0lironysh0
New member
חדשה
את האמת.. אני קוראת פה כבר מספר שבועות ומאוד התלבטתי אם לפנות, או רק לכתוב את כל מה שכבר הרבה זמן רוצה לצאת עד לפני שנתיים הייתי ספורטאית (שחיינית) ואפילו דיגמתי בגדי ם (ספורטיביים) הייתי רזה אבל עם גוף מחוטב... נו מה לעשת שחיינית. בכל זאת אהבתי את הגוף שלי. לפני שנה וחצי התגייסתי לצבא ברצון להיות מדריכת ספורט מה שדרש כמובן להפסיק את השחייה המקצועית (מבחירה שלי) ולהעביר את השנתיים הכי טוב שאפשר! ופה התחילו הבעיות... כשהייתי שוחה זה היה 10 אימונים בשבוע שביום זה שריפה ענקית של קלוריות! מה שאומר שהגוף שלי היה צריך לאכול יותר מזה!!! לא היה כל כך קשה... אבל כשהפסקתי לשחות הייתי בבעיה. האימונים הם לא אותם אימונים אבל הגוף רגיל לאכול כמות קלוריות מטורפת שלא מתאימה לסדר היום. משהתגייסתי רק עליתי ועליתי במשקל ואנשים שמים לב ונותנים הערות קטנות כאלה סתם בדרך אגב.ואף אחד לא הבין כמה זה פוגע בי!! התחלתי לשנוא את עצמי, את מה שעשיתי לעצמי, את הגועל שני רואה מולי!!! לאן נעלמתי?! אני רואה רק שומן ושומן. ניסיתי להסתיר את זה בהתחלה עם חולצות גדולות אבל גם המשפחה התחילה להגניב הערות וגם הם לא הבינו כמה זה פוגע בי!! אני רואה את זה! אתה לא מבינים...?! בחצי שנה האחרונה אני בדיכאון עם עצמי ורוצה להיות לבד. שאני עם חברות ועם המשפחה נורא קשה לשים לב אני מנסה להסתיר את זה ולרוב זה עובד הם לא מבינים כמה אני לבד... אלה רואים בי בחורה סנובית! (הביישנות שלי מתפרשת הפוך) בשבועות האחרונים החלטתי שנמאס לי!! נמאס לחיות ככה שכל חודשיים צריך בגדים חדשים!!! שהפה הגדול שלי לא מפסיק לאכול!! שלא משנה איזה ארוחה דפקתי אחרי 20 דקות אני שוב רעבה... ואז כמובן פניתי לפתרון "הקל" ידעתי שמרגע שאני אתחיל עם זה זה רק ידרדר...אני מתמכרת ממש מהר לדברים וזאת הסיבה שסיגריות לא נכנסו לי לפה אף פעם! ברגע שאחת הייתה נכנסת הייתי מעשנת 2 קופסאות ביום בין אם זה טוב או רע!! אז נכון שפתרון ניראה קל כי גם ככה יש לי סדר יום מטורף ואין לי זמן לאכול... ב3 שבועות האחרונים ירדתי המון במשקל ואני מתחילה לראות תוצאות. ההורים שלי וחברים שלי שמים לב ושואלים ואני מסתירה את זה.. מה אני מתאמנת! אמא שלי גם שמה לב וגם אותה הצלחתי להרגיע רק אותי אני לא מצליחה. אני לא ילדה קטנה ואני יודעת שזה לא טוב לי ושאני חייבת לצאת משם אבל אני מרגישה שאין דרך חזרה... שאני לא יכולה להפסיק!! נמאס לי להיות שמנה!! חברות שלי לא יודעות כמובן ואין לי אומץ להגיד... חיפשתי את מי לשתף, למי לפנות ולכן קראתי פה כבר כמה שבועות ואני רואה את התמיכה שלכם ואת העזרה ואני באמת מעריצה אתכם על כך. מקווה שאוכל למצוא פה תמיכה וכמובן לשתף עוד אני כבר די אבודה עם עצמי...
