד תהי בפוקוס). כמו כן, נראה לי שמאוד יכול לעזור לך לקרוא קצת סיפורי לידה אופטימיים -כנסי למאמרי הפורום, יש שם סיפורי לידה מרגשים ומקסימים שאולי יזכירו לך שלידה זה תהליך טבעי שממש לא נוטה להסתבך (גם כשיולדים בלי עזרה בכלל, כלומר ללא מיילדת). מקרי ההסתבכויות האמיתיים הם די נדירים, הבעיה היא שבבי"ח יש מדיניות כסת"ח ולא לוקחים "סיכונים מיותרים". אם את מתחברת לרעיון של לידה טבעית ופחות פוחדת מההתמודדות עם הכאבים הייתי ממליצה לך ללדת בבי"ח לניאדו (לא יודעת אם רלוונטי למקום מגוריך) ואם יש לך יכולת, לשכור מיילדת פרטית (2,600 ש"ח), זה יפחית בצורה משמעותית את סיכויי ההתערבות (אם כי עדיין, זה לא אידיאלי לדעתי- יש פרוטוקולים של בי"ח שאי אפשר להתעלם מהם...). תשתדלי להפסיק לקרוא סיפורי לידה לא מעודדים, זכרי שכל מקרה הוא לגופו וגם בבי"ח את יכולה לעמוד על שלך ולדאוג לתוצאות לידה טובות יותר (שוב חוזרת על ההמלצה על לניאדו). מאחלת לך שילך לך טוב ובקלות

 

[valeta]

תודה גדולה על התגובה המעודדת

ואת צודקת שנוצר אצלי הרושם שהסתבכות בלידה הוא עניין שבשגרה. חשבתי על האפשרות של מיילדת פרטית. כפי שאני מבינה היתרון הגדול הוא בהיותה צמודה אליי וקשובה אך ורק למה שקורה לי ולתינוקי. האמנם? בכל זאת אני מבקשת להקשות ולשאול-מדוע בתי החולים "מפריעים ללידה" ולמהלכה הטבעי? הרי האינטרס שלהם הוא שהלידות תעבורנה בשלום לא? מדוע אתן מגדירות את ההתערבויות שלהם כמשבשות ואף מסכנות? השאלות שלי לא נועדו חלילה לקנטר אתכן אלא להיפך-אני מרגישה שיש לי עוד המון מה ללמוד בנושא ושאתן מאוד מנוסות דווקא כי בחרתן בצורת לידה שמאוד מחזירה לכן את השליטה והאחריות על הגוף.

 

[מושבניקית דמיקולו]

התשובה היא עקומת פרידמן

זוהי עקוה שגיבשו לפני אי אילו שנים ומגדירה את קצב ההתקדמות הרצוי ללידה, למשל - כך וכך זמן לשלב לטנטי בלידה ראשונה, כך וכך בלידה חוזרת, איקס זמן ללידה ראשונה להיות בפתיחה גמורה מבלי שהתינוק ייצא (3 שעות), זמן קצר יותר באותו מצב לוולדנית (שעתיים בד"כ), וכו' וכו'. מבחינתם, הסטטיסטיקה לפיה נקבעה עקומת פרידמן היא הוכחה שחריגה מהעקומה היא בעיה, פתולוגיה, וצריך לדאוג שהלידות לא תחרוגנה אחרת הן מסוכנות. זה, ככה מאד בפשטות, הסיפור. כמובן שהבעיה מתחילה כי אנחנו לא פרטים על גרף סטטיסטי אלא נשים, שונות זו מזו, כל לידה היא לגופה ואם הלידה שלך לא מתיישבת היטב על עקומת פרידמן אז אם את בבי"ח את בבעיה. איך מקטינים את הבעיה - מרפדים את הלידה בהגנות כגון מיילדת פרטית (ילדתי כך את בכורי והיתה לידה טובה בנסיבות שנוצרו, שבבית לא היו נוצרות אבל נעזוב את זה...), דולה, גם וגם, קורס טוב להכנה ללידה (פרטי, לא בבי"ח !) וכו'. אם את צריכה עזרה לגבש ולמצוא לך את דרכך הייחודית לעבור את המסע הזה ללידה הנכספת, אני אשמח לעמוד לרשותך - אני דולה, ילדתי את בכורי בבי"ח עם מיילדת פרטית ואת צעירי בבית בלידה דווקא עם סיבוך, את מוזמנת לקרוא את הסיפור כאן במאמרי הפורום ולראות שמיילדת מיומנת מצילה חיים גם אם קורה חו"ח סיבוך. אני כעת בהקמה של אתר מידע ליולדות ואשמח להעמיד לרשותך את המידע שבידי שהוא מידע פנימי מבתי החולים וגם ידע מקצועי שלי כמובן, על מנת לתפור את הלידה שאת מייחלת לה (בלי תפרים...

