אני חושבת ש
רונה מדברת על חיפוש של אהבה רצינית. אבל הפעם באמת רצינית. כי כל השאר, כל מה שהיה עד עכשיו, הכל אותו הדבר. כולם אותו דבר,נראים אותו הדבר, מדברים אותו הדבר ומרגישים אותו הדבר. והפעם צריך לחפש את הכי טוב והכי שונה מכל מי שהיה עד עכשיו. "לחפש את החציר הכי מובחר", ולא ללכת אחרי זה שיש הרבה דגים בים וכולם אותו דבר וצריך לבחור אחד מהם. כאילו מרוב אהבות שכבר היו הפעם החושים שלה מחודדים והיא לא תתן ל 'אורווה' שנראית כמו כל האחרות שהיו לה להיכנס לחיים שלה. "פעם היא ידעה לסבב את הראשים עכשיו כל הראשים מסובבים גם בלי נשים"- פעם היא יכלה לגרום לה לרצות להיכנס לאהבה כזאת סתמית כמו כל השאר. היום כבר לא. אז היא ממשיכה לעבור ולחפש ויש עוד זמן (וכוח?) בשביל לחפש "הלילה עוד צעיר". בבית האחרון יש תהייה וגם אמירה מאד חזקה. התהייה: "קשה מאד לדעת בשנה האחרונה אם זה נכון שהאדם ביית ת'בהמה". זה דבר טוב לביית בהמות? אם טוב או לא טוב, נראה לי שבעקיפין היא רוצה לשאול על האדם. האם האדם צריך להיות בייתי? בית זה גם מסמל משפחה/זוגיות/שניהם (בעיניי) אז האם האדם צריך את הזוגיות? תוך כדי הרהורים היא נעשית יותר ויותר רעבה לאהבה. ואז באה האמירה: "עם רעב קשה מאוד להתווכח השנה אז האורווה האחרונה היא האורווה הנכונה". זה אומר, שהאורווה הבאה עדיין תהיה אותו הדבר כמו קודם, וששוב היא תחזור על אותה הטעות. כי הסיבה שהאורווה האחרונה היא האורווה הנכונה, היא לא כי החושים שלה באמת יותר מחודדים עכשיו, אלא בגלל הרעב הזה שאיתו אי אפשר להתווכח. אני לא שמעתי את השיר. הפירוש שחשבתי עליו הוא רק מהמילים שכתבתן כאן. יש מצב שכשאני אשמע את הלחן אני אשנה את דעתי, או יהיו לי עוד רעיונות וכאלה.