חדשה + סיפור משפחתי

[parpare bar]

חדשה + סיפור משפחתי

שלום לכולן! כל היום אני מבקשת לחלוק אתכן את הסיפור הבא, אבל טכנית נבצר ממני. חלקכן מכירות אותי, אבל אני טרם חשה בנוח לצאת 'רשמית' מהארון ולכן החלפתי ניק. ממש לא על משקל 'משנה מזל..' סתם מפחדנות ושאר מיני ירקות. סיפור משפחתי שהיה כך היה: יום שישי, ארוחה משפחתית אצל הורי אישי, כיף יומולדת, אוכל טוב, אורחים וזוג של המשפחה שנישא זה לא מכבר.חברים שלנו גם. לאחר חלוקת המתנות ביקשו השניים את תשומת לב האורחים, והודיעו בפה מחוייך סומק גאה ועיניים מפלבלות ש'הם מתרחבים..ן כפול שניים תאומים!' כולם חיבקו ונישקו ואיחלו מזל טוב, כמובן שגם אנחנו בשמחה ועיניים נוצצות. שאלתי איזה שבוע היא ונעניתי - 10. חיבקתי שוב איחלתי אושר בריאות בלה בלה בלה, וקיבלתי את המשפט: 'בקרוב אצלך'. בנות.מה אומר ומה אגיד. אתן זוכרות את המשפט הזה? אימת כל רווקות העולם? וכמה שהוא חילחל בי בעלבון - שזה לא יתואר. וו'אט דה פאק? ואיך היא מעיזה בכלל? התגובה הראשונית שלי (לאחר ההכרזה) הייתה לבכות (אבל התגובה שאחרי היתה לקום לבלוע אותן ולחייך)ומה הדילמה ועל מה התיסכול המחשבות וכל השאר שבוחש בי וגועש בי כל היום? שגם אני בהריון, שבוע 10.(היום כבר 11) וזה סוד מדינה. במקום לשמוח באמת, רציתי לבכות. כאילו אני בכזאת הדחקה של ההריון הזה שקיומו מוכחש עד לתגובה האווילית הזאת.האובדנים שלי גררו את רוח השבכ והמוסד גם יחד לביתי, וגזרו שתיקה מוחלטת (עד שיצא הרך הנולד אני ממש אראה אותו ואאחוז אותו בידי) עלי מעבירים אותי מדעתי. להוסיף את כל עניין ההורמונים? (אני לא מכירה את עצמי!!) פרט נוסף? צחקתי איתה ושאלתי אותה אם יש לה בחילות, שיתפתי אותה ברגשות שהיו לי עד לחודש השישי בו נפסק ההריון (?!?!) חייכתי כאילו כלום, והשיא - הצעתי לתת לה את בגדי ההריון שקיבלתי מגיסתי (!!!) מה, היא תופחת פי שניים בקצב מהיר היא ודאי תזדקק להם לפני לא? רק האיש שלי 'הזכיר' לי, כששאל אותי (די בכעס) 'למה קיבינימט הצעת לה את הבגדים? הרי גם את בהריון' ואז נזכרתי.. אני ה- פוסטמה שיש, מלאת רחמים עצמיים, גובלת בפאתטיות שמביכה אותי עד כאב. אני לא מכירה את עצמי. ואני הולכת לאיבוד. ומאז שלשום, אני כל הזמן מרגישה לא שווה, לא אישה, לא מוצלחת מן תופעת שוליים של כלום. לכולם הולך ורק אני מדשדשת. על הרחמים העצמיים דיברתי? שבוע הבא שקיפות, התחלנו את 'בדיקות הפחד'. אני אשמח אם מי מכן, תוכל לעזור לי להחזיר את השפיות לכנה. אני כ"כ בחורה טובה בדר"כ.באמת. מלאת אנרגיה אהבה אמונה ושמחה. ממש נמאס לי מעצמי, ועוד בתקופה שאני צריכה כ"כ הרבה כוח. שיהיה טוב כבר?!

