חדשות במשרד.....
In the offise כאשר הרדיו הפסיק את שידוריו באמצע השיר היא עצמה לשניה את עיניה, אבל לא סבבה את ראשה. היא ידע מה יבאו עכשיו. היא תמיד ידע. השתהות של שניה ואז הדיווח. איפה, כמה נפגעים, כמה הרוגים, מספרי הטלפון של בית החולים... היא ידע שזה יגיע, היא הרגישה. תחושה מבשרת רעות שהלכה והחמירה אחרי כל פיגוע, לכן היא לא קמה ולא רצה אל הרדיו, לכן לא בכתה כמו כמה מהעובדות האחרות במשרד, לכן נשארה במקומה והמשיכה להדפיס את המסמך. היא ידע שזה יבוא. זה תמיד בא ולא משנה כמה זמן השהייה היה עובר. עוד לא קרא ולו פעם אחת שתחושת התסכול והציפייה המרה לא מומשה. וכלל לא משנה אם זה סתם מקריות או האם היא באמת יכלה לחזות, כי כך או כך היה את תחושת הכאב הבלתי פוסקת והיה את הפיגועים ולא משנה מה הסיבה ומה התוצאה. מאחוריה הרדיו המשיך לשדר את הדיווח ואילו היא המשיכה להקליד.
In the offise כאשר הרדיו הפסיק את שידוריו באמצע השיר היא עצמה לשניה את עיניה, אבל לא סבבה את ראשה. היא ידע מה יבאו עכשיו. היא תמיד ידע. השתהות של שניה ואז הדיווח. איפה, כמה נפגעים, כמה הרוגים, מספרי הטלפון של בית החולים... היא ידע שזה יגיע, היא הרגישה. תחושה מבשרת רעות שהלכה והחמירה אחרי כל פיגוע, לכן היא לא קמה ולא רצה אל הרדיו, לכן לא בכתה כמו כמה מהעובדות האחרות במשרד, לכן נשארה במקומה והמשיכה להדפיס את המסמך. היא ידע שזה יבוא. זה תמיד בא ולא משנה כמה זמן השהייה היה עובר. עוד לא קרא ולו פעם אחת שתחושת התסכול והציפייה המרה לא מומשה. וכלל לא משנה אם זה סתם מקריות או האם היא באמת יכלה לחזות, כי כך או כך היה את תחושת הכאב הבלתי פוסקת והיה את הפיגועים ולא משנה מה הסיבה ומה התוצאה. מאחוריה הרדיו המשיך לשדר את הדיווח ואילו היא המשיכה להקליד.