Blinded by Tears
New member
חדשה פה..../images/Emo39.gif
שלום שלום! אני ליה, בת 17 וחצי מירושלים.. הגעתי לפורום הזה ממש בטעות אבל נראה לי נחמד פה. אני חושבת שאני אשאר. רציתי להתייעץ אתכם. איך לעזאזל גורמים להורים להקשיב למה שיש לי להגיד? אם נגיד אני רוצה ללכת לאן שהוא והם לא רוצים שאני אלך אז זה הולך בערך ככה: אני: "אמא, אני יכולה ללכת לניצנים?" אמא: "מתי?" אני: "ביום חמישי" אמא: "לא." אני: "למה לא?" (לא בעצבים או בצעקות.. בטון דיבור רגיל) אמא: "ככה. כי אמרתי" אני: "אבל למה?" אמא: "כי ככה." אני: "לפחות תסבירי לי למה." אמא: "לא בא לי" אני: "אמא, זה לא פייר. אם את רוצה להגיד לא אז סבבה, אבל לפחות תגידי לי למה.. זה לא בסדר. את יודעת שאני שונאת כשאומרים לי דברים בלי להסביר אותם" אמא: "כי ככה החלטתי" אני: "אבל למה?!" (בכעס) אמא: "אל תרימי את הקול שלך עליי! אני אמא שלך!" אני: "סליחה. אבל את חייבת להסביר לי למה" אמא: "כי אני אמא שלך ואני קובעת." אני: "אבל למה את קובעת שלא?!" אמא: "כי ככה אני רוצה." אני: "לעזאזל, תסבירי לי לפחות למה?!?!" אמא: "אני לא חייבת להסביר לך כלום. אני אמא שלך. את הילדה, אני האמא. אני מחליטה." בקיצור, זה נראה שהיא מזלזלת בי לחלוטין. התירוץ היחיד שלה ללא להסביר לי או לאי-הקשבה הזאת שלה זה שהיא האמא ואני הבת (סליחה, "הילדה".) זה נוראי. אי אפשר לדבר איתה בכלל. מה אני יכולה לעשות כדיי לשנות את זה? או לפחות לשפר את זה? זה מתסכל כל כך.
שלום שלום! אני ליה, בת 17 וחצי מירושלים.. הגעתי לפורום הזה ממש בטעות אבל נראה לי נחמד פה. אני חושבת שאני אשאר. רציתי להתייעץ אתכם. איך לעזאזל גורמים להורים להקשיב למה שיש לי להגיד? אם נגיד אני רוצה ללכת לאן שהוא והם לא רוצים שאני אלך אז זה הולך בערך ככה: אני: "אמא, אני יכולה ללכת לניצנים?" אמא: "מתי?" אני: "ביום חמישי" אמא: "לא." אני: "למה לא?" (לא בעצבים או בצעקות.. בטון דיבור רגיל) אמא: "ככה. כי אמרתי" אני: "אבל למה?" אמא: "כי ככה." אני: "לפחות תסבירי לי למה." אמא: "לא בא לי" אני: "אמא, זה לא פייר. אם את רוצה להגיד לא אז סבבה, אבל לפחות תגידי לי למה.. זה לא בסדר. את יודעת שאני שונאת כשאומרים לי דברים בלי להסביר אותם" אמא: "כי ככה החלטתי" אני: "אבל למה?!" (בכעס) אמא: "אל תרימי את הקול שלך עליי! אני אמא שלך!" אני: "סליחה. אבל את חייבת להסביר לי למה" אמא: "כי אני אמא שלך ואני קובעת." אני: "אבל למה את קובעת שלא?!" אמא: "כי ככה אני רוצה." אני: "לעזאזל, תסבירי לי לפחות למה?!?!" אמא: "אני לא חייבת להסביר לך כלום. אני אמא שלך. את הילדה, אני האמא. אני מחליטה." בקיצור, זה נראה שהיא מזלזלת בי לחלוטין. התירוץ היחיד שלה ללא להסביר לי או לאי-הקשבה הזאת שלה זה שהיא האמא ואני הבת (סליחה, "הילדה".) זה נוראי. אי אפשר לדבר איתה בכלל. מה אני יכולה לעשות כדיי לשנות את זה? או לפחות לשפר את זה? זה מתסכל כל כך.
