חדשה פה
היי, הכינוי הוא קוניה, בת 27 מירושלים. מישהי שהכרתי לאחרונה האירה את עיני לכך שאני לא עד כדי כך שונה ומשונה, אלא יש עוד הרבה אנשים כמוני, וקוראים לקבוצה הזאת אסקסואלים. תוך כדי חיפוש מידע על הנושא, נתקלתי בפורום, ואני מעוניינת ליצור קשר עם אנשים ולשוחח. לכן, אשמח אם תכתבו לי למייל: [email protected] קצת על עצמי תל אביבית במקור (בקושי שנתיים בירושלים), סטודנטית לתולדות האמנות. בגיל 15 פגשתי את החבר הראשון שלי. נמשכתי אליו חיצונית, אבל מכיוון שלא רציתי שיגע בי יותר מידי, הקשר הסתיים תוך שלושה שבועות... מאז ועד גיל 23 לא הסתכלתי ולא התעניינתי באף אחד מהמינים. אני זוכרת שיחה שניהלה איתי חברה שלי בגיל 22, ששאלה אותי אם לא בא לי לפעמים לקפוץ על איזה גבר ולקרוע ממנו את הבגדים...ואמרתי לה את האמת..שלא. עוד אנשים התפלאו איך לא "בא לי" על יחסי מין...וכך לאט לאט הלחץ החברתי התחיל להעיק עליי עד שבגיל 23 הנושא הגיע לפיצוץ מסוים, כי שאלתי את עצמי כל הזמן כיצד יראו חיי בהמשך? והאם אני אמורה לנתק כל קשר עם המין הגברי כל חיי ולוותר על זוגיות, ילדים וכל הנורמות החברתיות רק בגלל שאין לי רצון במין? ורק בגלל שלא מצאתי את עצמי נמשכת לאף בחור או בחורה בחיי? השאלות ששאלתי את עצמי והלחץ החברתי, הביאו אותי ללכת ולחפש את התשובות לשאלות, או במילים אחרות, לנסות להתנהג כמו בני גילי ולראות מה קורה. המטרות שלי היו: לאבד את הבתולים, לחפש חבר ולראות מה זה קשר זוגי ארוך ולהסיק מסקנות על עצמי. נכון, שכבתי עם גברים כי עשיתי ניסוי, ולא כי נמשכתי אליהם או נהניתי מהאקט עצמו. להיפך, יצאתי די אומללה ומדוכאת ממה שעבר עליי. היום אני מתגעגעת לתקופה הקודמת שהייתי בה עד גיל 23 - ללא מודעת לעצמי, וגם בעיוורון לסביבה החברתית שהתגלתה בעיני כמכוערת למדי, כי אני מרגישה היום עוד יותר לא שייכת לחברה מבעבר. לא, אני לא שונאת גברים, כמו שחשבתי. אני פשוט חסרת עניין בנושא המין, ואני מרגישה די לא שייכת לחברה הזאת. אני נוטה לא להבליט את הגוף שלי בבגדים צמודים וסקסיים, אבל גברים בכל זאת מתקרבים, ואני יודעת מה הם רוצים ממני...הם לא רוצים רק להיות ידידים שלי. ולרוב אני פוחדת להיות שונה או פוחדת שישימו לי תווית של לסבית (תווית לא נכונה), ופשוט מקיימת איתם יחסי מין, ואחר כך סובלת ממה שקרה. אני מאוננת. אבל אני לא מפנזטת שיש בן זוג איתי במיטה. ואחרי ששאלתי גברים ונשים, מה הם מפנטזים בזמן אוננות, הבנתי שגם פה יש חשיבה שונה - הם משחזרים חוויות מיניות שהיו להם בעבר או בן זוג שהם היו רוצים שיהיה איתם. אין לי פנטזיות כאלו. אומנם, אני לרוב מפנטזת שיש מישהו שמחבק אותי לפני שאני הולכת לישון, אבל זה הדבר הכי קרוב לחוויה שלהם. כשדיברתי עם הפסיכולוגית היתה לי על הנושא, ואמרתי לה: "מי ירצה בת זוג שלא רוצה לקיים יחסי מין"? היא ענתה לי שאם זה המצב, כדאי שבמקום להתקרב לגברים, אני צריכה לחפש נשים שתהיינה חלק מהמעגל החברתי שלי, כדי שזה יפצה על החסר. (לא מבחינה מינית, רק חברית). התשובה שלה ממש לא נראתה לי, וחשבתי שאולי לא הבנתי אותה, או שהיא אולי לא הבינה אותי, אז דיברתי איתה עוד כמה מפגשים רק על ההצעה הזאת שהיא העלתה, והיא באמת האמינה שזה הפיתרון. זהו. כנראה שאין מספיק מודעות לנושא בחברה. ולא ברור לי עדיין האם אדם צריך לוותר על חיי זוגיות, רק בגלל שמין לא מעניין אותו כמו הבן אדם עצמו. וכמובן לא ברור לי למה אני אמורה לצפות בהמשך חיי. אבל ברור לי שנורא קשה לי להתעלם מהחברה כמעט לחלוטין, כי כל הדרך שהלכתי בה והולכתי את עצמי שולל בה, היתה כתוצאה מהרצון להיות לא שונה.