 

[ariane]

פרפר

כל כך מבינה אותך בסיפור הזה. אני גם כל כך לא סובלת את במשפטים האלה:"בקרוב אצלך" "הפעם זה יהיה בסדר" "אם אלוהים ירצה זה יבוא"(די מאמינים במשפחה של בעלי) וכו' וכו'. אז מה... גם בהריון הקודם אמרו לי את כל המשפטים האלה וזה לא בדיוק עזר רק שעכשיו אני מחוסנת אליהם. זה כבר לא כל כך פוגע.... רק קצת אבל למדתי להתמודד עם זה. זה גם נורמלי שאת מגיבה ככה גם אני שונת את כל העולם כשאני בהריון ובמיוחד את הנאיביות של אלה שבשבילם הריון שווה תינוק. אין לי ממש את המילים כדי לעזור לך אבל אני בטוחה שאת לא פוסטמה. אני אפילו שולחת לך חיבוק גדול... תחזיקי מעמד!!! אריאן

דר 25-27/9/2002

אלה 16/9/2003

 

[הוא היא]

parpare bar יקרה ../images/Emo39.gif

היי, היי, היי. יקירתי, מהו העינוי הסיני שאת עושה לעצמך???? את כ"כ אישה, כ"כ אנושית, מתנהגת באופן כ"כ טבעי. את כ"כ מנסה להגן על עצמך.... אני מבינה את ההדחקה שלך, הפחד להיקשר ולאבד ושוב להתרסק.... את בסה"כ מנסה לשמור על עצמך!!! ההדחקה הזו נובעת מכאב ולא מצביעה על שום דבר אחר. כ"כ עצוב לי לדעת שבנוסף לכאב הקיים אצלך, את מתענה והכל ....בשל הדרך שאת מנסה להתמודד עימו. אז אני רוצה להכריז בקול גדול שאת שפויה, שאת עדיין בחורה טובה, שמותר לך לחשוש ולהדחיק כדי לשמור על חוזק (כל עוד את לא פוגעת בעצמך ובעובר). את לא תופעת שוליים. את אשה שכואבת, אשה שיכולה לצמוח מתוך הכאב, להוסיף כוחות ואולי גם להעריך את יכולתך וזכותך להיות אמא יותר מכל אשה אחרת. הצמיחה הזו כוללת בתוכה גם כאב וגם נפילות וגם הדחקות במקרה הצורך. את כ"כ אשה ביכולת ההתמודדות שלך, בנסיון החוזר, באי הרמת הידיים!!!! ואת תהיי מלאת אהבה, אנרגיה ואמונה בבוא העת כפי שאת תמיד. אולם מפני שאת כ"כ טבעית ואנושית את חשה את הכאב ומנסה להתגונן מפניו. מאחלת לך שתקבלי את עצמך, את הכאב ואת מה שאת גם בימים פחות טובים. אני מאמינה שהקבלה הזו תרקום לך ימים יפים יותר ותקרב אותך אליהם. היא תפחית ממך את העינוי העצמי והסבל שנגרם לך בגינו. ובטח ובטח שאני מאחלת לך שההריון יעבור לך כמה שיותר בקלות, ועם כל בדיקה שתעבור טוב תתעודדי ותהני ממנו!!!

 

[parpare bar]

תודה רבה

הוא והיא תודה. יש הרבה מן השפיות בדברייך והם נגעו לליבי והשיבו מעט איזון ל'רעיעות' שבי.. אריאן, תודה רבה על ההבנה, וחיבוק חזרה. ממש עכשיו סגרתי שעתיים בהן בכיתי עד תום לאישי, שזה עתה שב מהעבודה, כמו חתול מרוט יללתי ויללתי.הוא הזכיר לי כמה דברים חשובים, ואני די מרוקנת עכשיו. אני אחכה למחר, ליום שפוי חזק ומאיר יותר. אושר גדול לכולנו. שוב תודה לכן.

 

[2קשת]

פרפרי בר יקרה

מקווה שקמת הבוקר ליום חדש.