) אני במסר ובמייל [email protected] בכל מקרה שיהיה בהצלחה רבה !!!

 

[מושבניקית דמיקולו]

עקוה = עקומה, כמובן... ../images/Emo13.gif

 

[כרמית מ.]

זו לא הבעיה היחידה

יש הרבה בעיות שבגללן בית חולים הוא מסוכן כיום: * רפואה מגננתית, שאומרת שעדיף להתערב סתם, מאשר לא להתערב ויסתבר שהיה נחוץ, והתערבות לא נחוצה, היא מזיקה (כמו תרופה שיכולה להציל אדם חולה, אבל כשהיא ניתנת לאדם בריא, היא מזיקה). * מעט מאד יכולת עזרה אמיתית להתמודדות עם הצירים, ועקב כך שימוש גבוה מאד במשככי כאבים כימיים (גם אצל יולדות שבאו בכוונה ללדת טבעי) * עצם הסביבה הזרה והמנוכרת שגורמת להשפעה הורמונלית לא מתאימה ללידה יש עוד, אבל צריכה ללכת.

 

[tonti]

ומוסיפה על מושבניקית וכרמית

בתי החולים עמוסים, הרבה פעמים רק רוצים שתלדי כבר כדי שלא יצטרכו לשלוח יולדת שמחכה לחדר לביתחולים אחר (ולהפסיד עליה 7000 ש"ח). וגם אם רופאים לא יתערבו-לא יצטרכו אותם

. רבות מהנשים מגיעות ללידה בלי טיפת ידע אמיתי על הלידה, למרות הקורסים שכמעט כל אחת עושה. וברוכה הבאה

 

[אורניקי]

אחת הסיבות להתייחסות שלנו לבתיה"ח

היא כי לידה היא תהליך טבעי, לא הליך רפואי. בתי החולים (ובמיוחד הרופאים) מתוכנתים אחרת. הם יודעים שהם שם כדי לעשות . שאם חולה סובל, הם שם כדי לעזור . שאם לא כן, מה הם בעצם עושים שם? העניין הוא שבלידה, בעצם לא צריך הרבה לעשות ולעזור. הגוף עושה בדרך כלל את שלו, אם לא מפריעים לו, דוחקים בו, יוצרים אוירה מעודדת חרדות ומעלה אדרנלין שסותר את תהליך הלידה. ומכיוון שכך, יש כאן שתי דרכים מצטלבות שלא מסתדרות זו עם זו. מעטים הרופאים, שיש להם את התבונה והענווה, לתת לתהליך להתקדם בקצב הנכון לו, ואולי זה גם מכורח הנסיבות והאילוצים הטכניים. מכיוון שלידה יכולה לארוך גם 10 שעות ויותר, ובתי החולים בעצם רוצים להשתמש באותו חדר לכמה שיותר לידות, הם לא יכולים להרשות לעצמם וליולדת את הלוקסוס הזה של שהות ממושכת בחדר הלידה. ולכן, משפוקעת סבלנותם הם מתחילים עם זירוזים וכולי. אני יכולה לספר לך שילדתי לידות רבות בבתי חולים, ואת הלידה ה11 שלי, בחרתי ללדת בצימר של אילנה שמש, לידה ביתית. המעניין הוא, שכשהייתי אצלה, בכלל לא עלתה בראשי המחשבה על אפידורל, שבלידות קודמות תמיד היה קטע שאמרתי, נו, אולי כבר אקח אפידורל וזהו? כשאין שום דבר שמלחיץ, והאוירה נינוחה ונעימה, כשאת יודעת שאת לא "מפריעה" לאף אחד ולא "תופסת מקום" של אף אחד, כשלא נותנים לך "ציונים" אם את "יולדת טובה" או לא, אז את יכולה להיות את עצמך, והתינוק יכול להתקדם לכיוון הנכון בנחת ובקצב הטבעי שלו. אני עובדת בין השאר עם הריוניות להפחתת חרדות מהלידה. אם זה מעניין אותך, צרי קשר במייל. [email protected] אורנה דן מטפלת אנרגטית ותומכת לידה.

