חדשה פה וברשותכם אפרסם כאן שיר עליה

[Broken wing Phoenix]

השקט...
השקט הוא שגרם לי לנדוד,
בינות תמונות, אדוות של זיכרונות.
מעת לעת עוצרת,
את עיניי עוצמת.
הגלים מכים בי ללא רחם,
בשצף קצף של חרטות וגעגוע.

השקט,
השקט הוא שהוביל אותי להביט ארוכות,
לנצור בלבי את אותם ימים,שעות,
דקות ושניות.
את אותם מילים שעטפו בחום,
רכות ודקויות.

השקט....
השקט הוא האשם שהלב זועק את שמך,
שהנשמה דורשת את נוכחותך
שהנפש בועטת בהכל לכל הרוחות
וכילדה קטנה מאיימת-
"לשחרר את הסכר של הדמעות"

השקט...
השקט כה מתעתע
וההיגיון?
ההיגיון הוא היחיד שיודע....
שהשקט?
הוא האחראי שכעת הכל גועש וסוער.
כי הלב את שמך צורב בלפיד בוער