חדשה פה אבל בכלל לא חדשה
טוב...אז לקח לי קצת זמן להגיע לפה..מכל מיני סיבות.
על עצמי בקצרה, בת 32,עם ילד בן 4 בבית ( הרגע חגג 4). הוא ילד מטיפול פוריות, ( אנחנו לא מוסברים) . אבל הוא הגיע בהחזרה שניה, די מהר,בהריון קל ומגניב.
כשהיה בן שנתיים רציתי להתחיח שוב, וגיליתי שנדבקתי בcmv .אז חיכיתי כמה חודשים. אחרי שהיה מותר לי, החזרה ראשונה נכנסתי להריון.. הריון פח, עם המטומות ודימומים,הרבה מיונים,ובסוף שבוע 13 אין דופק.
אחר כך גרידה.
עוד נסיון החזרה, בשני שוב הריון. אבל נפל לבד שבוע ..
אחר כך, עוד 2 החזרות,ושוב הריון.. מושלם.. לא דימום אל כאב לא כלום.
שבוע 12 שקיפות , אין דופק ( אחרי שבדקתי מלאאאאא במהלך ה12 שבועות הללו,ותמיד היה דופק.
גרידה... ואז שארית, והסטרוסקופיה ניתוחית.. ואז 8 חודשים שלא נכנסתי להריון.. כבר ממש יאוש ואומללות,החזרה אחרון לפני מעבר לרופא ומרפאה ועיר אחרת... נקלטתי...
עכשיו שבוע 9פלוס 5....
אחרי חוסר שינה,ופחדים, וחששות,ומלא אוחטרסאונדים בהולים שאני פשוט רועדת שם עד שהיא אומרת שיש דופק.
אני מרגישה שאני מאבדת שפיות.
אני לא מחוברת להריון הזה,לצערי , כי אני מפחדת לאבד אותו.. מצד שני כלכך לא רוצה לאבד אותו.
אני עייפה מחששות,אני עייפה חעשות אלוטרסאונד לראות שתקין,להרגיש יום וחצי שקט,ואז שוב מגיעים החששות הפחדים.
אציין שעשינו בירור של הפלות.לא נמצא כלום.ובכל זאת קבלתי לקסן אמפירי 40 .. שעל זה אני עכשיו, מלאת תפילות שזה יעזור.
אני פוחדת מהצל של עצמי, כל פיפי שלי, זה בדיקות מקיפות שלא יודעת מה קורה שם, כל דקירה בבטן שיש לי, אני חושבת שזהו.. אני עייפה,ומבואסת. וריצה להיות נורמאלית. והכי חשוב, כלכך רוצה שזה יגמר טוב....
טוב...אז לקח לי קצת זמן להגיע לפה..מכל מיני סיבות.
על עצמי בקצרה, בת 32,עם ילד בן 4 בבית ( הרגע חגג 4). הוא ילד מטיפול פוריות, ( אנחנו לא מוסברים) . אבל הוא הגיע בהחזרה שניה, די מהר,בהריון קל ומגניב.
כשהיה בן שנתיים רציתי להתחיח שוב, וגיליתי שנדבקתי בcmv .אז חיכיתי כמה חודשים. אחרי שהיה מותר לי, החזרה ראשונה נכנסתי להריון.. הריון פח, עם המטומות ודימומים,הרבה מיונים,ובסוף שבוע 13 אין דופק.
אחר כך גרידה.
עוד נסיון החזרה, בשני שוב הריון. אבל נפל לבד שבוע ..
אחר כך, עוד 2 החזרות,ושוב הריון.. מושלם.. לא דימום אל כאב לא כלום.
שבוע 12 שקיפות , אין דופק ( אחרי שבדקתי מלאאאאא במהלך ה12 שבועות הללו,ותמיד היה דופק.
גרידה... ואז שארית, והסטרוסקופיה ניתוחית.. ואז 8 חודשים שלא נכנסתי להריון.. כבר ממש יאוש ואומללות,החזרה אחרון לפני מעבר לרופא ומרפאה ועיר אחרת... נקלטתי...
עכשיו שבוע 9פלוס 5....
אחרי חוסר שינה,ופחדים, וחששות,ומלא אוחטרסאונדים בהולים שאני פשוט רועדת שם עד שהיא אומרת שיש דופק.
אני מרגישה שאני מאבדת שפיות.
אני לא מחוברת להריון הזה,לצערי , כי אני מפחדת לאבד אותו.. מצד שני כלכך לא רוצה לאבד אותו.
אני עייפה מחששות,אני עייפה חעשות אלוטרסאונד לראות שתקין,להרגיש יום וחצי שקט,ואז שוב מגיעים החששות הפחדים.
אציין שעשינו בירור של הפלות.לא נמצא כלום.ובכל זאת קבלתי לקסן אמפירי 40 .. שעל זה אני עכשיו, מלאת תפילות שזה יעזור.
אני פוחדת מהצל של עצמי, כל פיפי שלי, זה בדיקות מקיפות שלא יודעת מה קורה שם, כל דקירה בבטן שיש לי, אני חושבת שזהו.. אני עייפה,ומבואסת. וריצה להיות נורמאלית. והכי חשוב, כלכך רוצה שזה יגמר טוב....