 

[שָׂרָה]

היי אם יש להם בעיה והם צריכים

את החדר לכמה שיותר לידות, למה לא לצאת מהבית החולים ולטייל בחוץ עד שאת מרגישה שאת הולכת ללחוץ למוות ואז להכנס לבית החולים רק כדי ללדת? בצורה כזאת לא 'תפריעי' להם וגם מצידם הם לא יתערבו כאשר את בחוץ?

 

[michald]

כתבתי תשובה מאד ארוכה על

הפחד מהלא נודע מהחוסר שליטה, אבל החלטתי למחוק אותה. כמוך, אני חושבת שזה הקושי הגדול בכל התהליך של הריון ולידה, אבל השאלה האמיתית היא, מה לדעתך יעזור לך "לאזן את הפחדים": סטטיסטיקה חיובית? סיפורי לידה חיוביים? טכניקות שתעזורנה לך להתגבר על הפחד מחוסר השליטה? או טכניקות להתמודדות עם הלידה עצמה? נראה לך שמשהו מאלו יכול לעזור לך?

 

[סטיוויה]

הי

ענו לך כל כך הרבה דברים נכונים ורק נותר לי להוסיף בפאן היותר אישי לגבי הפחדים שלך ש...תנסי "להשליך" על עצמך מחשבות חיוביות ותסריטים חיוביים.אני יודעת שלפעמים קוראים סיפורי לידה וממש קל ישר לחשוב "אוי זה בטח גם יקרה לי" וכד' אבל אפשר באותה המידה לחשוב על דברים טובים שיקרו בלידה. למשל,שתגיעי לבית החולים רק מתי שתרגישי שזה נכון עבורך(ולא עבור אף אדם אחר,כולל בנזוג),שתשארי בבי'ח רק אם תרגישי שזה כבר נכון ולא רגע לפני(כי זה גורם להסתבכויות מיותרות),שתחליטי לקבל משככי כאבים רק בזמן שנכון לך,אם בכלל. שתהיי מחוברת כל הלידה למה שקורה אצלך בגוף ולקול הפנימי שלך שתמיד תמיד צודק.תחשבי בכיוון הזה וזה יקרה. מה שאת מזמינה לעצמך-זה מה שתקבלי. שיהיה לך רק טוב

 

[valeta]

כל מה שכתבתן לי מאוד מחזק

שוב תודה. אני חושבת שמה שמהלך עליי אימים (ממש כך) זו האפשרות שהעובר יהיה במצוקה ושיווצר מצב קריטי ומסוכן עבורו. זו הסיבה שאני חשה שאני זקוקה לפחות בשלב הזה ללידה בבית חולים. עם זאת (וזה האבסורד) אני נרתעת נורא מהמחשבה על הניכור של התהליך שמחכה לי. כל כך ברור לי הקשר בין סביבה רגועה ומוכרת לבין היכולת לתפקד טוב. אני לא רוצה להיות מוטלת שם כמו בובה שעושים בה מה שהיא רוצה. לא רוצה חדירה גסה לאינטימיות שלי. לא רוצה שיפחידו אותי ויגידו לי (לדוגמה) שצריך עכשיו זירוז בזמן שזה יהיה לנוחיותם ולא לטובתי. לא רוצה שבגלל משככי כאבים אני אגיע ללידה מכשירנית או אפתח אחר כך בעיות בהטלת שתן (אני מכירה כמה נשים כאלה). בגלל זה אני מתייעצת אתכן. האופציה של המיילדת הפרטית+דולה מאוד נראית לי ואני באמת אלמד את הנושא.האם מיילדת פרטית בבית חולים היא מישהי שמקשיבים לה? ושאלה קטנה טכנית נוספת-איפה אפשר לקרוא פה בפורום סיפורי לידה אופטימיים?