את לא לבד, וגם השב"כ והמוסד יעלימו עין אם פה תהיי יחד, תוציאי ותשתפי אותנו בכל מה שעובר עלייך בימים הבכלל לא פשוטים האלה של תחילת הריון חדש. הקנאה שלך בנאיביות המתרוננת שלה היא כל כך מובנת, כל כך לגיטימית, כל כך כואב שאת גם בהריון אבל השמחה הפשוטה הזו שלה נגזלה ממך. וההרגשה שבגלל השמחה הזו היא כאילו 'יותר בהריון' ממך, ההרגשה שלנו שהריון הוא על תנאי כל עוד לא הוכח אחרת... אני יכולה רק לנסות לנחם אותך ולומר שזה נרגע עם הזמן, שהשבועות הראשונים הם הכי קשים ואני מקווה שמבדיקה תקינה אחת לשנייה תלכי ותרגעי. והכי חשוב: תהיי עם עצמך ובשבילך, תחבקי את עצמך ותנסי לא להציק לעצמך. זה לא הזמן לקרוא לעצמך בשמות, להטיח בעצמך את כל הכשלונות שאי פעם היו. זה זמן להתייחס לעצמך כמו לחברה טובה שקשה לה, להוציא את עצמך לדברים שעושים לך טוב, להתפנק אצל כל מי שעושה לך טוב, להגיד לעצמך כל בוקר כל הכבוד ענק על עצם ההתמודדות החוזרת והאמיצה שלך. ואם את יכולה, אז כן למצוא עוד מישהו אחד חוץ מהבעל שאפשר לגלות לו ולחלוק איתו, או אפילו מטפל כלשהו לטווח קצר. תשאירי מקום בבטן לתינוק שמתחיל לגדול בה... מחבקת אותך חיבוק גדול.

 

[Tנקר בל]

../images/Emo24.gif

כמה טוב שהצטרפת אלינו! טוב בשבילנו (כי נראה לי שנוכל להפיק הרבה מנוכחותך, לפי ההודעה שלך), וטוב בשבילך - שתראי כמה את נורמלית!!! את לא יכולה להשוות את עצמך לאשה הצעירה שנמצאת בשבוע מקביל אלייך. את יכולה להשוות את עצמך רק לנשים שעברו חוויה דומה לשלך. נשים שעברו אובדן, לא יכולות לשמוח בהריון באופן שנשים שלא חוו חוויה כזו עושות. אצלנו תמיד ההריון יהיה מלווה ביותר חששות. התגובות שאת מתארת באופן רגיש וחי נורמליות והגיוניות. אני לא גיליתי לאף אחד, אפילו לא להורים שלי או של בעלי עד לסקירה המאוחרת. הסתרתי את זה כל כך טוב, שאף אחד גם לא ניחש, למרות השבוע המתקדם והבטן התופחת. בכלל - לא הייתי מסוגלת להגיד לאף אחד את המילים "אני בהריון", השתמשתי במילים עוקפות, או שביקשתי מהילד שלי לבשר את הבשורה (בעצם לילדים כן סיפרתי - מגיע להם!). במקום העבודה שלי - לא נתתי מעולם הודעה רשמית. הסתמכתי על זה שהם אנשים מקסימים, שיודעים מה עברתי, והם יבינו את הסיבה לכך. עד היום - בשבוע 30, אני לא מרגישה בטוחה בהריון, ויש בי תמיד את החששות, ומבחינות מסויימות - גם אני מדחיקה את ההריון. בניגוד להריונות אחרים, אני לא חושבת כמעט על הציוד שצריך להכין לתינוק, ולא על ההכנות הנפשיות והפיזיות ללידה. לא מרעננת את הידיעות על הנקה, לא חושבת בכלל על השינוי שיחול במערכת המשפחתית, איך להתמודד עם קנאת אחים וכו'. זה הרבה יותר מטורף מאשר מישהי שלא מגלה על ההריון ושמדחיקה אותו, בשבוע 10! עצוב לי לקרוא מה שאת חושבת על עצמך. "ה- פוסטמה שיש, מלאת רחמים עצמיים, גובלת בפאתטיות שמביכה אותי עד כאב. אני לא מכירה את עצמי. ואני הולכת לאיבוד. ומאז שלשום, אני כל הזמן מרגישה לא שווה, לא אישה, לא מוצלחת מן תופעת שוליים של כלום. לכולם הולך ורק אני מדשדשת". אני לא מכירה אותך באופן אישי, אבל מההודעה שלך ניכר שאת כל כך שונה מהתיאור העצמי הזה!!! את אשה רגישה שעברה חוויה קשה, ולמרות החוויה הזו, המשיכה הלאה, ועכשיו נובטים בתוכה חיים חדשים, והיא - כאשה מודעת לעצמה וכאמור רגישה - מתמודדת עם מכלול הרגשות הסותרים שההריון הזה מעורר, בצורה מעוררת הערכה. אני חושבת שההריון כרגע רק בתחילתו, ככל שהוא ילך ויתקדם, תהיי יותר בטוחה בהריון, ותרגישי יותר חופשיה לחוש אותו ולשמוח בו.

