a midnight runner
New member
חדשה פה...
שלום לכולן ולכולם,
מקווה שזה בסדר שרק היום היכרתי את הפורום וכבר אשתפך כאן.
אני פשוט צריכה קצת לפרוק...
פתאום נחת עליי דיכאון. מה זה פתאום? כנראה שלא בדיוק פתאום, הרגשתי את ההידרדרות כבר חודשים, אבל פתאום כמה ימים שאני לא יוצאת מהבית ולא עושה כלום. כלומר, כמעט לא יוצאת מהבית, אני הולכת רק לדברים שהתחייבתי לאחרים. כי בשביל אחרים אני איכשהו תמיד מצליחה להתאמץ, בשבילי לא.
(כנראה שיכלול קצת טריגרים)
זה הכל בו-זמנית.
לימודים עמוסים נורא באוניברסיטה, לחץ שלא אהיה מספיק טובה ולא אספיק הכל. וכולם שואלים אותי מה אעשה עם התחומים שבחרתי ללמוד, וכל הזמן אני צריכה לענות על "מה אעשה בעתיד". אני לא יודעת מה אעשה בעתיד! תנו לי קודם להבין איך אני לא מתמוטטת מחר...
לפני בערך חודש נחתה עליי הבנה שאולי העובדה שאני מרגישה חריגה כל חיי, לא משנה באיזו מסגרת אני נמצאת, היא בעלת שם. אולי יש שם לכל הדברים האלה. אולי אני לא דרמה קווין, אלא פשוט יש לי רגישות יתר. אולי אני לא אדישה, אלא פשוט מתקשה להבין אחרים. אולי אני לא סתם פתיה שמאמינה לכל אחד, אלא לא מצליחה להבחין כשאחרים אומרים משהו שהוא לא אמת. ואולי אני לא סתם לא מבינה רמזים, אלא באמת לא מסוגלת להבין אותם בקלות. ואולי לאו-סי-די יש קשר לזה.
ואולי לא אבחנו אותי כשהייתי קטנה על הספקטרום האוטיסטי, עם אספרגר.
(טריגר)
לפני שנה בערך היה לי פלאשבק מטורף, וזכרון ישן של חוויה לא הכי נעימה עם בן זוג לשעבר התברר כזכרון של אונס מצידו. ואיך לא אמרתי לו כלום ואיך בסוף הוא זה שנפרד ממני. מזל שבזמן הפלאשבק כבר היה לי חבר אחר, תומך ואוהב.
ואיך זה לא כל כך משנה, כי כמו כולנו, כבר עברתי מספיק תקיפות מיניות בחיים, ועל חלק אפילו הגשתי תלונה, וגם את זה הפרקליטות סגרה כי ככה. כי אפשר.
(סוף טריגר)
וכבר חודש וחצי שאני כל הזמן חולה, וכל הזמן עם כאבי ראש וסחרחורות וכאבי גרון ותחושת מחנק וחום ומה לא,
ועשיתי בדיקות דם וכל הקטע הפיזי הכאילו חשוב הזה,
ואתמול הייתי שוב אצל רופאת המשפחה שתחקרה אותי שוב, בדקה אותי שוב, עברה על כל התוצאות התקינות מדי של בדיקות הדם,
ואמרה שלדעתה זה לא בגוף אלא בנפש,
ורשמה לי כדורים נגד דיכאון.
וזהו, אני לא רוצה לצאת מהבית ולא רוצה לצאת מהמצב,
אבל יודעת שגם זה יעבור כי הדכאונות האלה תמיד עוברים אצלי.
והחיים שלי דבש ו"תקחי את עצמך בידיים" ו"נו, אם לא בשיל עצמך אז לפחות תעשי את זה בשבילי" ו"תעשי משהו שכיף לך",
ובלי להבין שפשוט כלום לא כיף לי, אני לא רוצה לעשות כלום.
אבל אני עדיין רוצה לצאת מהמצב הזה, וזו נקודת האור היחידה.
תודה על המקום לפרוק, הייתי מאוד זקוקה לזה. תודה.