היי, הכינוי הוא קוניה, בת 27 מירושלים. מישהי שהכרתי לאחרונה האירה את עיני לכך שאני לא עד כדי כך שונה ומשונה, אלא יש עוד הרבה אנשים כמוני, וקוראים לקבוצה הזאת אסקסואלים. תוך כדי חיפוש מידע על הנושא, נתקלתי בפורום, ואני מעוניינת ליצור קשר עם אנשים ולשוחח. לכן, אשמח אם תכתבו לי למייל: [email protected] קצת על עצמי תל אביבית במקור (בקושי שנתיים בירושלים), סטודנטית לתולדות האמנות. בגיל 15 פגשתי את החבר הראשון שלי. נמשכתי אליו חיצונית, אבל מכיוון שלא רציתי שיגע בי יותר מידי, הקשר הסתיים תוך שלושה שבועות... מאז ועד גיל 23 לא הסתכלתי ולא התעניינתי באף אחד מהמינים. אני זוכרת שיחה שניהלה איתי חברה שלי בגיל 22, ששאלה אותי אם לא בא לי לפעמים לקפוץ על איזה גבר ולקרוע ממנו את הבגדים...ואמרתי לה את האמת..שלא. עוד אנשים התפלאו איך לא "בא לי" על יחסי מין...וכך לאט לאט הלחץ החברתי התחיל להעיק עליי עד שבגיל 23 הנושא הגיע לפיצוץ מסוים, כי שאלתי את עצמי כל הזמן כיצד יראו חיי בהמשך? והאם אני אמורה לנתק כל קשר עם המין הגברי כל חיי ולוותר על זוגיות, ילדים וכל הנורמות החברתיות רק בגלל שאין לי רצון במין? ורק בגלל שלא מצאתי את עצמי נמשכת לאף בחור או בחורה בחיי? השאלות ששאלתי את עצמי והלחץ החברתי, הביאו אותי ללכת ולחפש את התשובות לשאלות, או במילים אחרות, לנסות להתנהג כמו בני גילי ולראות מה קורה. המטרות שלי היו: לאבד את הבתולים, לחפש חבר ולראות מה זה קשר זוגי ארוך ולהסיק מסקנות על עצמי. נכון, שכבתי עם גברים כי עשיתי ניסוי, ולא כי נמשכתי אליהם או נהניתי מהאקט עצמו. להיפך, יצאתי די אומללה ומדוכאת ממה שעבר עליי. היום אני מתגעגעת לתקופה הקודמת שהייתי בה עד גיל 23 - ללא מודעת לעצמי, וגם בעיוורון לסביבה החברתית שהתגלתה בעיני כמכוערת למדי, כי אני מרגישה היום עוד יותר לא שייכת לחברה מבעבר. לא, אני לא שונאת גברים, כמו שחשבתי. אני פשוט חסרת עניין בנושא המין, ואני מרגישה די לא שייכת לחברה הזאת. אני נוטה לא להבליט את הגוף שלי בבגדים צמודים וסקסיים, אבל גברים בכל זאת מתקרבים, ואני יודעת מה הם רוצים ממני...הם לא רוצים רק להיות ידידים שלי. ולרוב אני פוחדת להיות שונה או פוחדת שישימו לי תווית של לסבית (תווית לא נכונה), ופשוט מקיימת איתם יחסי מין, ואחר כך סובלת ממה שקרה. אני מאוננת. אבל אני לא מפנזטת שיש בן זוג איתי במיטה. ואחרי ששאלתי גברים ונשים, מה הם מפנטזים בזמן אוננות, הבנתי שגם פה יש חשיבה שונה - הם משחזרים חוויות מיניות שהיו להם בעבר או בן זוג שהם היו רוצים שיהיה איתם. אין לי פנטזיות כאלו. אומנם, אני לרוב מפנטזת שיש מישהו שמחבק אותי לפני שאני הולכת לישון, אבל זה הדבר הכי קרוב לחוויה שלהם. כשדיברתי עם הפסיכולוגית היתה לי על הנושא, ואמרתי לה: "מי ירצה בת זוג שלא רוצה לקיים יחסי מין"? היא ענתה לי שאם זה המצב, כדאי שבמקום להתקרב לגברים, אני צריכה לחפש נשים שתהיינה חלק מהמעגל החברתי שלי, כדי שזה יפצה על החסר. (לא מבחינה מינית, רק חברית). התשובה שלה ממש לא נראתה לי, וחשבתי שאולי לא הבנתי אותה, או שהיא אולי לא הבינה אותי, אז דיברתי איתה עוד כמה מפגשים רק על ההצעה הזאת שהיא העלתה, והיא באמת האמינה שזה הפיתרון. זהו. כנראה שאין מספיק מודעות לנושא בחברה. ולא ברור לי עדיין האם אדם צריך לוותר על חיי זוגיות, רק בגלל שמין לא מעניין אותו כמו הבן אדם עצמו. וכמובן לא ברור לי למה אני אמורה לצפות בהמשך חיי. אבל ברור לי שנורא קשה לי להתעלם מהחברה כמעט לחלוטין, כי כל הדרך שהלכתי בה והולכתי את עצמי שולל בה, היתה כתוצאה מהרצון להיות לא שונה.