 

[happy]

פרפר יקרה

קודם כל מחזיקה לך אצבעות להריון תקין, משעמם ועגול. שנית את מתנהגת באופן הכי טבעי שאפשר. גם אנחנו הסתרנו את ההריון עד אחרי תוצאות מי השפיר שהגיעו בשבוע 20 מלא. אנשים כבר ראו אותי עם בטן עגולה ולא אמרנו כלום. לאור העבר שלי גם אף אחד לא העיז לשאול. לאט לאט סיפרנו לאנשים. זה שהצעת את הבגדים זה חלק מההדחקה שלך. שטויות תיקני לך בגדים חדשים (משנה מזל..). אל תצטערי שהצעת לה בגדים חוץ מזה עוד כמה שבועות לדעתי שתתחילו לספר על ההריון היא תבין שההצעה של הבגדים היא לא רלוונטית. מחבקת אותך חזק חזק ומבטיחה לך שככל שיעברו הבדיקות והם יהיו תקינות את תהיה יותר בטוחה בהריון הזה חיבוק חזק חזק חזק!!!

 

[parpare bar]

טינקר+ הפי+ קשת 2

קשת2, טינקר והפי היקרות! מזל שהתעקשתי לשתף אתכן ולספר על החוויה. לפני ה 'שלח' שקלתי למחוק הכל ולא לשלוח (ובכך כאילו לבטל את הקטנויניות המעיקה שלי...) אבל למזלי הכל ישב עלי יותר מדי ובחרתי להיות אנכית ולשחרר ממני קצת. אז, תודה. תסריט אידיאלי עבורי הוא ללדת ואז להודיע למשפחה 'בואו יש לכם נכד/ה', ולסגור עניין.(כלומר טינקר, להפוך בזמן הזה לאשפית התחפושות והסוואה יהפוך להיות שמי האמצעי.אני אמשוך עד תום ואספר לכולם שאני פשוט פרה וזוללת המון לאחרונה.. רק שבסוף יהיה לי ילד משלי כבר. (בריא/ה ויפה כמו אבא שלו/ה..) הרי, אף אחד לא יודע פירושו- פחות כאב מצפון דואב ורגשי אשם. חידדתן לי כמה דברים:כנראה אני באמת נטולת יכולת לשמוח בהריון באופן המוכר והתמים של מי שלא חוותה אובדן, וזה בסדר. אז להתהלך ברחוב סמוקת לחיים וחיוך סודי משוך לי בחצי הפה- אני לא אהיה. וגם זה בסדר. ושההריון שלי תקין, ואישי ואני נהיה משפחה + , ויהי מה. ובעיקר שהולך להיות לי קשה, וככה זה. בסוף זה ישתלם לא? תודה שוב אתן בהחלט מדהימות, והנכן לעזר רב.

 

[happy]

פרפר יקרה

אני מנסה לכתוב לך כמה שעות וכל רגע מפריעים לי בעבודה (ממש חצופים

) הרופא שלנו אמר לנו שיכול להיות מצב שלאורך כל ההריון הזה אנחנו לא נהיה רגועים ומאושרים. אפילו אחרי שכל הבדיקות הקריטיות יעברו ויהיו תקינות. הוא אמר שאין מה לעשות ולפעמים חלק ממנגנון הנפש הוא להיות עצורים עד שהתינקת המושלמת שלי תיוולד. הוא אמר שאם נהיה במצב הזה שלא ננסה להלחם בו אלא לקבל אותו איך שהוא. לשימחתי אצלי אחרי כל בדיקה יש אושר עצום עד כמה ימים לפני הבדיקה הבאה שמחליף את האושר פחד וחששות. אחרי שתוצאות מי השפיר הגיעו תקינות אצלי כל הסכרים נפתחו ואושר ממלא אותי. לבעלי יותר קשה אבל לאט לאט הוא מאושר ותופס בטחון בהריון הזה. מה שרציתי לומר שעברת טראומה נוראית ולפעמים ההריון החדש הוא מזכיר אותה ולא נותן לנו להיות כמו שאנו רוצים. אל תאבקי בזה אין מה לעשות. ככל שההריון יעבור והבדיקות יהיו תקינות ותעברו את השלב הקריטי של ההריון (אצל כל אחת השלב הוא שונה) אני בטוחה שהדברים יראו אחרת. תזכרי שתמיד אנחנו פה לחבק, להקשיב לתמוך ולעזור נשיקות וחיבוקים

HAPPY

 

[parpare bar]

הנה הם באים ימים של שקט..

