Pumpkin pie1
New member
חדשה...
היי לכולם!
חלטתי לנסות פורומים, אולי זה יפחית את הדיכאון, אני כבר לא חיה בסרט, אני לא חושבת שניתן להעלימו לגמרי.
אני בת 26, סובלת מדיכאון תקופה לא קצרה, אני נוטלת כדורים מזה שנה וחצי, ניסיתי כ"כ המון דברים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, היפנוזה, רפואה אלטרנטיבית, ספרים, כדורים טבעיים, לא טבעיים, הומופאתיה ומה לא, ואני עדיין במצב הזה, המצב הזה שתוקע לך את החיים. לפני כ4 שבועות המצב החמיר, לא יצאתי מהמיטה (חוץ מלעבודה כמובן, שהצילה את חיי), לא הסכמתי לדבר ולראות את החברים שלי, בכיתי, בהיתי, שתקתי, כל הסיפור.... אחרי שבוע וחצי דברים קצת השתפרו, ויצאתי לטיול בארצנו הקטנטונת ושברתי את הרגל, שבר ממש חמור, הימים הראשונים היו קשים, ניסיתי לשמור על גישה חיובית, זה היה ממש קשה, כאבים מייגעים, ודאגה לעתיד, איך אממן את עצמי, זה עוצר לי את כל התכניות, יש לי שיקום יחסית ארוך והכי גרוע אני לא יכולה לחזור לעבודה שלי שאני כ"כ אוהבת, בשבוע וחצי הראשון הייתי יחסית בסדר ניסית לי לראות את הטוב שבמצב אך לפני כמה ימים זה התהפך בעקבות ביקור בבית חולים, מאז אני לא מפסיקה לבכות, לא רוצה לראות אף אחד, לא מרשה לחברים לבוא לבקר אותי ושוב חזרתי לכעוס על עצמי, לנסות להבין למה החמש שנים האחרונות בחיי נראות כך, שום דבר לא הולך.....
זה נראה כאילו אני לעולם לא אתאפס..... הכדורים היו התקווה האחרונה שלי, אך כמו שבטח חלקכם יודעים הכדורים לא תמיד עוזרים וצריך להעלות מינונים ולנסות כמה סוגי כדורים עד שזה עוזר, וזה מתיש, אמנם הכדורים עזרו לי להעלים את התקפי החרדה, שהיו פשוט סיוט, אך הדיכאון פשוט לא נעלם וזה נראה שכאשר הוא מגיע הוא מגיע בגדול.......
נשארו לי עוד 25 ימים לשבת בבית עם הרגל למעלה להיות תלויה באנשים.... איך אשרוד???? והדיכאון ממש מקל.... רק רציתי לשתף....
היי לכולם!
חלטתי לנסות פורומים, אולי זה יפחית את הדיכאון, אני כבר לא חיה בסרט, אני לא חושבת שניתן להעלימו לגמרי.
אני בת 26, סובלת מדיכאון תקופה לא קצרה, אני נוטלת כדורים מזה שנה וחצי, ניסיתי כ"כ המון דברים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, היפנוזה, רפואה אלטרנטיבית, ספרים, כדורים טבעיים, לא טבעיים, הומופאתיה ומה לא, ואני עדיין במצב הזה, המצב הזה שתוקע לך את החיים. לפני כ4 שבועות המצב החמיר, לא יצאתי מהמיטה (חוץ מלעבודה כמובן, שהצילה את חיי), לא הסכמתי לדבר ולראות את החברים שלי, בכיתי, בהיתי, שתקתי, כל הסיפור.... אחרי שבוע וחצי דברים קצת השתפרו, ויצאתי לטיול בארצנו הקטנטונת ושברתי את הרגל, שבר ממש חמור, הימים הראשונים היו קשים, ניסיתי לשמור על גישה חיובית, זה היה ממש קשה, כאבים מייגעים, ודאגה לעתיד, איך אממן את עצמי, זה עוצר לי את כל התכניות, יש לי שיקום יחסית ארוך והכי גרוע אני לא יכולה לחזור לעבודה שלי שאני כ"כ אוהבת, בשבוע וחצי הראשון הייתי יחסית בסדר ניסית לי לראות את הטוב שבמצב אך לפני כמה ימים זה התהפך בעקבות ביקור בבית חולים, מאז אני לא מפסיקה לבכות, לא רוצה לראות אף אחד, לא מרשה לחברים לבוא לבקר אותי ושוב חזרתי לכעוס על עצמי, לנסות להבין למה החמש שנים האחרונות בחיי נראות כך, שום דבר לא הולך.....
זה נראה כאילו אני לעולם לא אתאפס..... הכדורים היו התקווה האחרונה שלי, אך כמו שבטח חלקכם יודעים הכדורים לא תמיד עוזרים וצריך להעלות מינונים ולנסות כמה סוגי כדורים עד שזה עוזר, וזה מתיש, אמנם הכדורים עזרו לי להעלים את התקפי החרדה, שהיו פשוט סיוט, אך הדיכאון פשוט לא נעלם וזה נראה שכאשר הוא מגיע הוא מגיע בגדול.......
נשארו לי עוד 25 ימים לשבת בבית עם הרגל למעלה להיות תלויה באנשים.... איך אשרוד???? והדיכאון ממש מקל.... רק רציתי לשתף....