שלום לכולן ולכולם,
מקווה שזה בסדר שרק היום היכרתי את הפורום וכבר אשתפך כאן.
אני פשוט צריכה קצת לפרוק...
פתאום נחת עליי דיכאון. מה זה פתאום? כנראה שלא בדיוק פתאום, הרגשתי את ההידרדרות כבר חודשים, אבל פתאום כמה ימים שאני לא יוצאת מהבית ולא עושה כלום. כלומר, כמעט לא יוצאת מהבית, אני הולכת רק לדברים שהתחייבתי לאחרים. כי בשביל אחרים אני איכשהו תמיד מצליחה להתאמץ, בשבילי לא.
(כנראה שיכלול קצת טריגרים)
זה הכל בו-זמנית.
לימודים עמוסים נורא באוניברסיטה, לחץ שלא אהיה מספיק טובה ולא אספיק הכל. וכולם שואלים אותי מה אעשה עם התחומים שבחרתי ללמוד, וכל הזמן אני צריכה לענות על "מה אעשה בעתיד". אני לא יודעת מה אעשה בעתיד! תנו לי קודם להבין איך אני לא מתמוטטת מחר...
לפני בערך חודש נחתה עליי הבנה שאולי העובדה שאני מרגישה חריגה כל חיי, לא משנה באיזו מסגרת אני נמצאת, היא בעלת שם. אולי יש שם לכל הדברים האלה. אולי אני לא דרמה קווין, אלא פשוט יש לי רגישות יתר. אולי אני לא אדישה, אלא פשוט מתקשה להבין אחרים. אולי אני לא סתם פתיה שמאמינה לכל אחד, אלא לא מצליחה להבחין כשאחרים אומרים משהו שהוא לא אמת. ואולי אני לא סתם לא מבינה רמזים, אלא באמת לא מסוגלת להבין אותם בקלות. ואולי לאו-סי-די יש קשר לזה.
ואולי לא אבחנו אותי כשהייתי קטנה על הספקטרום האוטיסטי, עם אספרגר.
(טריגר)
לפני שנה בערך היה לי פלאשבק מטורף, וזכרון ישן של חוויה לא הכי נעימה עם בן זוג לשעבר התברר כזכרון של אונס מצידו. ואיך לא אמרתי לו כלום ואיך בסוף הוא זה שנפרד ממני. מזל שבזמן הפלאשבק כבר היה לי חבר אחר, תומך ואוהב.
ואיך זה לא כל כך משנה, כי כמו כולנו, כבר עברתי מספיק תקיפות מיניות בחיים, ועל חלק אפילו הגשתי תלונה, וגם את זה הפרקליטות סגרה כי ככה. כי אפשר.
(סוף טריגר)
וכבר חודש וחצי שאני כל הזמן חולה, וכל הזמן עם כאבי ראש וסחרחורות וכאבי גרון ותחושת מחנק וחום ומה לא,
ועשיתי בדיקות דם וכל הקטע הפיזי הכאילו חשוב הזה,
ואתמול הייתי שוב אצל רופאת המשפחה שתחקרה אותי שוב, בדקה אותי שוב, עברה על כל התוצאות התקינות מדי של בדיקות הדם,
ואמרה שלדעתה זה לא בגוף אלא בנפש,
ורשמה לי כדורים נגד דיכאון.
וזהו, אני לא רוצה לצאת מהבית ולא רוצה לצאת מהמצב,
אבל יודעת שגם זה יעבור כי הדכאונות האלה תמיד עוברים אצלי.
והחיים שלי דבש ו"תקחי את עצמך בידיים" ו"נו, אם לא בשיל עצמך אז לפחות תעשי את זה בשבילי" ו"תעשי משהו שכיף לך",
ובלי להבין שפשוט כלום לא כיף לי, אני לא רוצה לעשות כלום.
אבל אני עדיין רוצה לצאת מהמצב הזה, וזו נקודת האור היחידה.
תודה על המקום לפרוק, הייתי מאוד זקוקה לזה. תודה.