בנות יקרות!! אני והאיש שלי קראנו שוב את התגובות שלכן, והלב התחמם. מכל דבר שנאמר לקחנו משהו שילווה אותנו ויהיה לנו לעזר. זה מדהים איך במקומות הקשים האלה הקלישאות הן הדבר המדוייק ביותר, כי בסופו של דבר עד שלא תהיה בנעליו של אדם לא תדע את ליבו. והנה, לצערי הייתן בנעלי, ומכאן היכולת שלכן לחבק (גם אם וירטואלית) להרגיע לושלוח מילים חכמות כ"כ. אז המון תודה. אני עדיין מדשדשת, אבל פחות. הראש יותר זקוף ומעיין הדמעות והרחמים העצמיים בדרך ל MUTE. המטפל שלי (דיקור) המליץ לי על סדנת דמיון מודרך. בלאו הכי אני משתדלת למלמל בכל כוחי את המנטרות של אמא של פילפילון, אבל אולי משהו יותר סוחף (כמוסדנה..) יחזק אותי מעט יותר. אני אעדכן בהמשך, והכי אני שמחה לדעת שאתן פה. 2קשת, מעולם לא הודיתי לך (למרות שאני איתכן מההתחלה עוד בימי הקומונה..) אז ממש תודה!!!

גדול וזר

לכולנו!!

 

[1ויוי]

טיפים להסתרת ההריון

בהריון הקודם לחשש מעין הרע חיכנו עד תחילת חודש רביעי לספר - לא עזר ההריון הסתיים בסוף חודש חמישי. הפעם החלטנו - אף אחד לא ידע עד אחרי הלידה . זה אפשרי!!! היחידים ששתפתי בסוד הם כמובן הורי ואחותי וחברת נפש אחת שבה אני בוטחת יותר מבעצמי. אפילו לא ההורים של בעלי !!! (השיא היה שהאח הצעיר של בעלי סיפר לנו שאשתו בהריון וההורים של בעלי התחילו ללחוץ עליו מה קורה אתנו ) איך הסתרתי? יחסית היה קל כי הייתי במיטה , נעלמתי לכל החברות והמשפחה , התחמקתי מארועים במיליון תרוצים והרבה נפגעו אבל לא היה לי אכפת - אמרתי לעצמי שאחרי שיגלו למה - מי שיבין ויקבל אחלה ! ומי שלא - לא צריך ... מכיוון שאני לא בדיוק רזה היה לי קל להסתיר , מה גם שיוצאת לי תמיד רק תוספת קטנטנה לקיים ממילא. - כמובן שזה כבר תלוי במבנה שלך פרפר בר . השתדלתי לא לארח אבל כשהיו הפתעות כמו גיסי שהגיע עם הבשורה שלו - התכסתי בפוך (זה היה סוף החורף ונזלתי מתחת ) אחרי הלידה שלחתי לכולם הודעת sms בזו הלשון " שלום אני הבן של ... והיום באתי לעולם" ברור שאף אחד לא הבין במה מדובר , אולי במתיחה . מיד הוצפתי בטלפונים - ואף אחד לא כעס ! כולם הבינו ושמחו מאד בשבילי , שמחו שההעלמות היתה מסיבה חיובית וכולם בכו בטלפון. שכנים שרואים אותי עם התינוק די בהלם כולם מתפלאים כי לא ראו אותי בכלל בהריון , הם בטח חושדים שאימצנו ...(לא שאכפת לנו כי גם ככה כבר היינו בדרך ). טיפונת היה לי לא נעים מחברה שהיתה בהריון במקביל ושתפה אותי בכל בדיקה ובדיקה היה לי כל כך לא נעים להתעניין בהריונה כשאני מסתירה ומצד שני היא היתה נפגעת אם לא הייתי שואלת . מדי פעם היו לי פליטות בזמן שיחה איתה לגבי תחושה/תוצאה זו או אחרת אבל ישר שייכת להריון הקודם שנפל. כדי שבהריון הבא לא יחשדו בי בגלל ההעלמות אני עדיין מקפידה לשמור מרחק . ההסתרה הזאת עזרה לי לעבור את ההריון בלי לפחד מעין הרע של אף אחד - יש שיגידו שזה שטויות . לי זה עזר . בקיצור פרפר בר תמשיכי איך שנוח לך והעיקר המשך הריון קל ושהאביב יביא איתו התחלה חדשה ושמחה בשבילכם.