את האמת.. אני קוראת פה כבר מספר שבועות ומאוד התלבטתי אם לפנות, או רק לכתוב את כל מה שכבר הרבה זמן רוצה לצאת
עד לפני שנתיים הייתי ספורטאית (שחיינית) ואפילו דיגמתי בגדי ם (ספורטיביים) הייתי רזה אבל עם גוף מחוטב... נו מה לעשת שחיינית. בכל זאת אהבתי את הגוף שלי. לפני שנה וחצי התגייסתי לצבא ברצון להיות מדריכת ספורט מה שדרש כמובן להפסיק את השחייה המקצועית (מבחירה שלי) ולהעביר את השנתיים הכי טוב שאפשר! ופה התחילו הבעיות... כשהייתי שוחה זה היה 10 אימונים בשבוע שביום זה שריפה ענקית של קלוריות! מה שאומר שהגוף שלי היה צריך לאכול יותר מזה!!! לא היה כל כך קשה... אבל כשהפסקתי לשחות הייתי בבעיה. האימונים הם לא אותם אימונים אבל הגוף רגיל לאכול כמות קלוריות מטורפת שלא מתאימה לסדר היום. משהתגייסתי רק עליתי ועליתי במשקל ואנשים שמים לב ונותנים הערות קטנות כאלה סתם בדרך אגב.ואף אחד לא הבין כמה זה פוגע בי!! התחלתי לשנוא את עצמי, את מה שעשיתי לעצמי, את הגועל שני רואה מולי!!! לאן נעלמתי?! אני רואה רק שומן ושומן. ניסיתי להסתיר את זה בהתחלה עם חולצות גדולות אבל גם המשפחה התחילה להגניב הערות וגם הם לא הבינו כמה זה פוגע בי!! אני רואה את זה! אתה לא מבינים...?! בחצי שנה האחרונה אני בדיכאון עם עצמי ורוצה להיות לבד. שאני עם חברות ועם המשפחה נורא קשה לשים לב אני מנסה להסתיר את זה ולרוב זה עובד הם לא מבינים כמה אני לבד... אלה רואים בי בחורה סנובית! (הביישנות שלי מתפרשת הפוך) בשבועות האחרונים החלטתי שנמאס לי!! נמאס לחיות ככה שכל חודשיים צריך בגדים חדשים!!! שהפה הגדול שלי לא מפסיק לאכול!! שלא משנה איזה ארוחה דפקתי אחרי 20 דקות אני שוב רעבה... ואז כמובן פניתי לפתרון "הקל" ידעתי שמרגע שאני אתחיל עם זה זה רק ידרדר...אני מתמכרת ממש מהר לדברים וזאת הסיבה שסיגריות לא נכנסו לי לפה אף פעם! ברגע שאחת הייתה נכנסת הייתי מעשנת 2 קופסאות ביום בין אם זה טוב או רע!! אז נכון שפתרון ניראה קל כי גם ככה יש לי סדר יום מטורף ואין לי זמן לאכול... ב3 שבועות האחרונים ירדתי המון במשקל ואני מתחילה לראות תוצאות. ההורים שלי וחברים שלי שמים לב ושואלים ואני מסתירה את זה.. מה אני מתאמנת! אמא שלי גם שמה לב וגם אותה הצלחתי להרגיע רק אותי אני לא מצליחה. אני לא ילדה קטנה ואני יודעת שזה לא טוב לי ושאני חייבת לצאת משם אבל אני מרגישה שאין דרך חזרה... שאני לא יכולה להפסיק!! נמאס לי להיות שמנה!! חברות שלי לא יודעות כמובן ואין לי אומץ להגיד... חיפשתי את מי לשתף, למי לפנות ולכן קראתי פה כבר כמה שבועות ואני רואה את התמיכה שלכם ואת העזרה ואני באמת מעריצה אתכם על כך. מקווה שאוכל למצוא פה תמיכה וכמובן לשתף עוד אני כבר די אבודה עם עצמי...