 

[valeta]

אה ושכחתי- מושבניקית שלחתי לך מייל

 

[מבשלת בבטן]

קישורים לסיפורי לידה

מצרפת לך כמה סיפורי לידה אופטימיים (יש עוד תחת הקטגוריה של סיפורי לידה במאמרי הפורום- הגישה היא דרך השורה הכחולה מעל שם הפורום): שני סיפורי לידה של אמא לביאה סיפור הלידה של טונטי סיפור הלידה של מאי לגבי שאלתך על מיילדת פרטית, אין לי נסיון בכך, אבל לפי מה שהבנתי אם המיילדת שייכת לבי"ח אז בוודאי שמתייחסים אליה (זה מה שקורה בבי"ח לניאדו). אם היא חיצונית, כלומר לא עובדת בבי"ח, אני לא יודעת מה מידת ההתייחסות... בטח חברות פורום אחרות ידעו לענות.

 

[Manty]

With regard to "something going

wrong" fear.. Most here will tell you that a good and experienced midwife would pick it up soon enough to transport you to the hospital. I believe the body would communicate the distress and would either send you into instant labor or r to the hospital. I read of a woman who gave birth with a very small opening - about 5 cm (???) where the baby was born THROUGH the placenta. She tore to no avail and needed ALOT of fixing, but the baby was fine. You see, her body knew what to do. I believe that had she been with a midwife, or even in a hospital, she might have lost her babe in the efforts to stop her from pushing her baby from her unripened cervix... Another story is of a woman who was at home, preparing for her blissful birth, when suddently she got this sharp pain that sent her rushing to the hospital. Apparently her uterous started rapturing and she had to have a c-sec. Her body gave her the alarm sign which she could not mistake.. In other words, YEs, sometimes problems do accur, even at home! But if you trust your body and keep intune, you will know exactually whether all is well or if there is a reason to transport. As others have mentioned: the hospital creates its own problems, which it is then very proud to resolve

I think one of the really great things (and this is just one

) of planing an unassisted birth is that should the day come and you decide to transport, it does not feel like a lot of money down the drain, and commitments broken. In other words, if you are hesitant, decide to decide on the day of birth. If all is going well, just stay at home, but if you are not absolutely positive about it - transport. My friend here in Japan planned for a midwife clinic birth. A few weeks before she had her baby, she started having second thoughts and started looking into unassited birth. On the day she went into labor, she decided to stay home, but after a few hours, she threw in the towel and went to the clinic after all. She was very pleased with the out come (a lovely gentel birth). Having all these options open to her let her make the best decision for herself at the moment of truth..​

 

[Manty]

Oh

And then there are those who really want to birth unassisted, but for various reasons (back-up, birth certificate, prenatals etc) decide to hire a midwife but call her 'too late' And this has become now completely off topic...​

 

[mise]

כתבו לך כאן דברים נכונים, מחזקים

ונפלאים. כל מה שיש לי להוסיף מנסיוני: אילו הייתי יולדת את הלידה הראשונה שלי בבי"ח, הייתי מגיעה לזירוז וקיסרי - עם מיילדת פרטית או בלעדיה (סביר שעם מיילדת זה היה לוקח קצת יותר זמן). בלידה גם המיילדת שלי רצתה לפנות אותי כבר לבי"ח ואני סרבתי ותודה לאל, ילדתי בשלום. הלידה שלי נמשכה 27 שעות. לידה מס' 7 של חברה שלי (כל הלידות שלה היו בבית) קצת הסתבכה. לקחה 3 ימים, ירדו מים מקוניאלים, המיילדת רצתה לפנות אותה באופן בהול לבי"ח. היא סירבה בתוקף. היא אמרה "אני מרגישה את העובר, אני יודעת שהכל בסדר, אם הייתי מרגישה שמשהו לא תקין, הייתי מתפנה". היא ילדה בשלום ילדה מקסימה ובריאה. את יכולה לתאר לך שבבי"ח היא לא היתה נגמרת כך.

