STUCK ON THIS LIFE
New member
חדשה פה- אבל עם בעיה דיי ישנה
היי לכולם.. קשה לי לשתף אתכם בזה אז אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל.. לפני איזה חודש נפרדתי מחבר שלי. אבל עשיתי את זה מהסיבות הלא נכונות. פשוט פחדתי, נבהלתי כי התקדמנו מהר מדיי. הוא היה מבוגר ממני ב5 שנים ואמא שלי לא ידעה עלינו.. פחדתי שהוא יתחיל לרצות לקיים יחסי מין (למרות שהוא בכלל לא הזכיר את זה) ופחדתי שאמא שלי תגלה. הוא באמת אהב אותי ואני אהבתי אותו מאוד ועדיין מתה עליו. עכשיו עברו בערך חודשיים מאז שנפרדנו ואני דיי שבורה. כל החברים שלי מתייחסים אלי כמו איזה פסיכית ואומרים שאני צריכה לצאת מזה, מהדיכאון שלי. הם פשוט לא מבינים את מה שאני מרגישה, ואני רק רוצה להיות לבד כל הזמן, לא לצאת מהבית, לא לראות אנשים, כואב לי לצחוק או אפילו לחייך ואני לא יודעת כבר מה לעשות. אם מישהו קרא את "מולד ירח" של סטפני מאייר אז הוא יבין למה אני מתכוונת. אני כבר לא יודעת מה לעשות, וסורי אם חפרתי- אני פשוט חייבת עצה.
היי לכולם.. קשה לי לשתף אתכם בזה אז אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל.. לפני איזה חודש נפרדתי מחבר שלי. אבל עשיתי את זה מהסיבות הלא נכונות. פשוט פחדתי, נבהלתי כי התקדמנו מהר מדיי. הוא היה מבוגר ממני ב5 שנים ואמא שלי לא ידעה עלינו.. פחדתי שהוא יתחיל לרצות לקיים יחסי מין (למרות שהוא בכלל לא הזכיר את זה) ופחדתי שאמא שלי תגלה. הוא באמת אהב אותי ואני אהבתי אותו מאוד ועדיין מתה עליו. עכשיו עברו בערך חודשיים מאז שנפרדנו ואני דיי שבורה. כל החברים שלי מתייחסים אלי כמו איזה פסיכית ואומרים שאני צריכה לצאת מזה, מהדיכאון שלי. הם פשוט לא מבינים את מה שאני מרגישה, ואני רק רוצה להיות לבד כל הזמן, לא לצאת מהבית, לא לראות אנשים, כואב לי לצחוק או אפילו לחייך ואני לא יודעת כבר מה לעשות. אם מישהו קרא את "מולד ירח" של סטפני מאייר אז הוא יבין למה אני מתכוונת. אני כבר לא יודעת מה לעשות, וסורי אם חפרתי- אני פשוט חייבת עצה.
