חדשה פה - ורוצה להציג את עצמי...

[mother cat]

חדשה פה - ורוצה להציג את עצמי...

שלום לכולם,

רק עכשיו גיליתי את הפורום הזה, למרות שאני במשפחה סופר מורכבת, ומכורה לפורומים אז אין לי מושג איך לא גיליתי אותו קודם.... ורציתי להציג את עצמי לפני שאני "נוחתת" פה...

אז ככה, אני נשואה פעם ראשונה שלי - לאיש שלי שהיה אלמן לפני שהכרנו. יש לו שני ילדים מנישואיו הראושנים - בן 14 ובת 11 (בעוד שלושה שבועות, אבל נפרגן לה את הגיל כבר עכשיו...). אשתו הראשונה נפטרה מסרטן כשהילדים היו בני 9 ו-6.
יש לנו ילד משותף - הידוע בכינוי החתלתול - בן 2.5.

וכמובן שיש המון, המון סיבוכים וקשיים שאיתם אנחנו נאלצים להתמודד - הנער שעושה בעיות ולא הולך לבית-הספר, האבל הלא מאובד של כולם, ההורים של אשתו הראושנה - מכל טוב...

אז כרגע אין לי ממש שאלה, אבל בטח יהיו, ואני שמחה שמצאתי מקום שאוכל להתיעץ, ואולי גם לקטר.

ערב טוב לכולם

 

[צלילי מיתר]

ברוכה הבאה

 

[kisslali]

ברוכה הבאה

הגעת למקום הנכון (כתף נוחה, אוזן חמה והמון עיצות).

אני אלמנה +2 (גדולים כבר) שחיה עם גרוש +3 (עוד יותר גדולים) ואשמח לענות במידת הצורך וגם לספר 'איך זה מהצד השני'.

ללי

 

[mother cat]

תודה רבה!

היה זמן שגרתם כולכם יחד באותו בית?
אני מבינה שאין ילדים משותפים.
אם מותר לי לשאול - את אוהבת את ילדיו של בן זוגך והאם הוא אוהב את ילדיך? ובהנחה שכן, האם האהבה דומה לאהבה של כל אחד לילדיו הביולוגיים? הנושא קצת בוער בעצמותי, כי בעלי לא מצליח להבין איך אני לא אוהבת את ילדיו כמו שאני אוהבת את החתלתול שלי - בעוד לי זה נראה מובן מאליו שבני הביולוגי יהיה משהו אחר לגמרי עבורי מילדים שאינם ילדי הביולוגיים...

 

[kisslali]

עוד נושא 'רגיש'

קצת כמו העניין של תקציב - חחחח

ככה: כשעברנו לגור יחד, ילדי היו בני 14 ועשר, הבן שלי עזב את הבית בערך בגיל 22 או 23, הילדה עזבה בגיל 21. הילדים שלו היו גדולים ממש (אחרי צבא) והקטן היה בן 9, אף אחד מהם לא גר איתנו, הקטן היה מגיע לביקורים משהו כמו 4 פעמים בשנה.
אני מנסה להגיד דברים בשיא הנחמדות אבל בפועל, זוגי יכולה היה לראות את הילד מתי שרצה ולא ממש התאמץ לעשות זאת. כשהילד כבר הגיע, הוא היה שטוף רגשות אשמה והתנהג בהתאם. סינדרום אבא לונה פארק אני קוראת לזה. בנוסף, יש מן קטע של אבות אכולי רגשות אשמה לרומם את הילד על חשבון הסביבה בה הוא חי. לקח לי שנים להבין שזו תופעה מוכרת. כשאמרתי שהוא הופך לזר כשהבן שלו מגיע, תמיד הוא האשים אותי שאני שונאת את הבן שלו ועוד כאלה. בגלל שהילד הגיע לעיתים כ"כ רחוקות לא התעקשתי לפתור את הבעיה. האמת היא שהילד שלו חמוד נורא, באמת שהוא מותק של ילד ואני מסתדרת איתו ממש מצויין (כשאבא שלו לא בסביבה), הילדים שלי והוא חברים הכי טובים, יחד עם זאת כמובן שאני לא מרגישה כלפיו כמו לילדי. מעבר לכך שהוא לא 'שלי', גם לא גידלתי ו/או חינכתי ו/או עיצבתי שום דבר באישיות שלו.
בעלך כנראה באמת חי בללה-לנד אם הוא לא מבין שזה לא יכול להיות אחרת. צריך מראש להתאים את הציפיות למציאות, הילדים שלו הם חלק ממנו והילדים שלך הם חלק ממך, במשפחות מורכבות לא תמיד יש חפיפה. זה הנושא הרגיש שהזכרתי קודם.