 

[valeta]

שוב תודה רבה על הדברים שכתבתן

נתתן לי הרבה חומר למחשבה ואני מקווה להתחיל להתמודד עם נושא הלידה בצורה קצת אחרת מאשר קודם.

 

[debby12]

בתור אחת שחוותה בית חולים

לצערי את מתארת "בול" את האווירה שם.... כתבת: "לא רוצה להיות מוטלת שם כמו בובה שעושים בה מה שהיא רוצה. לא רוצה חדירה גסה לאינטימיות שלי. לא רוצה שיפחידו אותי ויגידו לי (לדוגמה) שצריך עכשיו זירוז בזמן שזה יהיה לנוחיותם ולא לטובתי. לא רוצה שבגלל משככי כאבים אני אגיע ללידה מכשירנית או אפתח אחר כך בעיות בהטלת שתן". זה בדיוק מה שקורה בבתי חולים - בגלל הפרוטוקול שמחייב מוניטור כמעט כל הזמן - את רוב הזמן מוטלת על הגב קשורה למיטה (מישהי פעם תיארה את זה כתנוחה של "חיפושת זבל הפוכה". ובשלב הסופי משכיבים אותך על הגב בשפגט, מחשיכים טיפה את החדר ומכוונים לך זרקור לבימה המרכזית. סליחה על הגראפיות - אבל בואי נגיד שזה דבר שלא ידגישו בפניך באף אחד מהסיורים המכינים שבתי החולים עושים במטרה לשכנע אותך ללדת רק אצלם. במבט לאחור - לו ידעתי שאני חייבת בית חולים והמצב הכלכלי מאפשר- הייתי הולכת על לידה פרטית באחת ההדסות בירושלים, בדיוק כדי שתהיה אחדות אינטרסים בינך לבין הרופא ולא סתם רצון לפנות כבר את חדר לידה [לי למשל אמרו ב"ליס" באיזשהו שלב: "אין דבר כזה יותר מ-24 שעות בחדר לידה אז את תהיי חייבת לחתום על הסכמה לקיסרי בסוף" - אז אולי שברתי שיא אולימפי). זה לדעתי הכי טוב - כי לרופאים מקשיבים (אין מה לעשות - מתייחסים בבית חולים למיילדות כמו דרג ב'). לדעתי את צודקת מאוד. עדיפות שניה בלידת בי"ח, אם רופא פרטי לא אופציה, היא בהחלט מיילדת פרטית. לפחות שתהיה מישהי איתך בצד שלך קצת - ולדעתי בהחלט עשויה לגרום לכך שהחוויה תהיה יותר טובה עבורך. את צריכה לעשות סקר. נדמה לי שבעבר בתה"ש לא היתה אפשרות לבחור מי תהיה המיילדת הפרטית -- ואז אם נתקעת עם מישהי שאין לך כימיה איתה אז די חבל (גם לשלם, וגם לקבל מישהי שמעצבנת/מלחיצה אותך עוד יותר והיא עוד יושבת איתך בחדר כל הזמן) אם כבר - הייתי מנסה מקום בו אפשר לבחור אותה מראש ולהכיר אותה. סליחה שיצא לי מדכא משהו. לגבי הלידה עצמה אני מסכימה עם כולן פה שכדאי לך לעשות הרבה עבודה נפשית / עבודת ראש כדי לשכך את החרדות. פשוט מכיון שמחשבות נוטות לפעמים להגשים את עצמן - הגוף והנפש הרי מחוברים מאוד. אני לא מזלזלת בכלל בכלל. אני לא חושבת שיש מישהי שלא סבלה מפחדים וחרדות לפני הלידה הראשונה שלה. פשוט ככל שתגיע יותר מוכנה ב"ראש" ככה הסיכוי להתגשמות התסריטים שמפחידים אותך יותר נמוכים.

 

[valeta]

דבי-שלחתי לך מסר