מבחינתי, מעולם לא דרשתי (וברור שקיוויתי ורציתי) שזוגי וילדי יאהבו אחד את השניים, מספיק היה לי שיכבדו ושיתנהגו בנימוס. זוגי מעולם לא גידל מתבגרים (עזב כשהם היו צעירים) וחשב שהם צריכים להישמע לו. לי לא הייתה כוונה לחלוק את חינוך ילדי, גם בגלל חוסר הנסיון אבל בעיקר בגלל סגנון הורות שונה. גם סביב זה היו מתחים רבים. זוגי, לדעתי, פספס בגדול. הקשר שלו עם ילדיו לא מאד חזק (עם הגדולים הוא לא מדבר ועם הצעיר, אם הוא משקיע מזומנים יש קשר מעולה) לעומת זאת, הילדים שלי מאד ערכיים ואם זוגי היה משכיל להשקיע בהם יותר, היה לו על מי לסמוך בעתיד.
כתבתי למישהי פה שבחרתי להשאר בזוגיות למרות שידעתי שהיא לא אידאלית לילדי. לא בטוחה שהבחירה הייתה נכונה.

לפני שנתיים זוגי עבר ניתוחים בגב. הילדים שלי התייצבו פעם ביום, גם אם מתוך נימוס. הם הקפידו להגיע לארוחות שישי ליד המיטה שלו, לעזור לי לדחוף אותו בכסא גלגלים וכד'. אף אחד מילדיו לא הגיע פעם אחת לבית החולים. זו רק דוגמא אחת ויש עוד רבות.

אם יש עוד משהו שאת רוצה לשאול, תרגישי חופשי, בטח שמת לב שלא מפריע לי לספר גם מה שאחרים מעדיפים להחליק...

ללי

 

[azaria]

ברוכה הבאה.

פעם היה כאן מנהג יפה לכבד מצטרפים חדשים בקפה ועוגה.
אולי תיכף תגיע ההיא מוועדת קבלת פנים. נראה.
בכל אופן, שבי לך בינינו ותראי שבאמת ישלך הרבהמשותף עם רוב הכותבים כאן. בטח תוכלי ללמוד וגם ללמד כל מיני דברים.
בעיות שלך אנשים אחרים פה כבר חוו וגיבשו פתרונות מוצלחים. ודברים שאת הצלחת לסדר עלולים עדיין להקשות על החיים של אחרים כאן.
זו בעצם מהות הפורום.
לחלוק בחוויות. להתייעץ ולייעץ. לחשוב ביחד ולהיעזר החוכמת ההמון (למרות שההמון כאן לא כזה המוני)

שוב, ברוכה הבאה!

 

[mother cat]

תודה רבה - אז אני אביא את ה-

 

[אדמiנית]

ההיא מועדת הקבלה

גרה רחוק עכשיו, אז לוקח לה זמן להגיע

ולעצם העניין: ברוכה הבאה

ואם את לא באיזו דיאטה חמורה (וגם אם כן...) תתכבדי

 

[mother cat]

תודה רבה! הולכת להכין

שילך עם העוגה

 

[אדמiנית]

להנאתך....

גם קפה

 

[mother cat]

את נהדרת